ספרו הפילוסופי של רמב"ם (רבינו משה בן מימון), שנכתב במקור בערבית ותורגם לעברית עוד בחייו של רמב"ם בידי יהודה אבן תיבון.
"מורה נבוכים" נכתב עבור המאמינים הנבוכים, שעסקו גם בתורה וגם בפילוסופיה וביקשו להבין כיצד ניתן ליישב את עיקרי האמונה היהודית עם הפילוסופיה היוונית. "מורה נבוכים" נחשב לאחד מספרי הפילוסופיה המרכזיים ביהדות, והוא עוסק בקיומו של האל, בבריאת העולם, בהשגחה האלוהית ועוד. הספר מציג את השקפתו של רמב"ם, כי הדת היהודית היא דת השכל, ומביא הסברים הגיוניים (רציונליים) למצוות התורה. הספר "מורה נבוכים" עורר ויכוח, ורבים טענו שספר זה – והעיסוק בפילוסופיה בכלל – מחלישים את האמונה. ההתנגדות ל"מורה נבוכים" הביאה בתקופה מסוימת לחרם על ספרי רמב"ם, אך לצד המתנגדים והמחרימים היו לספר גם תומכים נלהבים - ובהם דון יצחק אברבנאל – שכתבו פירושים ל"מורה נבוכים".
