הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה
פרידמן, ש.


תקציר
התורה המוניסטית היא תורה הטוענת שישנו בנמצא עצם אחד או עולם אחד או ממשות אחת בלתי משתנה ובלתי ניתנת לחלוקה.
המוניסם מנוגד לדואליזם, המניח אבחנה בעולם בין שני עצמים/ שני עולמות וכן הממשות לפיו ניתנת לחלוקה לחומר ורוח



מוניסם
מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון


הוא כל תורה הטוענת שישנו בנמצא עצם אחד, או "עולם" אחד, או שהממשות היא באיזה שהוא מובן אחת, היינו שהיא בלתי - משתנה, או בלתי - ניתנת לחלוקה, או בלתי - מחולקת ומובחנת בתוך עצמה. כך, למשל, הטענות האלטרנטיביות, כי "כל דבר הוא בבחינת רוח" וכי "כל דבר הוא בבחינת חומר" - הן דוגמאות פשוטות של מוניסם. תורות אלה מנוגדות לדואליסם של הרוח והחומר. המונח הוכנס לשימוש על-די וולף (C. Wolff) (1754-1679), אשר ייחס את המוניסם רק לשתי התורות המתבטאות במשפטים דלעיל, הראויות להיקרא בצדק "מטריאליסם" ו"אידיאליסם". מאוחר יותר יוחס המוניסם אף לתורות בדבר הזיהות המוחלטת, נוסח שלינג (Schelling) והגל (Hegel), תורות הטוענות כי החומר והרוח אינם ניתנים להעמדה זה על זה, אלא ששניהם גם יחד הם בבחינת אופנים תופעתיים של אותו עצם (השווה עם "המוניסם הניטרלי" של ויליאם ג'יימס (James) ושל רסל (Russell), בשלב מסויים של התפתחותו). להלן נהגו לייחס את התואר "מוניסטית" לכל תורה המנסה להסביר את התופעות או להעמידן על עיקרון אחד; המוניסם מנוגד לא רק לדואליסם אלא גם לפלורליסם; דוגמה מובהקת לפלורליסם הוא האטומיסם הלוגי של רסל, הקרוי בפיו גם "פלורליסם מוחלט". כתוצאה משימוש נרחב זה, המונח הוא דו-שמעי באורח שיטתי ועל כן יש להבחין בין מוניסם עצמותי (substantial) לבין מוניסם תוארי (attributive). המוניסם העצמותי טוען: (א) שריבוי העצמים - שלכאורה מקורו במצביו או בגילוייו השונים של עצם יחיד, שהיה האל – או - הטבע בעיני שפינוזה (Spinoza) והמוחלט אצל ברדליי (Bradley). המוניסם התוארי טוען (ב)שיהיה מספר העצמים כאשר יהיה, הם כולם שייכים לאותו הסוג, היינו, ישנה בנמצא ממלכת ישות אחת יחידה. כמו - כן אפשר היה להבחין, לעומת השקפות מוחלטות אלה, במוניסם חלקי (partial), היינו, ג) השקפה הטוענת כי בגבולותיה של ממלכת ישות נתונה (ויהיה מספרן כאשר יהיה), ישנו עצם אחד בלבד.

צורות שונות של ההשקפה המוניסטית אינן בהכרח עולות בקנה אחד, ובגלל טעמים התובעים הסבר ארוך, בחרו ההוגים להחזיק רק באי אלו מתוכן. כך, למשל קיבל שפינוזה את (א) וכתוצאה מכך גם את ג), אך דחה את ב) למען אינסוף סוגים סופיים; דקרט (Descartes), לעומת זאת, דחה את א) וב) וקיבל את ג) בתחום החומרי, ואילו לייבניץ (Leibniz) דחה את א) וג) וקיבל דווקא את ב) - שכן כל המונאדות הן נפשות. יוצא איפוא שכל אחד מן ההוגים הללו קיבל את המוניסם, לפחות במובנו האחד, אך דחה אותו במובניו האחרים. המשמעות הנכונה של "מוניסם" טעונה הבהרה מתוך ההקשר התכני. בין כך ובין כך, בכל התגלמויותיה היא הביטוי הטוב ביותר לסדר מטפיסי.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

ביבליוגרפיה:
כותר: מוניסם
שם  הספר: פילוסופיה
מחבר: יורמסון, ג'. או. (פרופ')
עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי  (פרופ') ; יורמסון, ג'. או.  (פרופ')
תאריך: 1967
הוצאה לאור: פרידמן, ש.
הערות: 1. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין.
2. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
3. סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית