מיטת הקסם

המיתולוגיה היוונית מספרת על השודד פרוקרוסטס, שעט על העוברים בדרך לאתונה ופיתה אותם להתארח בפונדק שלו. האורחים הוזמנו לארוחה וללינה במיטת הקסם שלו העשויה ברזל. למיטה, כך אמר, יש יכולת להתאים את עצמה בדיוק לגודל האדם השוכב עליה. אם אורחיו של פרוקרוסטס היו ארוכים מן המיטה הוא היה קוצץ את חלקיהם המיותרים. אם הם היו קטנים ממנה הוא היה מותח אותם עד שיתאימו.

סיפור מיטת פרוקרוסטס הוא משל לכל ניסיון לצמצם אנשים לכדי סטנדרט אחד, דרך חשיבה אחת, או דרך פעולה אחת.

תעשיית הרזון והחיטוב - משל פרוקרוסטס

ההצגה של מודל יופי אחד - רזה מאוד וחטוב והאדרתו על-ידי המדיה היא אחד מן הגורמים הסביבתיים הדומיננטיים התורמים לפגיעה בדימוי הגוף של בוגרים ומתבגרים ולהתפתחות הפרעות אכילה אצלם.

ברצוני להסב את תשומת לב הקוראים למה שאני רואה כעליית מדרגה מסוכנת מבחינת המסרים של המדיה. מעבר למשוואה: יפה = רזה, אליה אנו נחשפים באינטנסיביות ושעולה לא אחת לדיון ציבורי, נשים בעיקר נחשפות למגוון נוסף של מסרים הבא לידי ביטוי בפרסומות.

עיון בפרסומות הללו מעורר מידית השוואה בין הגוף המוצג בהן לבין הגוף הפרטי של המתבוננת. מאחר שרוב הנשים אינן נראות כמו הנשים בפרסומת, השוואה כזו אמורה לגרום להן להרגיש שהגוף שלהן איננו בסדר ושיש לשפץ אותו.

למעשה, תחושות מן הסוג הזה עלולות להתעורר בעקבות כל חשיפה לדמות של אישה רזה וחטובה המופיעה בטלוויזיה או מעל גבי העיתון. הבעייתיות הנוספת בפרסומות הללו היא שהן מציגות את המסרים הבאים:

כל אחד יכול להיות רזה וחטוב.

הדבר תלוי רק באדם ובמידת הרצון שלו.

גוף האדם הנו כחומר ביד היוצר.

אין מקום לשונות טבעית - כל אישה אמורה להיות רזה וחטובה.

אין השפעה גנטית על מבנה הגוף, אבל גם אם יש, אפשר להשפיע עליה כך שלא תבוא לידי ביטוי.

יש שונות, יש גנטיקה

במהלך לימודי התואר הראשון שלי בתזונה קלינית נחשפתי לראשונה לנתון לפיו 95% מעושי הדיאטות (הטיפול הפופולרי ביותר להרזיה) עולים בחזרה למשקלם ההתחלתי ואף למעלה מזה. לצערי גם כיום, יותר מ- 10 שנים אח"כ, לא חל שינוי בסטטיסטיקה של הצלחת הדיאטות ושיעורי ההשמנה בעולם עולים בהתמדה.

בנוסף, מתצפיות שערכתי באוכלוסייה התרשמתי כי מלבד דפוסי התזונה והפעילות הגופנית, ישנם גורמים נוספים המכתיבים את השונות במבנה גוף האדם ואת הנטייה להשמנה.

הנתונים הללו הביאו אותי היישר לחקר המרכיב התורשתי במבנה גוף האדם במסגרת התואר השני. כיוון שקצרה היריעה מלהכיל את כל הפרטים החשובים בנושא זה, רק אומר כי ממחקרים רבים שהעריכו את השפעת התורשה על מבנה הגוף וביניהם המחקר שערכתי, עולה כי הגורמים התורשתיים - הגנים, משפיעים באופן משמעותי על כל המאפיינים במבנה הגוף: הנטייה להשמנה, פיזור השומן בגוף, מבנה השלד, הפרופורציות שלו ועוד.

עובדות מדעיות אלה, אינן תומכות במסרים הפרסומיים שנזכרו לעיל.

בדומה להבטחתו של פרוקרוסטס, למיטת קסם "מודולרית", שאיננה מתממשת כיוון שהיא נוגדת את חוקי הטבע, גם ההבטחות של תעשיית הרזון והחיטוב, לרוב אינן מתממשות, או שאינן מתקיימות בטווח הארוך. עובדות אלה עלולות להוביל לפגיעה בדימוי הגופני והדימוי העצמי של הצרכנים (שכזכור למדו כי הכל תלוי בכוח הרצון שלהם). גורמים אלה, יחד עם גורמים נוספים, עלולים לתרום להיווצרותן של הפרעות אכילה.

פיתוח דימוי גוף חיובי - מודעות למדיה

אחת האסטרטגיות המובילות לפיתוח דימוי גוף חיובי ולמניעת הפרעות אכילה היא מודעות למדיה (Media Literacy). המטרה המרכזית של האסטרטגיה הזו היא ללמד את קהל היעד להעריך את המדיה באופן ביקורתי, וכך להפחית את האמינות ואת כושר השכנוע של המסרים שלה. האסטרטגיה מבוססת על ההנחה שלכל אדם יש יכולת להשפיע על הדרך בה הוא מתייחס למסרים בהם הוא נתקל. המטרה היא לתת לצופים כלים לצפייה ביקורתית במדיה תוך שהם מפעילים מסננת שתסייע להם לנתח ולהבין מה רוצים לגרום להם להרגיש ולחשוב. בהמשך יחליטו הצופים האם הם מזדהים עם המסרים והאם המסרים מקובלים עליהם. בנוסף, יש לעודד אותם לצאת לפעולה בעקבות הצפייה הביקורתית (למשל, למחות, לדרוש שינוי או לחלופין לשבח) ואף להשתמש במדיה משלהם כדי לפתח ולפרסם מסרים בריאים ומועילים. שימוש באסטרטגיה כזו יסייע לשמירה על הדימוי העצמי וההערכה העצמית של הצופים.

אני סבורה כי יש מקום להשתמש בכלים אלה של הגברת המודעות למדיה במסגרת תוכניות לפיתוח דימוי גוף חיובי ולמניעת הפרעות אכילה בקרב מתבגרים. בנוסף, יש לקחת בחשבון שגם המבוגרים מושפעים מהחשיפה למדיה, ולכן הם משמשים למעשה צינור נוסף להעברת המסרים של המדיה לדור הצעיר. לאור זאת, אני מאמינה שכל מי שיש לו חלק בחינוך ילדים ומתבגרים (הורים, צוות בית-הספר) צריך לקחת חלק בתוכניות מן הסוג הזה.

סיפור מיטת פרוקרוסטס הוא, כאמור, משל לניסיון לצמצם אנשים לסטנדרט אחד. במקרה של תעשיית הרזון והחיטוב מדהים הוא הדימיון בין המשל לנמשל. כמו פרוקרוסטס, שעט על העוברים בדרך לאתונה ופיתה אותם להתארח אצלו, כך עטות אסטרטגיות הפרסום על תשומת ליבן של נשים ומפתות אותן להיחשף למסר הפרסומי. כמו פרוקרוסטס שהזמין את אורחיו ללינה במיטת הקסם כך מזמינה תעשיית הרזון והחיטוב את לקוחותיה לעולם הפנטזיה ולמיטת הניתוחים, וכמו פרוקרוסטס שהיה קוצץ או מותח את אורחיו עד שיתאימו, כך גם תעשיית הרזון והחיטוב חותכת ומעצבת את גופן של נשים - עד שיתאימו.

אחד התחומים הנוספים בהם בא לידי ביטוי הניסיון לצמצם נשים לסטנדרט אחד הוא שנשים אמורות לצמצם את אכילתן ולהיות בדיאטה. אמנם התרגום של המילה דיאטה הוא דפוס תזונה, אך רוב אנשים תופסים את המילה דיאטה המייצגת חוויה שלילית הכרוכה בחסכים.

מחקרים מראים כי ההמצאות בדיאטה, הגבלת האכילה, מסיבות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות גוררת לרוב בולמוסי אכילה והשמנה מחדש, התעסקות קוגניטיבית אובססיבית במזון, התפתחות דפוסים של אכילה מופרעת (disordered eating) ואף הפרעות אכילה.

לאור כל זאת ולאור העובדה שברוב המקרים דיאטות אינן יעילות בטווח הארוך, יש לשים דגש על הלגיטימציה והחשיבות של ההקשבה לגוף, של האכילה ושל ההנאה מן האכילה. הגישה המעודדת פיתוח יחסי גומלין חיוביים עם הגוף ועם המזון שיחד עם פעילות גופנית מהנה יביאו את הגוף למשקל הנוח והטבעי לנטייתו הגנטית. גישה זו, החשובה בכל גיל, היא המקובלת ביותר כיום למניעת עודף משקל והפרעות אכילה בקרב ילדים ומתבגרים.