דבורה ניצבת במרכז, על במה, כאשר כל הדמויות מקיפות אותה ופונות אליה, המדרגות מובילות אליה, והאור נופל עליה ועל הקיר שמאחוריה. באופן זה מדגיש דורה את היותה של דבורה מרכז ההתרחשות.
ידה של דבורה מופנית מעלה, כלפי האל, שהרי במהלך השיר היא משבחת אותו ואת עזרתו לעמו. ההתרגשות ניכרת בפניה, וכן בהנחת ידה האחת על החזה, המסמל את רגשותיה ואת ההתכוונות שלה בפנייה אל האל, ואת כנותה.
דרך תיאור הסצנה יוצר מראה אמין הנותן תחושה שאנו כמעט חוזים בתיעוד של המאורע עצמו: המדרגות והדמויות מתוארים כגופים בעלי נפח בתוך מרחב הנראה כחיקוי למרחב ממשי, הדמויות מאחור קטנות יותר ומוסתרות באופן חלקי, צילם של האנשים נופל על המבנה, המרקמים השונים (הבדים, המבנה) מתוארים באופן מפורט. דורה יוצר בעזרת גוונים של שחור, אפור ולבן עושר צבעוני, המסוגל כמעט ליצור אשלייה של מראה אמיתי.
