דבורה – מנהיגה בשעת מבחן

בתחילה היתה זו גבעה גדולה, מצמיחה שיחים ועשבים אשר פה ושם בלטו מעפרה קצות סלע ובסמוך לה מתחם גדול שמהותו המדוייקת עדיין לא נתחוורה.

בסוף מקצה חמש עונות חפירה הגדולה שבוצעה אי פעם בישראל חשף צוות הארכאולוגים שרידים של לא פחות מ- 22 שכבות ישוב ובתוך כך חפר מן האדמה את התשובות לכמה מן הבעיות הבוערות ביותר של הארכיאולוגיה מתקופת המקרא.

מי החריב עיר משגשגת זו? ע"פ התנ"ך לא אחרת מאשר דבורה הנביאה... (מתוך ההקדמה לספרו של יגאל ידין "חצור").

התיאור לעיל הוא תיאורה של חצור הכנענית, אחת מהערים הגדולות ביותר במזרח הקדום. גודלה של העיר, כולל המתחם המלבני שלצידה, מגיע ל- 800 דונם. רק לשם השוואה, גודלה של ירושלים של דוד כ- 30 דונם בלבד. מכאן גם נובעת ההתפעלות של כיבוש העיר או החרבתה בידי אישה דווקא, ואותה אישה היא דבורה הנביאה ששפטה את ישראל בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים, מרחק עצום מהעיר חצור.

המקרא לא מכביר פרטים רבים על דבורה. על-פי התיאור המקראי דבורה הייתה אשת לפידות (מיהו?) והיא מוזכרת במקרא על תקן של שופטת ומושיעה.

ספר שופטים עתיר דמויות נשיות דומיננטיות. כבר בפרק א' מוזכרת עכסה בתו של כלב והמניפולציות שהיא עושה כדי לקבל את המגיע לה מאביה. יש לנו את דבורה שעליה נרחיב את הדיבור בהמשך, ובאותו הקשר - יעל אשת חבר הקיני, שבקור רוח מעורר הערצה הורגת את סיסרא שר צבא יבין מלך חצור "ראש כל הממלכות" ומכריעה למעשה את המערכה. ראוי אולי לציין גם אישה נוספת באותו סיפור, אמנם מצד אחר, הלוא היא אם סיסרא שמחכה עד בוש לחזרתו של בנה עטור הניצחון הביתה, אך לשווא. מאוחר יותר אנו פוגשים באישה שמשליכה פלח רכב על ראש אבימלך, הורגת אותו ובכך שמה קץ לשפיכות דמים רבה; כמובן בת יפתח וכל הסיפור סביבה, וכן דלילה שמצליחה להתל בשמשון ובסופו של דבר לגרום למפלתו.

אקורד הסיום הוא סיפור "פילגש בגבעה", סיפור של אונס ברוטלי שמסתיים בסופו של דבר בהכחדתו הכמעט מוחלטת של שבט שלם מישראל.

בהסתמך על הפרטים הלא רבים מספר שופטים אנו לומדים מעט על אישיותה המיוחדת של דבורה.

דבורה השופטת: "ויעלו אליה בני ישראל למשפט" (שופט' ד' 5). למרות שהיא יושבת בהר אפרים במרחק לא קטן משבטי הצפון, בני ישראל עולים אליה למשפט.

דבורה הנביאה: מדבר בשם ה': "ותאמר אליו הלא ציווה ה' אלוהי ישראל [...]" (שם ד' 7). כלומר הציווי למלחמה נגד יבין מלך חצור הוא ציווי אלוהי ולא גחמה מיליטריסטית שלה.

דבורה המנהיגה: היא מטילה את תפקיד מפקד הצבא על ברק בן אבינועם, אך הוא מתנה את קבלת התפקיד בהשתתפותה הפעילה של דבורה בשדה המערכה, ולמרות שהיא אומרת לברק שזה עשוי לפגוע בתדמיתו הגברית הוא אינו מוותר: "ויאמר אליה ברק עם תלכי עמי והלכתי, ואם לא תלכי עמי לא אלך" וכו' (שם ד' 8). ברור שאולטימטום כזה מצד ברק בעולם הגברי של המזרח הקדום מצביע על אכויותיה של דבורה כמנהיגה וזאת למרות שברק יודע שבסופו של דבר הוא עשוי להיפגע: "[...] אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא" (שם 9). על מהיגותה אנו יכולים ללמוד גם על-פי האופן שבו דבורה פונה לברק: היא לא מצווה עליו הנה אויב לפניך צא והילחם בו, אלא נותנת לו פקודת מבצע מפורטת, מגדירה את האויב, סיסרא שר צבא יבין, מגדירה את גזרת הפעולה, הר תבור, וקובעת גם את הסד"כ (סדר כוחות) - עשרת אלפים לוחמים משבטי זבולון ונפתלי.

דבורה המשוררת: פרק שלם (ה) בספר שופטים מוקדש לשירת דבורה. מהלך הקרב מתואר היטב בפרק זה וכן רשימת קרדיטים לכל העושים במלאכה לברק: "קום וברק ושבה שביך בן אבינועם".

ליעל: "תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך".

ולעצמה: "עד שקמתי דבורה עד שקמתי אם בישראל".

כשדבורה מתייחסת לעצמה היא מתארת לא בצניעות רבה את "המהפך" שחל לאחר שהיא החלה להנהיג את עם ישראל. על-פי התיאור המקראי מתוך שירת דבורה, עד לתקופת שלטונה "חדלו ארחות והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות, חדלו פרזון בישראל חדלו". במילים של ימינו מצב הביטחון האישי, בעיקר בגלל פיגועים והתקפות טרור. מצב זה הסתיים כשדבורה קיבלה את המנהיגות עם העם.

חז"ל לא אהבו בלשון המעטה את דברי התפארותה של דבורה, ובמסכת פסחים דף ס"ו ע"ב נאמר: "אמר רב יהודה אמר רב, כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו שנאמר: עד שקמתי דבורה, עד שקמתי אם בישראל. וכתיב עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר [...]". מכאן לומדים חז"ל שיהירותה סילקה את נבואתה ממנה, והיה צריך לומר עורי עורי דבורה" וכו'.

לסיכום: ניתן לראות שדבורה מצוידת בכל הנתונים החשובים למנהיג כרזימתי. ספרא וסייפא, אומץ לב, גילוי מנהיגות בשעת מצוקה, בחירת האנשים המתאימים כמו גם יכולת ספרותית מרשימה. מעניין אם נשווה את דבורה למנהיג האולטימטיבי של ישראל, דוד המלך, מעניין למצוא קווי אופי דומים. אמנם דוד נעזר, לצורכי נבואה, בנביאים שעמדו לצדו, אך הוא גם שפט (סיפור האישה התקועית), הנהיג ביד רמה את כל שבטי ישראל, והיה גם משורר ונגן.

כריזמה ופיקוד צבאי הם רק חלק מהתכונות הדרושות למנהיג. מסתבר שכישרון נבואי או לפחות לדעת להתייעץ אם אנשים כמו גם יכולת אומנותית הם דברים לא פחות חשובים. מעבר לאיכויות הספרותיות שלה שירת דבורה היא גם מוסיפה לנו פרטים ודימויים על הקרב הגדול עם סיסרא של פרטים שהטקסט המקראי מספר לנו.