דוגמה לסיפור דרמטי שיש בו חזרות רבות על העמדות הגלויות והמפורשות נמצא בסיפור המתאר את מאבקו של אליהו בבעל ובנביאיו. הסיפור מעוצב כעימות בין עובדי ה' לבין עובדי הבעל בסוגייה מיהו אלוהים בישראל (שם, 36). ברקע של עימות זה, בדומה לסיפורים אחרים העוסקים בתפישת האל, נמצא המוטיב המיתולוגי של קרב אלים, שמוכחת בו עליונותו של אלוהי ישראל. מוטיב זה מעניק לפולמוס ממד דרמטי יותר.
נושא העימות ומשמעויותיו מנוסחים כבר בראשית הסיפור בדבריו, האובייקטיביים לכאורה, של אליהו: "אם ה' האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" (שם, 21). סיפור זה מייצג שלב של מפנה ושיאה של השתלשלות שראשיתה עם עלות אחאב לשלטון והצגתו כמי שאחראי לעבודת הבעל בישראל (שם, ט"ז 33-29). עד העימות על הר הכרמל, ההכרה בה', במחזור סיפורים זה, יוחסה לאליהו, נציגו המובהק של האל, ולאלמנה נוכרייה מצרפת שחוותה את נסי אליהו (י"ז 24), ולאנשי מחתרת דוגמת עובדיהו ומאה הנביאים שהחביא (י"ח 1 א-16). תפקידו של סיפור ההתמודדות בכרמל הוא אפוא להראות כיצד הפכה ההכרה בה' ובעליונותו הכרה מקיפה, וכיצד הפכו שותפים לה כל ישראל ובראשם המלך אחאב.
דרך ההוכחה היא עיצוב סיטואציה של ניסוי: "והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים" (שם, 24). בפניית אליהו אל אלוהים הוא חוזר על נושא הפולמוס ומטעים את אופיו המקומי והמצומצם, הנעדר את הממד האוניברסלי: "היום יִוָדע כי אתה אלהים בישראל [...] וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים" (שם, 36-37). ואומנם, לאחר שראה העם את אש ה' שנפלה על המזבח ואכלה את העולה, את העצים, את האבנים, את העפר ואפילו ליחכה את המים שבתעלה, נפלו על פניהם ואמרו: "ה' הוא האלוהים ה' הוא האלוהים" (שם, 39). בסיפור זה משמשים הן אליהו נציג ה' הלוחם את מלחמתו, והן ישראל שלמדו מן הניסיון, דוברים מהימנים של העמדה הגלויה כי ה' הוא האלוהים ולא הבעל, כדבריו של אוריאל סימון: "מי שהביא את בת צידונים שעמדה לגרשו מביתה להכריז – 'ודבר ה' בפיך אמת', יביא את בני-ישראל שנמנעו מלענות אותו דבר, לקרוא – 'ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים'" (סימון, אליהו, עמ' 116).
העימות מתרחש על רקע בצורת שפקדה את הארץ (מלכים א' י"ז 1, י"ח 1-18, 41-45). ולפיכך ההכרה בה', אל הלאומי, "אלהי אברהם יצחק וישראל" (שם, י"ח 36), שהוא האלוהים הבלעדי לישראל, ובעת ובעונה אחת ביטול כוחו של הבעל, היא בעקיפין גם הצגת ה' כאלוהות קוסמית, השולטת באיתני הטבע, ויכולה למנוע פוריות ולהשפיע על פוריות האדם והאדמה.
עמדה זו של הכרה בה' וביטול כוחו של הבעל מתחזקת באמצעות שימוש רב בהנגדה, שהיא אמצעי עקיף, ובשורה של עוד אמצעים עקיפים, שראשון להם הוא עיצוב ההתרחשות כמעין התגוששות, שבה אליהו באבירותו נותן למתנגדיו את זכות הבכורה: "בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה כי אתם הרבים" (שם, 25). האמצעים העקיפים הנוספים הם: שימוש במוטיב האחד מול הרבים: "אני נותרתי נביא לה' לבדי, ונביאי הבעל ארבע מאות וחמישים איש", (שם, 22); עיצוב דמותם הנלעגת של נביאי הבעל מול הביטחון והנחישות של אליהו: "וקראו בשם אלהיכם [...] ויקראו בשם הבעל [...] ואין קול ואין ענה [...] קראו בקול גדול כי אלהים הוא [...] ויקראו בקול גדול [...] ואין קול ואין עונה ואין קָשב" (שם, 29-25); עיצוב הזמן המבליט את הנסיונות הממושכים והנואשים של נביאי הבעל לדובב את אלוהיהם: "מהבקר ועד הצהרים", "ויהי בצהרים", "ויהי כעבר הצהרים" (שם, 26-29), ומנגד מהירות התגובה של ה' לפניית אליהו (שם, 38-27); עיצוב המרחב – כשהעימות מתרחש על ראש הר, הנתפס מקום מקודש, ושם תעלת המים מסביב המזבח שתפקידה להבליט את נס האש שירדה ממקור אלוהי על ראש ההר ואכלה את העולה, את העצים, את האבנים, את העפר ואף ליחכה את המים שבתעלה וכל העם מסביב רואים (שם, 31-38); וכמובן שימוש באירוניה מוצהרת מטעמו של המספר, שתפקידה לכוון את הקורא להבנה חד-משמעית של דברי אליהו: "ויהתל בהם אליהו" (שם, 27). שורה זו של אמצעים עקיפים, הבונים את הסיפור ומשרתים את העמדה המפורשת והגלויה של הפולמוס, מסייעת לפוסחים על "שתי הסעיפים" – בני העולם המסופר והדורות הקוראים העתידים – להחליט מיהו האל, ומראה שפולמוס זה הוא נושאו העיקרי של הסיפור.
בבליוגרפיה:
סימון, א', "מלחמת אליהו בעבודת הבעל (מלכים א' י"ז- י"ח)- אחדות הסיפור ומבנהו" עינוי מקרא ופרשנות, א- מנחות זכרון לאריה טוויג, (רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תש"מ) עמ' 51-118: גרסה מעובדת: "מלחמת אליהו בעבודת הבעל- חלקו של הנביא בהשבת ישראל אל אלוהיו" קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים (ספריית האנציקלופדיה המקראית: ירושלים: מוסד ביאליק, רמת גן: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ז) עמ' 278-189.
