עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחלים > זיהום מים ונחליםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחליםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > מקורות מים טבעיים > מי תהוםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > איכות המים
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה



תקציר
כולם מדברים על מצוקת מים, ומתעלמים מהבעיה העיקרית - תוספת של אלף טון מלח ליום, למאגרי מי התהום בשפלת החוף. ההידרולוג זאב גולני, יועץ לחברת "מקורות" חושף נתונים מדאיגים על תהליך ההמלחה המסוכן של מי השתייה.



"ים המלח" של אקוויפר החוף
מחברת: ד"ר מירה גפני


כולם מדברים על מצוקת מים, ומתעלמים מהבעיה העיקרית - תוספת של אלף טון מלח ליום, למאגרי מי התהום בשפלת החוף. ההידרולוג זאב גולני, יועץ לחברת "מקורות" חושף נתונים מדאיגים על תהליך ההמלחה המסוכן של מי השתייה.

"המים הזמינים, חייב לקחת בחשבון את תרומתו להמלחת מאגרי מי התהום, במיוחד באקוויפר החוף".
כך טוען זאב גולני, יועץ לאסטרטגיות מים בחברת מקורות ולשעבר הידרולוג ראשי בתה"ל, ומגלה כי "בכל יום מימות השנה, מתווספים כ-1000 טונות מלח למערכת ההידרולוגית שממערב לקו פרשת המים". דבריו מבוססים על מדידות, חישובים ושיקולים של מאזני מים ומלח. ליתר דיוק, הערכה כמותית של השינויים שחלו באיזון הטבעי של מים ומלחים בשפלת החוף, לפני תנופת ההתפתחות של 50 השנים האחרונות.


לרשות מדינת ישראל, הוא מסביר, עומד פוטנציאל נתון של מים שנקבע על פי כמות המישקעים הממוצעת באזורנו. בשנים שחונות אנו משלימים את החסר על-ידי שאיבה מ'המחסנים', שהם הכינרת, אקוויפר ההר (ירקון-תנינים), ובעיקר אקוויפר החוף. על-מנת שמאגרי המים הראשיים יוכלו לתפקד כהלכה בשנים שחונות, חייבים לשמור על איכות מימיהם. שלושת המזהמים העיקריים המאיימים עליהם הם: ניטרטים (שמקורם בדשן ובביוב), מתכות כבדות (שמקורן בעיקר בתעשייה ובמזבלות) ומלח. האחרון הוא המזיק ביותר למקורות המים, כיוון שאיננו מורחק מהם בתהליך הטיהור. בימים עברו, לפני שהתערבות האדם פגעה קשות במאזן הטבעי, התקיים שיווי משקל בין כמויות המלחים הניכנסים למאגרי המים והיוצאים מהם.

המלחים נכנסו למים באזור שפלת החוף משני מקורות:


  1. מי גשם הנושאים עמם מעט מלח, שמקורו בעיקר ברסס מי ים. מלח זה נותר בקרקע אחרי שמי הגשם חילחלו או התנדפו.


  2. מלחים שהתרבצו במסלע שבארצנו. המים המחלחלים בקרקע, ממיסים את גבישי המלח ונושאים את המלח למי התהום.


המלחים יצאו מהמערכת ההידרולוגית בשתי דרכים עיקריות:

  1. זרימת מים עיליים לים כנגר עילי, או כמי מעיינות ונחלים.

  2. זרימות תת-קרקעיות מאקוויפר החוף היישר אל הים.


שיווי המשקל התבטא ברמה קבועה ויציבה של כלורידים במים. בבדיקות שנערכו בקידוחי מים באזור החוף בתקופת המנדט, נמצאו רמות של כ-45 מיליגרם כלוריד לליטר מים (מגכ"ל). הדברים מקבלים משמעות יתר כשבוחנים אותם באופן כמותי.


 

המלחים עוברים סיחרור


כמות המים השנתית הזורמת דרך באקוויפרים שבאגן המערבי של ישראל (אקוויפר החוף, ירקון-תנינים, גליל מערבי, חוף הכרמל), הינה כ-810 מיליון מטר מעוקב. עד תחילת שנות השמונים, ריכוזי הכלורידים בהם נעו בין 45-300 מגכ"ל, הנשמר בהם האיזון בין כמויות המים והמלח הנכנסות והיוצאות, באקוויפרים ובקרקע שמעליהם. חישובים פשוטים מראים, כי הכמות הכוללת של מלח שיצאה מהמערכת עם כלל המים שהגיעו לים, הייתה כ-99 אלף טון כלורידים לשנה.

כיום, במשטר המים והמלחים השורר בשפלת החוף מזה כ-30 שנה, כמות המלחים באגן החוף נמצאת במגמת עלייה מתמדת, גם עקב הקטנת כמות המלחים המורחקים לים מהמערך התת-קרקעי וגם עקב הגדלת כמות המלחים המגיעים לאקוויפרים הללו. יציאת המלחים נחסמת, כיוון שמרבית המים הנובעים מהאקוויפרים, נכנסים כיום לצינורות ומועברים לשימושים השונים, ויציאתם לים נמנעת.

במילים אחרות, המלחים לא יוצאים ממאגרי המים שבשפלת החוף, אלא עוברים 'סיחרור' מהאקוויפר להשקיה או לשימוש ביתי, וחזרה בדרך ישירה או עקלקלה למאגרים התת-קרקעיים. מה שנותר היא אותה זרימת מים תת-קרקעית מהאקוויפר היישר אל הים. כמות מים אלה ניתן לחשב מההפרש שבין המילוי החוזר הטבעי והכמות המנוצלת. מים אלה מוציאים מהמאזן כ-11 אלף טון כלורידים לשנה בלבד. כלומר, כ-88 אלף טון כלורידים שבעבר היו מתנקזים לים, נותרים כיום בשפלת החוף, ומתווספים כל שנה למאגרי המים.

אך אנו הגדלנו גם את כניסת המלחים לאגן החוף. מקורות מעבירה לאזור מהכינרת באמצעות המוביל הארצי, כ-380 מיליון מטרים מעוקבים לשנה (מלמ"ש). מים אלה נושאים עמם כ-87 אלף טון כלורידים לשנה! הסיכום העגום הוא תוספת של כ-175 אלף טון כלורידים לשנה לאגן החוף, שמקורם בהקטנת זרימת המים הטבעית לים, ותוספת המים הנשאבת מהכינרת ומגיעה לאזור באמצעות המוביל הארצי.




 

'פצצת-זמן' מלוחה


אך זה עדיין לא הכל. למאזן יש להוסיף גם את מלח הבישול (NaCl), המשווק בחלקו לצריכה ביתית ובחלקו לתעשייה. אומנם, המלח התעשייתי מועבר כיום ברובו כתמלחת ישירות לים, אך עדיין נותרו כ-115 אלף טון מלח, המגיעים בכל שנה למערכות הביוב באגן החוף. וכך, אגן החוף מקבל תוספת של כ-62 אלף טון כלורידים לשנה ממלח הבישול המשווק בישראל.

מכיוון שכיום זורמים לים (ללא ניצול), כ-50 מלמ"ק לשנה של שפכים וקולחים בתכולת כלורידים של כ-300 מגכ"ל, הרי שזרימה זו שוללת מהמערכת כ-15 אלף טון כלורידים בשנה.

תוצאת המאזן הכולל הנה שסך הכל מתווספים לאגן המערבי של ישראל כ-222 אלף טון כלורידים לשנה, שהם שווי-ערך (מבחינה כימית) לכ-370 אלף טון מלח בשנה. דהיינו, כאלף טון מלח בכל יום קלנדרי מ-365 ימי השנה.



 

מאזן המלח באקוויפר החוף


אקוויפר החוף הפעיל, (זה המשתרע בין זיקים בדרום וקיסריה בצפון), ממלא תפקיד חיוני ביותר כמאגר וויסות רב שנתי של מי שתייה, ולכן ראוי לחשב את מאזן המלחים שלו בנפרד (ראה טבלה). השורה התחתונה: תוספת שנתית של כ-57 אלף טון כלורידים, (שהם שווי ערך ל-96 אלף טון מלח בישול). מלח המצטבר במים הורס את מבנה הקרקע, פוגע בצומח ובחי המתקיים על המים ועל הצומח, ובפועל, מקטין את יתרות המים באקוויפרים לשנים שחונות. אם תימשך עליית רכוז הכלורידים בקצב של כ-4 מגכ"ל לשנה, נאלץ בתוך כ-25 שנים להפסיק את השאיבה מכמחצית הבארות שבאקוויפר החוף ותוך דור נוסף נגיע להרס מוחלט של איכות המים באקוויפר.


חשוב להדגיש שהכלורידים שנמדדו במי האקוויפר, עדיין אינם כוללים מלחים הנמצאים בתת-הקרקע באזור הבלתי רווי, מלחים המצויים בדרכם האיטית אך הבטוחה מפני הקרקע אל מאגרי מי התהום. משך הנדידה של 'פצצת-זמן' מלוחה זו תלוי במספר רב של גורמים, כמו עובי וטיב שיכבת הקרקע שמעל האקוויפר וכמויות הגשמים המחלחלות.

דבר אחד ברור: אם בעבר הרחוק מדדו ההידרולוגים את מאזן המים, הרי שהחל מאמצע שנות ה-70 הם התחילו לבדוק ולדאוג גם למאזן המלח.




 

צו השעה: איזון בין המלח הניכנס והיוצא


לאור הנתונים הקשים, בוחנים מומחי מקורות את הצעדים בהם ניתן לנקוט על-מנת לעצור את התהליך.
ברור שלא ניתן לבלום את תנועת המלחים שכבר מצויים בתת-הקרקע, ועושים את דרכם לאקוויפר. לעומת זאת, ניתן לפעול להקטנת כמות המלחים הנכנסת לתחום אקוויפר החוף הפעיל, ולהגדלת כמות המלחים המוצאת ממנו. כך ניתן יהיה להגיע לאיזון, שיגרום בסופו של דבר להפסקת עליית כמויות המלח במי האקוויפר ולהתייצבות ריכוזו.



הקטנת כניסת המלחים לאזור אקוויפר החוף:

  1. מי המוביל תורמים כ-37% מסך כל כמות הכלורידים השנתית המתווספת לאזור החוף. לכן, הקטנת רמת המליחות במי הכינרת, תתרום רבות לשיפור המאזן. למומחי מקורות ישנן מספר המלצות הניתנות לביצוע, אשר יורידו את מליחות מי המוביל בהדרגה מ-230 מגכ"ל כיום ל-130 מגכ"ל, שהם שווי-ערך לירידה בכניסת כ-18 אלף טון כלורידים כל שנה.


  2. המשך הפעילות לסילוק המלח מכל השפכים התעשייתיים באזור זה היישר לים, תקטין את כמות המלחים בעוד כ-2000 טון כלורידים לשנה.
    סך-הכל ניתן להפחית כניסת כלורידים לאזור בשיעור של כ-20 אלף טון כל שנה.



פעולות להוצאת מלח מאחר אקוויפר החוף: כיום, עיקר הוצאת המלח נעשית על ידי מפעל השפד"ן, שמסלק מתחום אקוויפר החוף הפעיל כ-31 אלף טון כלורידים כל שנה. לכן, מבחינה כמותית חשוב מאוד להגביר את 'ייצוא' המלח באמצעות הרחקת השפכים או הקולחים המיוצרים מהם להשקיה, בעיקר בדרום הארץ, מחוץ לתחום אקוויפר החוף הפעיל. ואכן, חברת מקורות מתכננת לבנות מובל מזרחי שיעביר את מרבית הקולחים לדרום. לדעת גולני, ניתן להמשיך ולהשקות בקולחים מעל אקוויפר החוף הפעיל, אך רק במקומות בהם סביר שעודף מי ההשקיה יתנקזו אופקית לאפיקי הנחלים. בדרך זו, מרביתם יגיעו לים ולא מטה, לכיוון האקוויפר. הרחקת 75 מלמ"ש קולחים המכילים 300 מגכ"ל, תקטין את תוספת הכלורידים השנתית ב-22 אלף טון.

במקורות מקווים שעם השיקום המתוכנן של מפלס המים באקוויפר, תוגבר גם הזרימה התת-קרקעית לים. יש לצפות כי תוספת זרימה לים של כ-50 מלמ"ש של מי תהום, המכילים כ-7500 טון כלורידים, תגיע לים כל שנה.

סיכום החישובים הכמותיים מראה שניתן יהיה להקטין את כמות הכלורידים המתווספים נטו לאקוייפר עצמו, מ-57 אלף טון ל-15 אלף טון בשנה. מתוספת שיורית זו ניתן להיפטר על-ידי התפלת מים מהאקוויפר עצמו, תוך העדפת אזורים בעלי. רמת מליחות גבוהה במיוחד ( 450-600 מגכ"ל). התפלת 30-35 מלמ"ק מים מליחים בשנה וסילוק הרכז לים, תביא להרחקת אותם 15 אלף טון כלורידים, ותאפשר יצירת איזון מחדש בין כניסת המלחים לבין יציאתם מהמערכת. הטכנולוגיות לכך כבר קיימות במקורות וכן מיפוי האתרים שבהם ישנם מים מליחים. ואכן, חשוב להתחיל בכך במהרה, בטרם נאחר את המועד!

הצעות אלו, מסכם זאב גולני, כמובן אינן הפתרון הבלעדי, ומה שחשוב זה לראות נכוחה את מאזן האימה של המלח. אסור להמשיך ולדחות פעולות מעשיות גם להקטנת כניסת מלחים לאיזור האקוויפר החוף הפעיל; וגם להגברת הוצאתם. יש להתמיד במאמצים אלה עד שנחזירו למאזן יציב, כפי שהיה לפני שהתערבות האדם הביאה לפגיעה במאזן הטבעי, בתהליך המתקדם במסלול התרסקות.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: "ים המלח" של אקוויפר החוף
מחברת: גפני, מירה (ד"ר)
תאריך: פברואר מרץ 2000 , גליון 30
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית