ביוון העתיקה היה החינוך המסורתי מורכב ממוסיקה (שירה, דרמה ונושאים אחרים הכרוכים בשלטונן של תשע המוסות) והתעמלות. בתנאיה החברתיים המפותחים יותר של המאה הה' לפני הספירה החל להתברר הצורך בחינוך נוסף - משהו בדומה לחינוך בכיתות התיכוניות הגבוהות והאוניברסיטאות בימינו. הסופיסטים היו אנשים שהציעו חינוך גבוה זה; הם היו מורים אוניברסיטאיים שנדדו מעיר לעיר, הרצו הרצאות פומביות, בעיקר ברטוריקה ובאמנות ההצלחה המעשית, תמורת שכר שקיבלו מקהל שומעיהם. לפיכך, המונח "סופיסט" במקורו לא היה כינוי גנאי – פירושו דומה פחות או יותר ל"פרופסור" - והסופיסט לא היה מעוניין במיוחד בפילוסופיה; ודאי טעות גסה היא לסבור שהסופיסטים מהווים אסכולה פילוסופית. סופיסטים אחדים, ביניהם פרוטגורס (Protagoras), היו באמת פילוסופים מזהירים מאד ובעלי השפעה רבה, אך לעומת זאת היו אחרים שהגבילו את עצמם כמעט רק לרטוריקה. יסודם של מרכזים קבועים להשכלה גבוהה, כמוסדותיהם של אפלטון, אריסטו ואיסוקרטס (Isocrates) (שכולם נחשבו בעיני הציבור הרחב לסופיסטים), הביא להיעלמם של הסופיסטים באמצע של המאה הד' לפני סה"נ.

נימת הגנאי המציינת עתה את המילה "סופיסט", מקורה בתעמולה יעילה נגד הסופיסטים שנוהלה על-ידי אויביהם – אפלטון ואריסטו. ההאשמה העיקרית נגדם היתה שהסופיסטים התיימרו ללמד דעת, בה בשעה שלמעשה הורו את אמנות ההצלחה המעשית שזנחה את הערכים הנעלים ביותר. אף-על-פי שיש הצדקה מסויימת בהתקפות אלה, בכל זאת עדיין ראוי לקרוא את הגנתו הנלהבת של גרוטה (Grote) על הסופיסטים בחיבורו "תולדות יוון" (History of Greece).

עם הסופיסטים המפורסמים ביותר נמנים פרוטגורס (Protagoras), גורגיאס (Gorgias), פרודיקוס (Prodicus), היפיאס (Hipppias), אנטיפון (Antiphon), תראסימאכוס (Thrasymachus), ליקאפרון (Lycaphron), ואיסוקרטס (Isocrates).

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.