יציאת מצרים

הפירמידה הגדולה במצרים הייתה היחידה ששרדה מבין שבעת פלאי תבל מי בנה את הפירמידות, מהו הספינקס ואיך בעצם קוראים כתב חרטומים? מסע אל הממלכה שבהגדה

בְּהַגָּדַת פֶּסַח נאמר: "כל המרבה לדבר ביציאת מִצְרַיִם - הרי זה ‏ משובח", אך בחרנו לדבר דווקא על מִצְרַיִם עצמה. המדינה שֶׁגּוֹבֶלֶת ‏ בְּיִשְׂרָאֵל ונקראת היום בְּפִינוּ מִצְרַיִם נמצאת באזור שבו שָׁכְנָה אחת ‏ הַמַּמְלָכוֹת הגדולות והחשובות בַּהִיסְטוֹרְיָה.‏

מִצְרַיִם היא בְּרובָּהּ הגדול מִדְבָּר שומם. השמש קוֹפַחַת, הַצִּמְחִיָּה ‏ דְּלִילָה וְסוּפוֹת החול הן מראה די שִׁגְרָתִי. אולם, בלב המדינה נמצא ‏ האוצר היקר ביותר שלה: נהר הַנִּילוּס (בַּהַגָּדָה של פֶּסַח הוא נקרא: ‏ הַיְּאוֹר). הַנִּילוּס הוא הנהר הארוך ביותר בעולם, הוא מִתְפַּתֵּל צפונה ‏ מִמַּעֲמַקֵּי יַבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה לאורך למעלה מ-6,500 קִילוֹמֶטְרִים עד ‏ שהוא נשפך לַיָּם הַתִּיכוֹן. אורכו של הַנִּילוּס יותר מ- 30 פעם אורכו ‏ של נהר הַיַּרְדֵּן שלנו. ‏

עמק הַנִּילוּס הוא אחד מֵהָאֲתָרִים הראשונים בהם החלה האנושות ‏ לפתח חַקְלָאוּת מְאורְגֶּנֶת, החל מסביבות שנת 6,000 לפני הַסְּפִירָה. ‏ הַנִּילוּס שופע בִּדְגֵי מַאֲכָל וְשַׁיִט בנהר היווה את עוֹרֵק התחבורה ‏ העיקרי באותה תקופה. לכן הַגֵּאוֹת, הַשֵּׁפֶל וְהַשִּׁטְפוֹנוֹת שפוקדים את ‏ הַנִּילוּס מדי אביב היו קֶצֶב החיים במִצְרַיִם העתיקה. בכדי לַחְזוֹת ‏ אותם פיתחו הָאַסְטְרוֹנוֹמִים הַמִּצְרִים לוח שנה מדויק. ‏

מִצְרַיִם התחלקה לַמַּמְלָכָה העליונה,‏‎ ‎שֶׁבִּצְפוֹן עמק הַנִּילוּס, ולַמַּמְלָכָה ‏ התחתונה שֶׁבִּדְרוֹם העמק. בסביבות שנת 3,300 לפני הַסְּפִירָה ‏ התאחדו שתי הממלכות תחת שַׁלִּיט בשם מִנַּס. הַמְּלָכִים הַמִּצְרִים ‏ נקראו פַּרְעוֹנִים ברבים, וביחיד פָּרְעָה (כמו אותו פָּרְעָה בו נאבק ‏ משה, על פי הַגָּדַת פֶּסַח). מִנַּס התחיל את שׁוֹשֶׁלֶת הפַּרְעוֹנִים ‏ ולאחריו היו כ- 30 שׁוֹשָׁלוֹת.‏

הַמִּצְרִים היו בַּנָּאִים כּישְׁרוֹנִיִים וחרוצים ביותר. הם בנו מִבְנִים רבים, ‏ בהם מִקְדָּשִׁים ענקיים, עמודי אֶבֶן גבוהים שנקראים אוֹבֶּלִיסְקִים, אך ‏ המרשימים ביותר מכל המבנים הם הַפִּירָמִידוֹת.‏

הַפִּירָמִידוֹת נבנו במטרה לשמש כְּמַצֵּבוֹת הַזִּכָּרוֹן וְקִבְרֵיהֶם של ‏ מַלְכֵיהֶם וּמַלְכוֹתֵיהֶם של מִצְרַיִם העתיקה ועל מנת לשמור עליהם ‏ בעולם הבא. הַמִּצְרִים הַקַּדְמוֹנִים האמינו שהפָּרְעָה הוא האל הוֹרוֹס‏‎ ‎ ‏(מלך הַשָּׁמַיִם), וכשהוא מת הוא הופך להיות האל אוֹסִירִיס (מלך ‏הַמֵּתִים). כדי לְתַפְקֵד במלכותו החדשה, האמינו הַמִּצְרִים, שעל ‏ נשמתו לְהִשָּׁמֵר, ולשם כך על גופו להיות מְשומָּר בתהליך שנקרא ‏חֲנִיטָה. גופה חֲנוּטָה נקראת גם מוּמְיָה. הַמִּצְרִים המשיכו להגיש ‏למוּמְיָה אוכל זמן רב לאחר מותו של הפָּרְעָה. הַמִּצְרִים הַקַּדְמוֹנִים ‏אף השאירו לפָּרְעָה את כל החפצים אליהם היה רגיל ואת כל ‏האוצרות שאמורים לשמש אותו בעולם הבא. בין היתר השאירו ‏בקבר רהיטים וכלי‎ ‎תחבורה עשויים מֵחֵמָר, עֵץ, אֶבֶן וְזָהָב, ואפילו ‏פסלים של מְשָׁרְתִים. לצערנו, רוב האוצרות נשדדו במשך השנים על ‏ידי שודדי קברים.‏‎ ‎כדי להספיק לבנות מבנה עצום שכזה, הַמְּלָכִים ‏החלו לבנות את קִבְרֵיהֶם כבר בחייהם.‏
עד היום, התגלו במצרים 46 פִּירָמִידוֹת בִּגְדָלִים שונים, אך חוקרים ‏סבורים כי ייתכן שישנן פִּירָמִידוֹת אבודות הקבורות מתחת לְחוֹלוֹת ‏הַמִּדְבָּר ומחכות לחוקרים חדשים שיגלו את סודותיהם.‏

בְּשׁוּלֵי עיר הַבִּירָה של מִצְרַיִם, קָהִיר, נמצא מישור גִּיזָה, שם ניצבות ‏שלוש פִּירָמִידוֹת שעליהן שׁוֹמֵר פֶּסֶל מדהים - הַסְּפִינְקְס. הַסְּפִינְקְס ‏הוא חיה דמיונית בעלת גוף אַרְיֵה וראש אָדָם. הַמִּצְרִים הציבו פסלי ‏סְפִינְקְסִים רבים, לרוב בזוגות, כדי לשמור על מקומות חשובים, אך ‏הַסְּפִינְקְס במישור גִּיזָה, הוא הראשון והגדול מכולם. אורכו של ‏הַסְּפִינְקְס הענק, מקצות כפות רגליו הַשְּׁלוּחוֹת קדימה ועד זנבו: ‏כ- 70 מטר וראשו מגיע לגובה של כָּעֲשָׂרָה מֶטְרִים. הדבר המדהים ‏הוא, שלמרות סוּפוֹת הַחוֹל והגשמים ואפילו פגיעות מכלי נשק, הוא ‏עדיין עומד, פניו מִזְרָחָה, צופה בזריחת הַשֶּׁמֶשׁ כבר 4,500 שנה.‏‎ ‎למרות הכל, הַסְּפִינְקְס אינו הפלא הגדול ביותר במישור גִּיזָה. בעולם ‏העתיק נודעו שִׁבְעָה הישֵּׂגִים אֱנוֹשִׁיִּים כ"שִׁבְעָת פִּלְאֵי תֵּבֵל". הַפֶּלֶא ‏היחיד מביניהם שנותר עומד עד היום הוא: "הַפִּירָמִידָה הגדולה". ‏הַפִּירָמִידָה של הפָּרְעָה חוּפּוֹ בֶּן סָנְפְרוֹ, מֵהַשּׁוֹשֶׁלֶת הרביעית, היא ‏הגדולה ביותר מכל הַפִּירָמִידוֹת. היא נבנתה, על פי ההערכות, ‏בסביבות שנת 2600 לפני הַסְּפִירָה ומעריכים כי לקח לעשרות אלפי ‏פועלים כעשרים שנה לבנות אותה.‏
בשיאה, הגיעה הַפִּירָמִידָה לגובה של 146.5 מטר (כמו בניין בן 50 ‏קומות). כיום גובהה של הַפִּירָמִידָה הוא 137 מטר, לאחר שאיבדה ‏עם השנים תִּשְׁעָה וַחֲצִי מֶטְרִים מגובהה. רק במאה ה-19 נבנו ‏מבנים הַמִּתְנַשְּׂאִים לגובה רב יותר מזה של הַפִּירָמִידָה הגדולה. כך ‏שבמשך יותר מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה הייתה הַפִּירָמִידָה הגדולה ‏המבנה הגבוה ביותר בעולם.‏

בסיסה של הַפִּירָמִידָה הגדולה הוא רִבּוּעַ שאורכה של כל אחת ‏מִצַּלְעוֹתָיו הוא 230 מטרים. ניתן להציב בשטח כזה שִׁשָּׁה מִגְרְשֵׁי ‏כַּדּוּרֶגֶל זה לצד זה. את הַפִּירָמִידָה בנו מלמעלה מִמִּילְיוֹן וּשְׁלושׁ ‏מְאוֹת אֶלֶף אבנים. כל אבן שוקלת בממוצע כִּשְׁנַיִם וַחֲצִי טוֹן (כמו ‏המשקל המשותף של 25 מְקָרְרִים).‏

עד היום, איש אינו יודע בְּוַדָּאוּת כיצד נבנו הַפִּירָמִידוֹת, אולם ברור כי ‏הַבַּנָּאִים הַקַּדְמוֹנִים היה חשוב מאוד המיקום והכיוונים של ‏הַפִּירָמִידוֹת. הם נעזרו בָּאַסְטְרוֹנוֹמִים והציבו את הַפִּירָמִידָה כך שכל ‏אחת מִצַּלְעוֹתֶיהָ פּוֹנָה באופן מדויק לכל אחד מכיווני שׁוֹשַׁנּוֹת ‏הרוחות: צָפוּן, דָּרוֹם, מִזְרָח וּמַעֲרָב. קווי הַמִּתְאָר של הַפִּירָמִידָה ‏נמדדו ושורטטו על חולות המדבר ואז התחילו להביא את האבנים. ‏האבנים הענקיות (הכבדות ביניהן שקלו 15טון) נחצבו בְּמַחְצָבוֹת ‏רחוקות ונגררו או הוצפו על ספינות על פני נהר הַנִּילוּס לַאֲתַר ‏הבנייה, שם הונחו שכבה אחרי שכבה זו על גבי זו.‏‎ ‎השאלה הקשה ‏ביותר היא איך הגביהו את האבנים הענקיות האחת על השנייה. ‏הדעה המקובלת ביותר היא שנגררו בַּשִּׁפּוּעַ שנוצר על ידי בניית ‏כֶּבֶשׂ (מעין מנוף) ענק מֵעָפָר. לבסוף הייתה הַפִּירָמִידָה מצופה אבן ‏סִיד בצבע לָבָן בוהק והקודקוד העליון שלה היה עשוי מַתֶּכֶת ‏מַבְרִיקָה (לעיתים אפילו זָהָב). בִּרְבוֹת השנים נעלם הַצִּפּוּי וקודקוד ‏הַמַּתֶּכֶת.‏

הַפִּירָמִידָה הגדולה של חוּפוֹ הייתה רק חלק מאוסף גדול של מבנים ‏שנבנו במישור גִּיזָה, כמו שלוש הַפִּירָמִידוֹת הקטנות שנבנו לכבוד ‏הַמְּלָכוֹת, נְשׁוֹתָיו של הפָּרְעָה חוּפוֹ. ליד הַפִּירָמִידָה היה מקדש שבו ‏סָגְדוּ לחוּפוֹ לאחר מותו. מקדש נוסף נבנה בעמק הַנִּילוּס, לשם ‏הועברה המוּמְיָה בספינה. כמו כן נבנתה דרך מוגבהת מהמקדש ‏לַפִּירָמִידָה, בה צעדו בתהלוכת הַלְּוָיָה. בורות עמוקים נֶחְפְּרוּ ובהם ‏נקברו ספינות שישמשו את הפָּרְעָה בעולם הבא. סביב הַפִּירָמִידָה ‏נקברו הָאֲצִילִים בממלכתו של חוּפוֹ ועל כל מבנה קבר נבנה חדר ‏תפילה.‏

נכון, עֲבָדִים היינו... היינו. אבל למרות ההשערה המקובלת, הולכת ‏ומתחזקת הַדֵּעָה כי לא בני ישראל הם שבנו את הַפִּירָמִידוֹת. כיום, ‏רוב הַחוֹקְרִים חושבים שאת הַפִּירָמִידוֹת לא בנו אפילו עֲבָדִים, אלא ‏תושבי הַכְּפָרִים שליד הַפִּירָמִידוֹת. מעריכים שֶׁכְּעֶשְׂרִים עַד שְׁלושִׁים ‏אֶלֶף עובדים בנו את הַפִּירָמִידוֹת במישור גִּיזָה במשך קרוב ל‏‎ -‎‏80 ‏שנה. ‏

אז, בפֶּסַח הזה יהיה לכם כמה דברים לומר על יציאת מִצְרַיִם ועל ‏הַתַּרְבּוּת המדהימה שהשאירה אחריה כמה מהסודות המופלאים ‏ביותר של הָאֱנוֹשׁוּת.‏

הַמּוּמְיוֹת ‏

לאחר מותם, היו גּוּפוֹתֵיהֶם של הפַּרְעוֹנִים עוברים תהליך ארוך של ‏שימור שנקרא חֲנִיטָה. בסוף התהליך הייתה הַגּוּפָה נקראת מוּמְיָה. ‏התהליך היה מוצלח עד כדי כך שהצליח לְשַׁמֵּר את הגופות, כך שעד ‏היום אנו יכולים לראות בְּמוּזֵאוֹנִים כיצד נראו הַמִּצְרִים לפני 3,000 ‏שנה.‏

תהליך הַחֲנִיטָה נמשך שִׁבְעִים יום והתבצע על ידי כוהֲנֵי דָּת ‏מיוחדים. הם ידעו את השיטות לטיפול וחבישת הגופה ואת התפילות והטקסים שיש לבצע. הפַּרְעוֹנִים נקברו בתוך מערכת ‏מפוארת של ארונות בתוך ארונות, מאותרים ומקושטים, אפילו בְּזָהָב. את כל הארונות הללו הכניסו לתוך ארון קבורה ענק מאבן ‏שנקרא סַרְקוֹפָג.‏

אולם, לא רק פַּרְעוֹנִים נחנטו, אלא גם בני אצולה ואפילו בעלי חיים ‏שנחשבו קדושים כמו שוורים, בַּבּוֹנִים, קְרוֹקוֹדִילִים וַחֲתוּלִים.‏

כתב הַחַרְטומִּים

אם אומרים לך שהכתב היד שלך נראה כמו כתב חַרְטומִּים - היית ‏יכול להסתדר מצוין במִצְרַיִם העתיקה. כתב הַחַרְטומִּים, או בשמו ‏הלועזי: הִירוֹגְלִיפִים, שימש כצורת כתיבה באמצעות סמלים וציורים. ‏חלק מהסמלים הִוּוּ מילים שלמות וחלקן היוו חלקים בתוך מילה. אם ‏חשבתם שֶׁעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת בָּאָלֶפְבֵּית הָעִבְרִי זה הרבה, בכתב ‏הַחַרְטומִּים היו יותר למעלה מ-2,000 סמלים! לכן, לא פלא שמעט ‏מאוד מהַמִּצְרִים ידעו לכתוב ולקרוא.‏

הסיבה לכך שמכנים כתב לא ברור בשם כתב חַרְטומִּים היא, ‏שבמשך מאות רבות של שנים לא יכלו החוקרים לְפַעְנֵחַ את ‏הכתובות על גבי המקדשים והקברים הפַּרְעוֹנִים. ‏
הראשון שהצליח לְפַעְנֵחַ את צופן כתב הַחַרְטומִּים היה החוקר ‏הצרפתי זָ'אן פּוֹל שָׁמְפֶּלְיוֹן. הוא עשה זאת באמצעות שריד ‏ אַרְכֵאוֹלוֹגִי שנקרא אבן הָרוֹזֶטָה, שבה אותו טקסט נכתב בשלוש ‏שפות עתיקות בהן גם כתב הַחַרְטומִּים הַמִּצְרִי. הדבר המדהים ‏ביותר בסיפורו של זָ'אן פּוֹל שָׁמְפֶּלְיוֹן הוא, שהוא החל לחקור את אבן ‏הָרוֹזֶטָה כבר בהיותו בן עֶשֶׂר.‏