אחת הבעיות האקולוגיות הייחודיות של מדינת ישראל היא בעיית המלחת הקרקע ומי התהום. הדבר נובע כתוצאה משימוש אינטנסיבי, באופן יחסי, במי-קולחין מטוהרים להשקיית גידולים חקלאיים, זאת עקב המחסור החמור במים זמינים.
תוך התייחסות למצב נתון זה, המשרד לאיכות הסביבה פעל במשך שנים ארוכות לגיבוש תקנות האוסרות הזרמת תמלחות למקורות מים (כולל למערכות הביוב הציבוריות). לבסוף, פורסמו התקנות בנושא זה בחודש יוני 1998.
בעיקרון, התקנות אוסרות על הזרמת תמלחות למערכות הביוב, ומכוונות את המפעלים והמוסדות לפנותן לים (בהיתר הוועדה להזרמה לים). התקנות חלות על מפעל או מוסד המשתמש בכמויות מלח המגיעות לשפכים, בסך של 10 טון לשנה ומעלה. החל מחודש יוני 1999, חלה חובה על-פי התקנות לפנות לים תמלחות 'נקיות' (תמלחות מחליפי יונים), אם-כי הפינוי בפועל על-ידי המפעלים החל תקופה ארוכה לפני-כן, מאחר והתעשייה נערכה מבעוד מועד ליישום התקנות, ובמקביל, חלק מהמפעלים קיבלו הוראות בנושא כתנאים ברישיון העסק. עד חודש דצמבר 1999, חובת פינוי התמלחות על-פי התקנות חלה על תמלחות 'נקיות' בלבד. בהמשך, תורחב חובת פינוי התמלחות לים בהדרגה גם לשאר סוגי התמלחות.
על-פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, בשנת 1999 פינו 109 מפעלים תמלחות לים, לעומת 79 מפעלים בלבד אשר פינו תמלחות לים בשנת 1998. סך-כל כמות התמלחות אשר פונו בשנת 1999 מהתעשייה מסתכם בכ- 530 אלף מ"ק (שינוע מכליות להזרמה והטלה, לא כולל הזרמה ישירה מהמפעל). להערכתנו, סך-כל הוצאות התעשייה בתחום זה הסתכמו בשנת 1999 בכ-13.5 מיליון ש"ח (עבור פינוי בהובלה במכליות בלבד, לא כולל הוצאות איגום, וכו').
בנוסף לתקנות הנ"ל, יוזם המשרד לאיכות הסביבה מספר תקנות נוספות בנושא מניעת המלחה, שיגדירו את ריכוזי המלחים אותם מותר להזרים בשפכים תעשייתיים, וכן את ריכוזי המלחים המותרים באבקות כביסה. תקנות אלה נמצאות כיום בדיון בין המשרד לאיכות הסביבה לבין התאחדות התעשיינים, והן צפויות להשית עלויות כבדות נוספות על התעשייה.
הגרף מציג את הירידה המתמדת (החל משנת 93) הנרשמת בריכוז הכלורידים הנכנסים לשפד"ן, ואת התאמתה לירידה בריכוז הכלורידים במים המטוהרים המועברים לנגב (מקולחי השפד"ן).
אנו סבורים, כי ירידה מבורכת זו הושגה הודות להתגייסותה של התעשייה למאבק למניעת המלחת הקרקע ומי התהום בארץ.
לא רק אכיפתו של המשרד לאיכות הסביבה תרמה לתמונת מצב מעודדת זו, אלא, בעיקר, שיתוף הפעולה הפורה בין המשרד לאיכות הסביבה לבין התאחדות התעשיינים והתעשייה הישראלית.
לאור העובדה כי מים מושבים לחקלאות הופכים להיות מקור המלחה עיקרי בישראל, רצוי להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי. בהקשר זה, יש לבחון את דעות המומחים הטוענים, כי גם אם כל המגזר התעשייתי יפסיק מיידית להזרים תמלחות למקורות מים המשמשים להשקיה, הרי שבכך תמנע תוספת המלחה של לא יותר מ-10%!
אם צודקים אותם מומחים, הדבר מחייב פעולה מיידית במישור הלאומי של הגדרת מקורות ההמלחה העיקריים, תוך קביעת סדר עדיפות לאומי למניעת המלחת מקורות מים וקרקע.
* דב באסל (M.Se) מהנדס איכות הסביבה, אגף הכימיה והפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים.
