עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים
גליליאו צעיר בע"מ


תקציר
למה שרות הציפורים? על מה הן מדברות? איך הן מבינות האחת את השנייה? כל מה שרציתם לדעת על שפת הציפורים.




א-ב של ציפורים
מחבר: ד"ר אופיר אשל


כולנו שומעים, מדי פעם, ציוץ של ציפורים, אך האם חשבתם פעם: על מה הן מדברות? איך הן מבינות האחת את השנייה? האם הציפורים יכולות ללמוד לשיר? כל מה שרציתם לדעת על שפת הציפורים

שְׁלמה הַמֶּלֶךְ, החכם באדם, ידע, כך מספרת הָאַגָּדָה, לדבר ‏בשפת החיות. הרצון להבין את שפת החיות ו"להיכנס לראש שלהן" הוא עתיק לפחות כמו סיפור הָאַגָּדָה הזה. אבל לפני ‏שנעסוק בניסיון להבין את החיות, יש עוד שאלות רבות שעלינו לברר: מהי שָׂפָה? האם יש שפה אחת משותפת לכל החיות?! ‏האם החיות לומדות את שְׂפָתָן בצעירותן, או אולי נולדות עם המידע הזה? האם לכל חיה שפה אחת או יותר?‏
מהי שפה?‏
למושג "שפה" הגדרות רבות, אבל אפשר לומר, כי שפה היא ‏בעצם דרך לְהַעֲבָרַת מידע בין פְּרָט אחד לשני. "מידע" זה יכול להיות: ‏

  1. ‏פשוט למדי: קולות אזהרה, איום, כְּנִיעָה, או בקשת מזון. ‏
  2. מורכב קצת יותר: חיזור, הַפְגָּנַת שְׁרִירִים, או הצגת ‏טֶרִיטוֹרְיָה. ‏
  3. מורכב מאוד: תיאור מקור מזון והדרך להשיגו, או ניסיון ‏להסביר מהי שפה. ‏

האופן שבו מועבר המידע יכול גם הוא להשתנות: מידע שְׁמִיעָתִי ‏‏(על פי צלילים), חָזוּתִי (שניתן לראות אותו), ריח, או מגע ומישוש.‏

השפות הנסתרות

לגבי חלק מֵעֲרוּצֵי התקשורת הללו אנו עיוורים לחלוטין. למשל, ‏פְּרוֹמוֹנִים - הם חומרי ריח המיוצרים על ידי בעלי חיים רבים ‏‏(יוֹנְקִים, חֲרָקִים שונים ועוד) ויכולים להגיע למרחקים של ‏קִילוֹמֶטְרִים (כמו למשל: עַשִׁים וּפַרְפָּרִים). על מנת להבחין ‏בסימנים נסתרים שכאלה עלינו להשתמש במכשירים מיוחדים ‏המסוגלים לקלוט אותם. לפעמים, גם במקרה של ערוצי ‏תקשורת שאנו מסוגלים לקלוט יש בעיה בהבנת ה"קוֹד" ‏המוצפן בהם. איך זה קשור? ובכן, כאשר אנו שומעים לדוגמא ‏את שירתה של ציפור שיר, אנו מבחינים על פי רוב בקולות "צִיף ‏צִיף" פשוטים למדי. אולם, אם נקליט קולות אלה ונשמיע אותם ‏בְּהילּוּךְ איטי, נבחין בשלל צלילים ובעושר שירה שלא תיארנו ‏לעצמנו שהוא קיים באותו שיר קצר. כל זאת, משום שאוזנינו ‏‏(או ליתר דיוק, מוחותינו) אינן מסוגלות להפריד בין צלילים ‏צפופים כל כך.‏
צעד גדול להבנת שפתם של בעלי חיים עשה חוֹקֵר הַטֶּבַע הַדָּגוּל ‏קָרְל פוֹן-פְרִישׁ, שֶׁפִּעְנֵחַ את סוד שפתן של הַדְּבוֹרִים מֵהִתְבּוֹנְנוּת ‏בריקודה של הַדְּבוֹרָה בפני חברותיה לַכַּוֶּרֶת. מטרת הריקוד ‏הייתה לעזור לחברותיה להגיע למזון שמצאה בשדה. פוֹן-פְרִישׁ ‏קיבל על תגליתו את פְּרַס הַנּוֹבֵל לִרְפוּאָה וּפִיסְיוֹלוֹגְיָה לשנת ‏‏1973. ‏

אם כך, על מנת שנוכל לנתח ולנסות להבין שפה עלינו לשנות את ‏האותות (הַסִּימָנִים) שבה בצורה שתאפשר לחושים שלנו לקלוט ‏ולהעביר את המידע כולו למוחנו.‏

שפת החיות ‏

מתברר, כי מינים רבים של בעלי חיים יכולים להעביר או לקלוט ‏מידע. בדרך כלל, מדובר במידע פשוט כמו הַרְתָּעָה וְאִיּוּם (שַׁאֲגַת ‏הָאַרְיָה תַּרְתִּיעַ צָבוֹעַ, שׁוּעָל אוֹ אָדָם לֹא פָּחוֹת מֵאַרְיֵה סָמוּךְ), ‏אַזְהָרָה (קריאת הַסִיקְסְק, המשמשת לְהַתְרָעָה על סכנה, ברורה ‏לחלוטין לכל שאר עופות המים סביבו ותגרום לְהִתְעוֹפְפוּתָן ‏המהירה) או בקשת מזון (וזהו מקור התופעה הלא כל כך נדירה ‏של אימוץ גּוּרִים על ידי אם ממין שונה המגיבה לְיִלְלוֹתֵיהֶם ‏כאילו היו גּוּרֶיהָ). היה, למשל, קִיכְלִי (ציפור שיר), שנעמד על ‏שפת בריכת דגים והאכיל דג זהב עד ש"תפס את הַפָּטֶנְט" ופער ‏את לועו האדום כך שֶׁיֵּרָאֶה כלוע של גוזל רעב.‏
יחד עם זאת, תקשורת בין-מִינִית (כלומר בין מינים שונים) ‏יכולה להיות מורכבת מאוד. אחד המקרים המרתקים הוא ‏הקשר בין ציפור אַפְרִיקָאִית ששמה אוֹבִיל‎ ‎ליונק בשם גִּירִית ‏הַדְּבַשׁ. האוֹבִיל ידוע באהבתו לְדוֹנַג וְשַׁעֲוָה ואילו גִּירִית הַדְּבַשׁ ‏פשוט "חוֹלָה" על דבש. כאשר האוֹבִיל מוצא קֵן דְּבוֹרִים אוֹ ‏צְרָעוֹת, הוא לא מבזבז מזמנו וממהר לקרוא לְגִירִית דְּבַשׁ ‏מזדמנת. בציוצים ונפנופי כנפיים מודיע האוֹבִיל לַגִּירִית על ‏מקום הִמָּצְאוּ של האוצר היקר. הַגִּירִית ממהרת בעקבותיו ‏וכשהיא מוצאת את הקן היא מְכַלָּה בו את רעבונה, זוללת את ‏הדבש ומשאירה לידידנו האוֹבִיל את הַדּוֹנַג הַנִּכְסָף. לאחרונה ‏נמצא כי בני שֵׁבֶט אַפְרִיקָאִי מקיימים גם הם קשר דומה עם ‏האוֹבִיל ויודעים לפענח את הודעותיו ממש כפי שעושה זאת ‏הַגִּירִית!‏

איך שיר נולד?‏

למרות שלרוב הציפורים יש תקשורת קוֹלִית מפותחת, לא כל ‏מין יודע "לשיר". בדרך כלל, ה"מְשׁוֹרְרוֹת" הגדולות הן ציפורי השיר (או יותר נכון - ה"מְשׁוֹרְרִים", כיוון שבדרך כלל הַזְּכָרִים ‏הם הַזַּמָּרִים שבחבורה ולא הַנְּקֵבוֹת). ‏
הציפורים אינן נוֹלָדוֹת (או נכון יותר, בּוֹקְעוֹת) עם היכולת לשיר ‏שירים מורכבים, אלא עם היכולת ללמוד לשיר אותם. מַדְעָנִים, שניסו לבדוק האם הציפורים לומדות לשיר או נוֹלָדוֹת עם יכולת ‏זו, לקחו ציפורים ממינים שונים (פְּרוּשִׁים, קָנַרִים, קִיכְלִים, עֶפְרוֹנִים) וּבוֹדְדוּ אותן מיד לאחר הַבְּקִיעָה. לא נשמעה כמעט ‏שירה, וכשכבר שנשמעה - הייתה דַּלָּה מאוד. התברר, שכאשר שַׁחֲרוּרִים וְעֶפְרוֹנִים נֶחְשְׂפוּ בצעירותם לשירה של מין אחר, ‏שירתם נעשתה עשירה הרבה יותר. לעומתם, מינים אחרים ‏‏(פָּרוּשׁ מָצוּי לדוגמא) לא הושפעו כלל משירה זרה (של ציפורים ‏מסוג אחר). החוקרים גילו דבר מעניין. התברר, כי זמן הלמידה ‏של הציפורים מתרחש בתקופה מוגבלת ובשלב שלאחר הפריחה ‏מהקן אין לציפור, בדרך כלל, יכולת לקלוט שירים מהסביבה. ‏בחודשים שלאחר מכן מתרחש תהליך מרתק של תרגול, בדומה ‏ללימוד הדיבור אצל תינוקות - מִמִּלְמוּל סְתָמִי ועד לגיבוש ‏השירה הבוגרת. הָקָנַרִי, לעומת זאת, הוא בהחלט ציפור יוצאת ‏דופן. במשך כל תקופת חייו הוא יוצא, בכל אביב, עם "אוסף ‏שירים" חדש. אוסף זה הוא בדרך כלל עשיר יותר מהאוסף של ‏השנה שעברה. ‏
אם יש בחצר שלכם שַׁחֲרוּרִים, האזינו היטב לשירתם היפה ‏וייתכן כי תצליחו למצוא בה שילוב של קטעים משירים שאתם ‏נוהגים להשמיע בקולי קולות בְּחַדְרְכֶם או מֵהַשְּׁרִיקָה ‏המשפחתית שלכם. ‏

איך ישוחח הַיַּרְגָּזִי מִיִּשְׂרָאֵל עם בן מינו הַבְּרִיטִי?‏

כשהציפורים לומדות לשיר כתוצאה משמיעת הציפורים ‏שבסביבתן הקרובה, הדבר יכול לגרום לִדְפוּסִים גֵּאוֹגְרָפִיִּים ‏אופייניים של שירה. למשל, בְּמֶחְקָר שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יַרְגָּזִים נמצא, כי ‏אף על פי שלכל יַרְגָּזִי שירים המיוחדים לו, קיימים נִיבִים ‏‏(דִּיאָלֶקְטִים) רבים הקשורים למקום שבו הוא חי. כיום, ‏חוקרים מסוגלים לדעת מהיכן הגיע כל יַרְגָּזִי רק על פי האופן ‏שבו הוא שר (הדבר דומה, למשל, לבני אדם החיים במקומות ‏שונים ויש להם מבטא שונה). בניסוי שנערך נמצא, כי אם נעביר ‏גּוֹזַל יַרְגָּזִי ממקום אחד למקום אחר, שבו ניב שונה, ישיר הַיַּרְגָּזִי ‏שירים בניב המקומי המתאים לאזור אליו הועבר. ‏

איך מנתחים שיר?‏

חוקרי שירת הציפורים משתמשים בציור מיוחד שנקרא ‏‏"סוֹנוֹגְרָמַה". הסוֹנוֹגְרָמַה מתארת שינויים בגובה הַצְּלִיל (תֶּדֶר) ‏לאורך הזמן. מכשירים מיוחדים מתרגמים את אוסף הצלילים ‏בשיר המוקלט לצורה של הסוֹנוֹגְרָמַה. לעיתים, צפיפות ‏השינויים בגובה הצליל היא כה רבה עד כי האוזן האנושית אינה ‏מסוגלת להבחין בהם והקטע נשמע חַד-גוֹנִי. ‏

למה שרות הציפורים?‏

חוקרי הציפורים (אוֹרְנִיתוֹלוֹגִים) חֲלוּקִים ביניהם לגבי הסיבות ‏לשירתן העשירה של צִפּוֹרֵי הַשִּׁיר. ‏
אחת הטענות הנפוצות היא, כי שירה עשירה של זָכָר מעידה על ‏אֵיכוּתוֹ. כיצד? קודם כל, כדי לזכור שירים רבים צריך זיכרון ‏טוב. אם הזכר מסוגל להקדיש לכך נֶפַח מוח כל כך יקר ובכל ‏זאת לְתַפְקֵד ביעילות ולשרוד, כנראה שמדובר בְּזָכָר "אֵיכוּתִי". חוקרים אחרים מעלים את הטענה, כי זָכָר המשקיע זמן רב הן ‏בלימוד שירה והן בְּהַשְׁמָעָתָהּ, עושה זאת על חשבון זמן אותו ‏יכול היה להקדיש לפעילויות חיוניות כמו חיפוש מזון, ‏התורמות לכושר הַהִשָּׂרְדוּת שלו. אם שרד, למרות הזמן ‏שהשקיע בשירה - כנראה שגם במקרה זה מדובר בְּזָכָר אֵיכוּתִי.‏ גישה שונה לגמרי מתייחסת לְעוֹשֶׁר הַשִּׁירָה של הַזָּכָר ומביאה, ‏כדוגמא, את סיפורו של גיבור המלחמה בּוֹ זֶ'סְט (Beau Geste): ‏באחד הקרבות המרים נותר הגיבור לבדו לאחר שכל חבריו נפגעו מֵאֵשׁ הָאוֹיֵב. הלוחם זֶ'סְט הציב בכל חֲרַךְ ירי של הַמְּצוּדָה ‏רובה של אחד הלוחמים שנהרגו, עָבַר מנקודה לנקודה וירה לעבר הַתּוֹקְפִים על מנת לִיצור את הרושם כי במצודה יש ‏לוחמים רבים. לאחר זמן מה הִתְיָאֲשׁוּ חַיָּלֵי הָאוֹיֵב וְנָסוֹגוּ. כך ‏ניצח הלוחם הבודד צבא שלם בעזרת הַטְעָיָה ויצירת רושם של ‏ריבּוּי לוֹחֲמִים. כמו שמתואר בסיפור, הגישה טוענת כי עושֶׁר הַשִּׁירָה של הזכר מאפשר לו לְדַמּוֹת את נַחֲלָתוֹ לאזור שיש בו ‏זְכָרִים רבים (כי מושמעים בו הרבה שירים שונים) וּלְהַרְתִּיעַ פּוֹלְשִׁים אפשריים שלא ירצו לְהִלָּחֵם על שטח כל כך צָפוּף ‏בִּזְכָרִים בַּעֲלֵי טֶרִיטוֹרְיוֹת.‏

איך שרות הציפורים?‏

האיבר האחראי להפקת קולות בבני אדם (וברוב הַיּוֹנְקִים ‏האחרים) הִנּוֹ מֵיתְרֵי הַקּוֹל בַּגָּרוֹן. קולות הציפורים לעומת זאת מוּפָקִים מאיבר ייחודי - הָסִירִינְקְס, הממוקם לרוב במקום ‏הַהִתְפַּצְּלוּת של קְנֵה הַנְּשִׁימָה לִשְׁתֵּי הָרֵאוֹת. מקור השם ‏סִירִינְקְס בַּיְּוָנִית ופירושו "חָלִיל דּוּ-קָנִי". ואכן במינים רבים ‏‏(שַׁחֲרוּר, לדוגמא) בהם הָסִירִינְקְס ממוקם מתחת לנקודת ‏הַהִתְפַּצְּלוּת יש למעשה שני איברים נפרדים המאפשרים לאותו ‏פְּרָט לשיר דּוּאֶט (כלומר בשני קולות)! אלה שבינינו שצפו ‏בעשרות אלפי הָעֲגוּרִים הַחוֹרְפִים אצלנו בעמק הַחוּלָה, לא ‏יכולים היו לְהִתְעַלֵּם מקולותיהם הָרָמִים הנשמעים למרחק של ‏קִילוֹמֶטְרִים. הקולות הרמים הללו מוּפָקִים בעזרת הִתְאָרְכוּת ‏מוגזמת של קְנֵה הַנְּשִׁימָה וְהִתְפַּתְּלוּתוֹ בַּחֲזֵה כך שנוצר מבנה ‏הדומה לזה של חֲצוֹצְרָה.‏

אילו בעלי חיים אחרים שרים?‏

בני האדם, כמובן. אולם, זמרים ידועים וְקוֹלָנִיִּים במיוחד הם ‏זִכְרֵי הַצְּפַרְדְּעִים הַמְּקַרְקְרִים לילות שלמים לִבְחִירוֹת לִבָּם על ידי נִפּוּחַ שַׂקֵּי הֶחָזֶה הענקיים שלהם. הַצִּרְצָרִים אף הם משמיעים ‏את צִרְצוּרֵי האהבה שלהם ללא הפסקה על ידי חִיכּוּךְ כַּנְפֵיהֶם. בשל הַתֶּדֶר הגבוה של צִרְצוּרֵיהֶם, קשה מאוד לטורפים לְאַתֵּר ‏את מקומם המדויק וכך אין הם חוששים שיתגלו (נסו אתם לְאַתֵּר צִרְצַר על פי צִרְצוּרָיו). ‏
המשוררים הגדולים בקרב הַיּוֹנְקִים (להוציא את האדם) הינם ‏ללא ספק הלִוְויָתַנִים. יצורים אלה משמיעים שירים אישיים מורכבים (עד לכדי חצי שעה בִּרְצִיפוּת!) והם נשמעים על ידי ‏לִוְויָתַנִים אחרים המצויים במרחק אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים בְּקָצֵהוּ האחר של הָאוֹקְיָנוֹס!‏
ביבליוגרפיה:
כותר: א-ב של ציפורים
מחבר: אשל, אופיר (ד"ר)
תאריך: אפריל 2004 , גליון 3
שם כתב העת: גליליאו צעיר : ירחון לילדים סקרנים
עורכת הכתב עת: פרידמן, מירית
בעלי זכויות : גליליאו צעיר בע"מ
הוצאה לאור: גליליאו צעיר בע"מ
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית