'חוק יסוד: נשיא המדינה'¹ מגדיר את מעמד הנשיא, את דרך בחירתו ואת תפקידיו. סעיף 1 בחוק זה קובע: "בראש המדינה עומד נשיא." נשיא מדינת ישראל הוא, אם כן, ראש המדינה. הוא בעל מעמד ממלכתי² רם והוא עומד מעל לכל רשויות השלטון.

רוב נשיאי ישראל היו פוליטיקאים לפני כניסתם לתפקיד הנשיא. אולם מרגע שנכנס לתפקידו, הנשיא אינו מייצג מפלגה מסוימת ומצפים ממנו שיתעלה מעל לשיקולים מפלגתיים וימלא את תפקידו באופן ממלכתי. מצד שני, למרות שתפקיד הנשיא מוגדר כממלכתי, יש בסמכויותיו ממד פוליטי. תפקידו של הנשיא אף אינו ביצועי ואין הוא מנהל את ענייני המדינה. תפקידו בעיקר ייצוגי וסמלי: הוא מייצג את מדינת ישראל כלפי חוץ - כלפי מדינות אחרות וכלפי יהודי התפוצות, וכלפי פנים - העם בישראל רואה בו סמל לאחדותו. הציבור מצפה מן הנשיא שיהיה דמות העומדת מעל לוויכוחים הפוליטיים והמייצגת את ההסכמה הרחבה בציבור.
מקום מושבו של נשיא המדינה הוא בבית הנשיא, הנמצא בירושלים, בירת ישראל.

הנשיא נבחר לתקופת כהונה אחת בת 7 שנים.
כל אזרח ישראלי, תושב ישראל, רשאי להיות מועמד לכהונת נשיא המדינה. אך כדי להציע מועמד נחוצות חתימותיהם של 10 חברי כנסת לפחות. הצעתם נמסרת ליושב ראש הכנסת, בצירוף הסכמת המועמד, לא יאוחר מ- 10 ימים לפני יום הבחירה.

נשיא המדינה נבחר על ידי הכנסת בבחירות חשאיות, בישיבה מיוחדת שנועדה לעניין זה בלבד. החוק דורש רוב מוחלט³ של חברי הכנסת לבחירת נשיא, כלומר לפחות 61 חברי כנסת. אם אף מועמד לא קיבל רוב מוחלט בהצבעה הראשונה, חברי הכנסת מצביעים שנית. אם אין אף לאחד מהמועמדים רוב מוחלט גם בהצבעה השנייה - חוזרים ומצביעים, כאשר בהצבעה השלישית ובכל הצבעה נוספת נופלת המועמדות של מי שקיבל בבחירה הקודמת את מספר הקולות הקטן ביותר. במקרה זה הנבחר הוא המועמד שקיבל בהצבעה השלישית או בהצבעה שלאחריה את קולותיהם של רוב חברי הכנסת אשר השתתפו בהצבעה.
בטקס השבעתו, הנשיא הנבחר מצהיר וחותם על הצהרת אמונים לפני הכנסת:
"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולמלא באמונה את תפקידי כנשיא המדינה."

תפקידי הנשיא וסמכויותיו

מרבית תפקידיו של הנשיא מוגדרים ב'חוק יסוד: נשיא המדינה', וחלקם בחוקים אחרים. אולם חלק מתפקידי הנשיא אינם מוגדרים בחוקים.
תפקידים אלה ממלא הנשיא בהתאם לנוהג שנוצר במשך השנים על ידי הנשיאים השונים, אשר עיצבו את תפקידם לפי תפיסתם והשקפתם. וכך, לדוגמה, במסגרת הנוהג מעניק נשיא המדינה את "אות הנשיא להתנדבות כדרך חיים" ואת "אות הנשיא לנוער מתנדב"; בבית הנשיא פועלת "קרן בית הנשיא" המעודדת מפעלי תרבות וספרות, הנשיא נותן חסות למפגשי עדות ולמפעלי תרבות וספרות, והוא מקיים קשרים עם יהודי התפוצות, עם נציגי המיעוטים ועם ראשי הדתות השונות במדינה.
בין תפקידי הנשיא אפשר להבחין בתפקידים שהם תפקידי חובה – תפקידים שאין לו בהם שיקול דעת, לבין תפקידים שיש לו בהם שיקול דעת.

תפקידי חובה

תפקידי החובה של הנשיא הם אותם תפקידים שהחוק קבע שעליו למלא. בתפקידים אלה הנשיא נותן תוקף רשמי להחלטות של רשויות השלטון השונות, בעיקר הכנסת והממשלה:

1. הנשיא חותם על כל חוק - חוץ מחוקים הנוגעים לסמכויותיו.
2. הוא נוטל חלק בתהליך כינון הממשלה ומקבל את התפטרות הממשלה בהתאם לחוק.
3. הנשיא מקבל מן הממשלה דין וחשבון על ישיבותיה.
4. הוא מאמין⁴ את הנציגים הדיפלומטיים של המדינה ומקבל את כתבי ההאמנה⁵ של נציגים דיפלומטיים שמדינות חוץ שיגרו לישראל.
5. הנשיא חותם על אמנות (הסכמים) עם מדינות חוץ, לאחר שאושרו על ידי הכנסת.
6. הוא נוטל חלק בתהליך מינוים של שופטים ושל נושאי משרות אחרים (כמו מבקר המדינה ונגיד בנק ישראל), ובהעברתם מכהונתם.

תפקידים המוגדרים בחוק, שבהם יש לנשיא שיקול דעת

בין תפקידי הנשיא המוגדרים בחוק, יש 3 תפקידים שבהם הוא מפעיל סמכות ושיקול דעת: תפקידו בכינון הממשלה, תפקידו בפיזור הכנסת, וסמכות החנינה הנתונה בידו.

תפקיד הנשיא בכינון הממשלה

לפי התקנון ל'חוק יסוד: הממשלה' (משנת 2001):
"משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך" (סעיף 7א).

תפקידו של הנשיא בהרכבת הממשלה כרוך בשיקול דעת: הנשיא ישקול מיהו חבר הכנסת בעל הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה שתקבל את אמונם של רוב חברי הכנסת. בדרך כלל סביר שהנשיא יפנה אל ראש המפלגה הגדולה, אך הוא עשוי לפנות אל חבר כנסת שאינו משתייך לסיעה הגדולה אם הוא מעריך שביכולתו ליצור קואליציה הנתמכת על ידי רוב חברי הכנסת.

תפקיד הנשיא בפיזור הכנסת

על פי התיקון ב'חוק יסוד: הממשלה' (משנת 2001), אם נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלתו ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, הוא רשאי, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת. גם תפקיד זה מחייב בשיקול דעת, שהרי החוק קובע שפיזור הכנסת ייעשה "בהסכמת נשיא המדינה" (סעיף 29 בחוק). במצב המתואר יפנה ראש הממשלה אל הנשיא ויבקשו להיענות ליוזמתו ולפזר את הכנסת.

לנשיא המדינה נתונה על פי החוק הסמכות להסכים או לא להסכים לכך. שיקול הדעת שיפעיל הנשיא במקרה זה הוא טובת המדינה והיכולת להפעלה מסודרת ותקינה של השלטון.

סמכות החנינה הנתונה בידי הנשיא

'חוק יסוד: נשיא המדינה', קובע:
"לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם," לפי סעיף זה רשאי הנשיא למחוק עברה, להקל בעונש או להחליפו בעונש קל יותר. בדיון בבקשות החנינה, לעתים קרובות הנשיא מפעיל את מידת הרחמים כלפי העבריין והוא מתחשב במצבו הבריאותי או המשפחתי. לעתים מוענקת לאסיר חנינה בעקבות הבעת חרטה על העברה.

בדרך כלל הנשיא מקבל המלצות לחנינה ממשרד המשפטים וחותם עליהן, ורק במיעוט המקרים הנשיא מביע התנגדות להמלצת המשרד. יש הטוענים כי סמכותו של הנשיא בנושא זה היא רחבה מדי, וכי ניסוח הסעיף בחוק מלמד שהנשיא אינו מוגבל בהחלטתו להעניק חנינה. אחרים טוענים כי הענקת החנינה דורשת גם את חתימתו של שר המשפטים, כלומר, שיקול דעתו של הנשיא בנושא זה הוא די מוגבל.

לסיכום, תפקידיו של נשיא המדינה:

תפקידים ייצוגיים סמליים		תפקידים המוגדרים בחוק שבהם יש לנשיא שיקול דעת
תפקידים שאינם מוגדרים בחוק	תפקידי חובה המוגדרים בחוק
קבלת נשיאים אורחים ייצוג המדינה בביקורים בחו"ל השתתפות באירועים כראש המדינה הענקת פרסים למתנדבים מתן חסות למפעלי תרבות, אמנות וספורט ביקור במחנות צבא וביישובי פיתוח, ניחום אבלים ועוד	חתימה על חוקים האמנות נציגים דיפלומטיים קבלת כתבי האמנה מינוי שופטים ודיינים מינוי מבקר המדינה חתימה על אמנות עם מדינות חוץ פתיחת ישיבת הכנסת לאחר בחירתה	התפקיד שהוא ממלא בכינון הממשלה התפקיד שהוא ממלא בפיזור הכנסת בעקבות יוזמת ראש הממשלה סמכות החנינה

הערות

1. 'חוק יסוד: נשיא המדינה' התקבל בכנסת בשנת 1964, ובשנת 1998 הוכנס בו תיקון.
2. ממלכתי, פירושו: של הממלכה, של המדינה. כאן הכוונה היא שהנשיא מייצג את המדינה בכללה - ולא פלג מסוים או קבוצה או מפלגה מסוימת, ותפקיד הנשיא קשור במדינה בשלמותה – ולא בחלק מסוים שלה.
3. רוב מוחלט - יותר מ- 50% מן המשתתפים בהצבעה או מבעלי הזכות להשתתף בהצבעה. מכיוון שבבחירת הנשיא בשני סיבובי ההצבעה הראשונים בכנסת דרוש רוב מוחלט של חברי הכנסת, שמספרם 120, דרושים לפחות 61 תומכים במועמד על מנת שיזכה בבחירות.
4. להאמין נציג דיפלומטי - לאשר את המינוי, ולהעניק לנציג הממונה הכרה רשמית ואמון.
5. כתב האמנה - מסמך שהנציג הדיפלומטי מקבל, המסמיך אותו לפעול בשמה של מדינתו במדינה אחרת.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok