טביעת "טיטאניק" 1912

אניית קווי "הכוכב הלבן", "טיטאניק", הגדולה באניות שידע העולם מעודו, יצאה להפלגת הבכורה שלה, מסאותהמפטון לניו-יורק, ב- 10 באפריל 1912. הצבע על דפנותיה היה בהיר ורענן, שכן אך זה עתה יצאה מן המספנה - מחושלת ב- 46 אלף טונות של פלדה אשר נכפפו, עורגלו, עוצבו וסומררו במשך שלוש שנות לידתה האיטית והממושכת.

הטקסים ותשואות ההידד שנתלוו להפלגתה היו מועטים ביותר; אניית- האחות שלה, "אולימפיק" - הקטנה במשהו מן ה"טיטאניק" – היתה בשירות כבר מזה חודשים אחדים, והיא שקצרה את כל רעמי התשואות. אולם "טיטאניק" לא היתה זקוקה לשריקות של צופרי אניות, או להמונים מריעים, כדי למשוך תשומת לב לתכונותיה המופלגות.

יתר על כן, היא היתה לא רק האניה הגדולה ביותר בשירות, אלא נחשבה גם לבטוחה ביותר. האיש שבנה אותה קרלייל, צייד אותה בתחתית כפולה וחילק את גופה ל- 16 תאים נפרדים, בלתי חדירים למים. הדעה המקובלת היתה, שדבר זה הופך אותה לבטוחה לחלוטין מפני סכנת טביעה. היא תוכננה ונבנתה כסירת הצלה עצומת ממדים. חלומם של מתכנניה, לבנות אניית-ענק בעלת שלושה מדחפים, מעין מלון מותרות צף, שיוכל לשוט לניו-יורק במהירות של עשרים ושלושה קשר תוך בטיחות מוחלטת – תורגם ברוב זהירות במספנות בלפסט מן התוכניות שעל גבי הנייר לשפת המציאות הממשית.

הפלגתה של "טיטאניק" מסאותהמפטון, אף על פי שעברה בשקט, לא היתה חסרת מאורעות לחלוטין. בעת שאניית-הנוסעים הגדולה נעה לאיטה לעבר קצה המעגן שלה באותו יום של אפריל, גרמו זרמי המים של תנועתה לניתוק אניית-הקיטור "ניו-יורק" מן הרציף, וחריקות צורמניות נשמעו בעת שהכבלים, אשר ריתקו את ה"ניו-יורק" אל הרציף, נקרעו בזה אחר זה מעוצמת המתח. הכבלים הקרועים התנופפו ושרקו באויר, והצליפו בזעם על האנשים המריעים אשר נקהלו על החוף. האניה המשוחררת נעה לעבר ירכתיה של ה"טיטאניק", אולם הנוגעים בדבר הצליחו לעצרה ולגרור אותה חזרה אל המעגן, תוך מניעת התנגשות ברגע האחרון ממש. הימאים רטנו, כיוון שראו בדבר אות מבשר רעות.

"טיטאניק" הפליגה לדרכה. לפנות ערב התעכבה בשרבורג, ואחרי כן שמה פניה לעבר קווינסטאון. ביום ה', בשעה 01.03, הפליגה מנמל קווינסטאון כשנחשולים מקציפים מזדנבים אחריה, ועל סיפונה 2,201 נפש - גברים, נשים וטף.

בחדרי "השינה המהודרים ובמעונות הפאר של המחלקה הראשונה התאכסנו מספר רב של אנשים ונשים ידועי-שם: קולונל ג'ון יעקב אסטור וכלתו הצעירה; מאיור ארצ'יבאלד באס, שלישו הצבאי של הנשיא טאפט, וידידו, הצייר פראנק ד. מילט; ג'ון ב. תאייר, סגן נשיא חברת הרכבות של פנסילבניה, וצ'ארלס מי הייס, נשיא חברת הרכבות "גראנד טראנק" של קנדה; העיתונאי האנגלי ו.ט. סטייד; הסופר הצרפתי ז'אק פוטרל; המנהל התיאטרלי ה.ב. האריס ורעייתו; מר איזידור שטראוס ורעייתו; ומר ג'. ברוס איסמיי, היושב ראש והמנהל של חברת קווי "הכוכב הלבן".

למטה, בתאי העץ הפשוטים, נמצאו 706 מהגרים שהיו בדרכם לארץ ההבטחה, ובתוך המחסנים המרווחים של אניית-הענק נצטבר מטען בשווי של 420 אלף דולר - קורות-עץ, ספוגים, יינות ומוצרים רבים אחרים. ה"טיטאניק" הפליגה מן הנמל ונבלעה בתוך הלילה בדרכה לניו-יורק. לפי התוכנית עמדה להגיע למחוז-חפצה ביום ד' הבא בשעות הבוקר.

והנה פרטי האסון, כפי שתואר על ידי הנוסעים:

יום א', היום השלישי לנסיעה, היה יום בהיר וצח. "טיטאניק" שטה בנחת מערבה, בהשאירה אחריה פסים ארוכים של עשן קלוש. בשעות הבוקר נערכה תפילה בסלון, ובסיפון האחורי שיחקו המהגרים במשחקים שונים. מתוך ההמולה הגדולה בקע קולו של מהגר סקוטי, שניגן בחלילו את הנעימה "הקמפבלים באים".
בשעה 9 בבוקר נתקבלה בתא האלחוט תשדורת מאניית-הקיטור "קארוניה" : "רב-החובל, טיטאניק - אניות שפניהן מועדות מערבה מוסרות על קרחונים, גושי קרח ושדות קרח ב- 42 מעלות צפוניות, מ- 49 מעלות עד 51 מעלות מערביות ב- 12 באפריל.

מיטב הברכות,
באר".

איזו תשדורת בעניין קרחונים

בשעות אחרי-הצהריים היה קר; השמש היתה בהירה, ו"טיטאניק", אשר מדחפיה נעו במהירות של שבעים וחמישה סיבובים בדקה, התקדמה במהירות.
בתא האלחוט ישב אלחוטאי-שני הרולד ברייד, אזניותיו לראשו, ועסק בחישובים. הוא לא חדל מעיסוקו זה גם כאשר שמע את קולה של אניית-הנוסעים "קליפורניה", אשר קראה ל"טיטאניק". ל"קליפורניה" היתה איזו תשדורת בעניין הקרחונים, אבל האלחוטאי לא טרח לרשום את הדברים. בערך בשעה 1.42 אחרי-הצהריים הבזיק שוב ניצוץ האלחוט של הימים ההם מעל לפני המים. היתה זו ה"באלטיק", אשר ביקשה להזהיר את "טיטאניק" מפני הקרח המשוטט על מסלול תנועתה. ברייד רשם את התשדורת ושלח אותה לגשר הפיקוד. הקצין התורן על הגשר העיף מבט בהודעה ושלח אותה אל רב-חובלה המזוקן של "טיטאניק", קפטיין א.ק. סמית, מוותיקי השירות. השעה היתה שעת סעודת-הצהריים; רב-החובל, שהתהלך אותה שעה על סיפון הטיולים, ראה שם את מר איסמיי והגיש לו את התשדורת ללא כל פירושים.

איסמיי קרא אותה, תחבה לכיסו, סיפר לשתי גבירות שהיו עימו על הקרחונים והמשיך בטיולו. מאוחר יותר, בערך בשעה 7.15, ביקש רב-החובל לקבל את התשדורת חזרה כדי להניח אותה בחדר המפות לצורך מידע עבור הקצינים.

חמש תשדורות לפחות שכללו אתראות מפני קרחונים

סעודת הערב באולם-האוכל הגדול היתה עליזה באותו ערב. הקור על פני הסיפון היה עז, אבל הלילה היה צח ונאה. השמיים היו ללא ירח, אבל יחד עם זאת היו זרועים כוכבים, שהתנוצצו בקרירות באויר הצונן.

אחרי סעודת הערב התאספו בסלון כמה מנוסעי המחלקה השניה, מקום שם ערך הרברנד מר קאטר שירת תפילות, השעה היתה כמעט עשר בערב, והמלצרים חיכו, מגשיהם עמוסים ביסקויטים וקפה, בעת שקבוצת הנאספים שרה:
"אנא, קולנו שמע בשאתנו תפילה,
למען יורדי-הים הנתונים בצרה".

הקצין השני לייטולר - נמוך קומה, רחב גרם ועם זאת זריז ויעיל - הוחלף בשעה עשר על גשר הפיקוד על ידי הקצין הראשון מורדוך. לייטולר שוחח עם הקצינים האחרים על קירבת הקרח; אל האניה הגיעו חמש תשדורות לפחות, שכללו אתראות מפני קרחונים. הצופים קיבלו הוראות לקיים עירנות מלאה. הקברניט והקצינים ציפו להגיע אל שדה הקרח אחרי השעה 9.30 בערב. "טיטאניק" המשיכה במסעה בתוך הלילה ללא כל צמצום במהירותה – מהירות של 22 קשר.

לייטולר עזב את גשר הפיקוד ופרש לנוח. הקברניט סמית אף הוא פרש אל תאו. בסיפונים החלה להשתרר דממה. בתאי המחלקה הראשונה והשניה כבו האורות בזה אחר זה, הקולות גוועו והלכו, והנוסעים שקעו בשינה. מורדוך צעד הנה ושוב על הגשר ושלח מבט על פני המים הכהים. מפעם לפעם העיף מבט חטוף לעבר המצפן הקבוע מול המלח היצ'נס אצל ההגה.

בנקודת התצפית שבמרומי התורן ישב הצופה פרדריק פליט עם חברו למשמרת ליי. לאורם הקלוש של הכוכבים התבוננו שניהם למטה אל המים השקטים והרוגעים, המשתרעים לכל מלוא העין. מאחוריהם ומתחתם נראתה האניה כצל לבנבן, שאור מתנוצץ אחרון נראה על פניו פה ושם. לפניהם השתרע אוקיינוס ענק, קודר וקפוא.

"בלום פיך! בלום פיך. רד מן הגל!"

נשמע צלצול פתאומי. דונג-דונג. דונג-דונג. דונג. ענבל המתכת של פעמון האניה הגדול צילצל את השעה 11.30 בלילה. פליט נזכר באזהרות הרבות מפני הקרח, ועל כן אימץ עיניו והחדיר את מבטו אל תוך החשיכה. אבל היו שם רק כוכבים וים. בחדר האלחוט, מקום שם החליף פיליפס, אלחוטאי ראשון, את ברייד, הגיע שוב לאזניות טרטור שידוריה של "קליפורניה":
קליפורניה: "מה דעתך, קשישי, אנו תקועים כאן, מוקפים קרח".
טיטאניק : "בלום פיך, בלום פיך. רד מן הגל. אני משדר לכף רייס, ואתה מפריע לשידורי".
השעה היתה 11.40 בלילה.

ואחרי כן, באורח פתאומי, בא הדבר, מתוך החשיכה. דמות מפלצתית לבנה, בדיוק בנתיב שיוטה של "טיטאניק". למשך רגע קט לא האמין פליט למראה עיניו. אבל עד מהרה נשתכנע, שאכן זוהי המציאות הקטלנית. בחפזון החל הולם בפעמוני האזעקה - משהו קטלני נשקף ממול. הוא חטף את שפופרת הטלפון והתקשר עם הגשר:
"קרחון! בדיוק ממול!"
הקצין הראשון לא השתהה אפילו כדי אישור קבלת ההודעה.
"כל ההגה שמאלה!"

היצ'נס אימץ את כל כוחו נגד ההגה. החרטום החל לסוב לאיטו. המפלצת נמצאה עכשיו ממש לידם.
מורדוך זינק אל טלפון חדר-המכונות. פעמוני האזעקה הלמו בקול גדול. למטה, בחדר-המכונות שבמעמקי בטנה של האניה, נשמעה לראשונה הלמות האזעקה. סכנה! המחוגים על פני החוגות של לוח-המכשירים נעו סביב סביב למצב "עצור". ואחרי כן - "מלוא המהירות אחורנית!" המכונאים הסבו במהירות את גלגל-השסתומים הגדול...

"אינני חושב שהעניין הוא רציני"

הורגש זעזוע קל, חיכוך קצר, נטיה קטנה לצד ימין. גושי קרח החלו נופלים על הסיפון העליון. "טיטאניק" נעצרה לאיטה.
רב-החובל סמית יצא בחופזה מתאו.
"מה הדבר, שהאניה התנגשה בו?"
"קרחון, אדוני", השיב מורדוך. "ציוויתי להפנות את כל ההגה שמאלה והפכתי את כיוון המנועים, אבל היא היתה כבר קרובה מדי. סגרתי את הדלתות האטומות למים".
הקצין הרביעי בוקסהול, וקצינים אחרים והנגר, נזעקו אל גשר הפיקוד. הקברניט שלח את בוקסהול והנגר למטה כדי לעמוד על שיעור הנזק.

אורות אחדים נדלקו בתאים של המחלקה הראשונה והשניה: נוסעים רדומים הציצו החוצה דרך האשנבים. "מדוע נעצרנו?" שאל אחד כלאחר-יד את מישהו מאנשי הצוות.
"אינני יודע, אדוני, אבל איני חושב שהעניין רציני", השיב הלה.
באולם-העישון ישבה עדיין קבוצת קלפנים מסביב לשולחן הפוקר; קהל המסתכלים הרגיל ישב מסביב. הם הרגישו את הזעזוע הקל של ההתנגשות וראו הר קרח המחליק לאיטו ליד האשנבים של חדר-העישון. אבל הלילה היה שקט וצח, ו"טיטאניק" נחשבה לבטוחה מטביעה. לכן לא טרחו כלל לעלות אל הסיפון.

זרם מים עז פרץ גם לאולם המכונות

אולם עמוק למטה, בסבך המעברים שליד החרטום ובאולם-הדוודים, ניתן לראות בעליל כי החבטה שספגה "טיטאניק" היתה מהלומת מוות. באולם- הדוודים מס. 6, אשר שם נפל אורם האדמדם של הכבשנים על חזותיהם שטופי הזיעה של מסיקים שחורים כפחם, פרצו מי הים פנימה דרך נקב גדול שנפרץ בגובה חצי מטר מעל לרצפה. לא היתה זו דליפה קלה. האניה היתה חשופה בפני הים.

תוך עשר דקות עמדו המים באולם מס. 6 בגובה שמונה רגל. אבל עוד זמן רב לפני כן כיבו המסיקים את האש בכבשנים ונמלטו דרך הדלתות האטומות למים, לאולם מס. 5, או שטיפסו במעלה סולמות הפלדה הארוכים למקום מיבטחים. בעת שבוקסהול בדק את חדר-הדואר, 24 רגל מעל לצוהר, כבר מצא את שקי הדואר צפים בתוך מים שוטפים. זרם מים עז פרץ גם לאולם-המכונות מס. 5. כל ששת התאים של מס. 4 היו מוצפים אף הם; תוך עשר שניות בלבד הספיק הקרחון לפרוץ פירצה של מאה מטרים בתחתיתה של "טיטאניק" הגדולה.

הדו"חות הגיעו במהירות אל הגשר. איסמיי, בחלוק-בית, רץ אל הסיפון בחשכת הלילה הקר והדומם, וטיפס במעלה הסולם של גשר הפיקוד.
"מה קרה?"
"נתקלנו בקרח", השיב רב-החובל סמית.
"האם אתה סבור, שהאניה ניזוקה- בצורה חמורה?"
"אני חושש, שאמנם כן".

הנוסעים לא ידעו עדיין שהאניה טובעת

איסמיי ירד למטה ועבר על פני המהנדס הראשי ויליאם בל, ששב אותה שעה מביקורת של התאים הנפגעים. בל אף הוא אישר את דיווחו של הקברניט, ואחרי כן נחפז חזרה למילוי תפקידו במורד הסולמות הנוצצים, אנשים שונים באו אחריו בזה אחר זה, ביניהם תומאס אנדריוס, אחד ממתכנני האניה, וארצ'י פרוסט, המהנדס הראשי של הקבלנים, יחד עם עשרים עוזריו. היו אלה אנשים ללא כל תפקידים באולם-המכונות, אך המסורת משכה אותם לשם.

הסיפון, המסדרונות והאולמות ניעורו לתחיה. אנשים, נשים וטף התעוררו משנתם והחלו ממטירים שאלות לאין קץ. ניתנו הוראות להוציא את סירות ההצלה; המים פרצו לתוך המגורים של המסיקים; פועלי הסקה, לבושים למחצה, באו במרוצה אל הסיפון. אבל הנוסעים - ברובם הגדול – עדיין לא ידעו ש"טיטאניק" טובעת. הזעזוע של ההתנגשות היה כה קל, שאחדים אף לא התעוררו בגללו. ה"טיטאניק" נחשבה לענקית כל כך, ששום קרח צף לא יוכל לגרום לה כל רע. הלילה היה שקט מדי ונאה מדי מכדי לחשוב על אפשרות של מוות בלב ים.

רב-החובל סמית בא במרוצה אל דלת חדר-האלחוט. ברייד, לבוש למחצה ועיניו אחוזות תנומה; עמד מאחורי פיליפס והמתין.
"שדר קריאות לעזרה!"
הניצוץ הכחלחל החל מרצד ומקפץ:
"סי.קיו.די, - סי,קיו.די. - סי.קיו.די - סי. קיו. -"
אלחוטאים במרחקי מילין רבים קלטו את השידור. הוא נקלט בכף רייס, וכן קלטוהו אניות-הקיטור "לה פרובאנס" ו"מאונט טמפל".

"בואו מיד! התנגשנו בקרחון!"

הים פרץ לתוך בטנה של "טיטאניק". ב- 12.20 החלו המים חודרים גם לתוך מגורי הימאים, בחדר-המכונות עבדו המשאבות במלוא המאמץ. האדם והמכונה נאבקו יחדיו בים, אך לשוא. המים הוסיפו ולעלות בהתמדה.

סירות ההצלה הורדו למטה, אך העבודה התנהלה לאיטה, משום שפועלי הסיפונים איחרו להגיע למקומותיהם. כל תירגול מוקדם של הורדת הסירות לא נערך קודם לכן, ורבים מאנשי הצוות אף לא ידעו לאילו סירות הם שייכים. פקודות הידהדו על פני המים. שסתומי הבטחון נפתחו, וסילוני קיטור אדירים פרצו החוצה בשאגה גדולה. בחדר-המפות היה הקצין הרביעי בוקסהול רכון על פני מפה ועבד בחפזון בעפרון ומחוגת עוקצים.

השעה 12.25, בוקסהול מעביר לכל הספינות בסביבה תשדורת על נקודת הימצאה המדוייקת של "טיטאניק". "בואו מיד, התנגשנו בקרחון!"
הספינה "קרפטיה", בפיקודו של ארתור הנרי רוסטרון, קלטה את התשדורת במרחק 58 מילין, בהיותה בדרכה מניו-יורק לליברפול.
"זוהי תשדורת סי.קיו.די., קשישי. המקום : 46-41 צפון; 14-50 מערב".
הניצוץ הכחלחל הוסיף לרצד: "אנו טובעים; אין אפשרות לשמוע דבר בגלל רעש הקיטור".

12.30 בלילה. "הנשים והילדים לסירות", מועברת ההודעה. החדרנים מסיימים להעיר את הנוסעים. אנשים קושרים חגורות הצלה לגופם, בעוד אחרים מעלים חיוך על שפתותיהם למראה אמצעי זהירות זה. "טיטאניק" בטוחה מפני טביעה.
"נחפזים להגיע בכל המהירות", משדרת "קרפטיה", עם כמות כפולה של דלק בתאי-הפחם שלה.

קריאת הסי.קיו.די, גרמה לשינוי קו מהלכן של ספינות רבות, פרט לאחת: "קליפורניה", שנמצאה בקרבת מקום. האלחוטאי שלה הניח את אוזניותיו לפני שעה קלה.

"קרוב לוודאי ש"טיטאניק" לא תשקע!"

הסי.קיו.די. הבזיק על פני ימים וארצות, מכף רייס ועד לניו-יורק. חדרי מערכות העיתונים קמים לתחיה, ומכבשי הדפוס מתחילים לסוב בחפזון.

ב"טיטאניק" עצמה מוסיפים המים לפרוץ פנימה, והיא טובעת והולכת. המכונאים מנהלים מלחמה אבודה, נדחפים אחורה צעד אחרי צעד על ידי המים הגואים. על פני סיפון-הטיולים נראה חבר התזמורת העליז ג'וק יום, רץ עם כלי הנגינה שלו כל עוד נפשו בו.

12.45 אחרי חצות. מורדוך, הממונה על הצד השמאלי של האניה, מצווה להוריד את הסירה מספר 7. מעיניו של הקצין הראשון נשקף מבט טראגי, עם זאת הוא שקט וקר-מזג. הנשים אינן נוטות לרדת מן הסיפון. אין להן כל חשק לשוט בסירה על פני ים הזרוע גושי קרח. קרוב לוודאי ש"טיטאניק" לא תשקע! הגברים מעודדים אותן, מסבירים שאין זה אלא אמצעי-זהירות: "נתראה שנית ליד שולחן ארוחת-הבוקר". קיימת אנדרלמוסיה מסויימת. הנוסעים זורמים לאיטם לעבר סיפון-הסירות. המהגרים מפטפטים בהתרגשות בינם לבין עצמם.

שריקה צורמנית קורעת את דומיית הלילה, וקו של אור מצטייר על פני השמיים הכהים: בוקסהול שילח רקיטה לעבר השמיים היא מתפוצצת במרומים, וכיפה של כוכבים לבנים מפיצה אור על פני הים זרוע הקרח.

הסירות מס. 8 ו- 5 מורדות אל המים. איסמיי, עדיין בחלוק-הבית שלו, קורא לנשים ולילדים, משתדל לעזור לאנשי הצוות, מפריע לאחד הקצינים בדרכו וסופג מפיו גערה: "הסתלק מכאן, לכל הרוחות והשדים!". הקצין השלישי פיטמן נוטל לידיו את ההשגחה על מס. 5. בהיכנסו אל הסירה נאחז מורדוך בידו. "שלום לך ומיטב ההצלחה, קשישי".

"סירת המיליונרים" עזבה את האניה

הסירה מס. 6 מורדת אף היא אל המים. 28 אנשים בלבד נמצאים בסירה, שכושר קיבולה מגיע ל- 65.
אלומת אור בוקעת מגשר הפיקוד. בוקסהול קורא בזיקוקי-מורס, שוב ושוב, לאניה שנעצרה על ידי הקרח במרחק 5 עד 10 מילין בלבד. רקיטה נוספת מפזרה את מטר ניצוצותיה על פני הים זרוע הקרח והאניה הגוועת.

1 בלילה. אט אט מזדחלים המים יותר ויותר גבוה. הסיפונים שוקעים והולכים. נשמעים קולות חריקה של כבלים, וסירות הצלה מורדות בזו אחר זו. מעל לקולות הזעקה, המציפים את הסיפון העליון, נשמע עדיין קול נגינתה של תזמורת האניה.

"סירת המיליונרים" המיוחדת - הסירה מס. 1 - עוזבת את האניה.
אף שכושר קיבולה הוא ארבעים נפש, נמצאים בתוכה רק סר קוסמו וליידי דאף גורדון ועשרה אחרים. בירכתיים מתגודדים המוני המהגרים במאמציהם להגיע אל הסירות. אחד הקצינים מניף את אגרופו, אולם הוא מצליח להשתלט על הבהלה והאנדרלמוסיה רק אחרי ששלוש יריות פולחות את האויר...
בינתיים חומקים ארבעה סינים בהיהבא אל אחת הסירות ומסתתרים בתחתיתה באין רואים.

1.20 אחרי חצות. המים מתחילים לפרוץ אל אולם-הדוודים מס. 4. המסיקים בוססים במים עד קרסוליהם - עליהם להמשיך באספקת קיטור בשביל מכונות הדינאמו, ובשביל ניצוץ האלחוט! אולם ככל שהמים מוסיפים לעלות, כבה והולכת האש בכבשנים. מופעלים שסתומי-הבטחון, המסיקים נסוגים ונמלטים על נפשם, והדלתות אטומות-המים נסגרות מאחוריהם.

המים מוסיפים לגאות והתזמורת עודנה מנגנת

הרקיטות מוסיפות לפזר את נגוהותיהן אל עבר הכוכבים. הסירות מתמלאות עתה יותר, כיוון שהנוסעים נשתכנעו בינתיים ש"טיטאניק" אכן טובעת. נשים נאחזות זו בזו ומתייפחות. החרטום שוקע והולך, והמדחפים הגדולים שמאחור מתרוממים באויר. סירות הצלה מלאות למחצה מקבלות הוראות לגשת אל דופן האניה, כדי לקלוט נוסעים נוספים. אולם שוב אין כל אפשרות למלא את כל הסירות עד תומן.
המים מוסיפים לגאות, והתזמורת עודנה מנגנת.

1.30 אחרי חצות. לייטולר משחרר את הסירות שבימין האניה, ומורדוך משגיח על הסירות שבשמאלה. בעת הורדת אחת הסירות נאלץ מישהו מהקצינים לירות באקדחו, כדי לבלום התרוצצות מבוהלת מן הסיפונים התחתיים. אחת הנשים מנסה לקחת עימה אל הסירה את כלבה הדני הגדול, וכאשר מבוקשה אינו ניתן לה היא יוצאת מן הסירה ובוחרת למות יחד עם הכלב.
בנימין גוגנהיים, בתלבושת ערב, מחייך ואומר : "התלבשנו במיטב בגדינו, ואנו מוכנים לרדת תהומה כג'נטלמנים מושלמים".

1.40 אחרי חצות. סירה מס. 14 הפליגה, ואחריה הסירות 13, 16 ו- 15. האורות עודם דולקים, אבל ה"באלטיק" קולטת, באמצעות הניצוץ הכחול, את התשדורת: "חדר-המכונות מוצף והולך".
"אולימפיק" מודיעה: "אנו מפעילים את כל הדוודים האפשריים ומתקדמים בכל המהירות".
מייג'ור באטס מסייע לנשים להיכנס לסירות האחרונות ומנפנף להן לשלום. גב' שטראוס מציגה את כף רגלה על אחת מסירות ההצלה, אך לאחר מכן היא נרתעת וניגשת אל בעלה . "היינו יחד שנים רבות. באשר תלך - אלך", אומרת היא לו. קולונל ג'ון אסטור מושיב את אשתו הצעירה בסירת הצלה, צועד אחורנית ואומר: "להתראות, יקירה. אצטרף אליך אחרי כן".

מנסים לשדר את האות החדש: אס-או-אס!

1.45 אחרי חצות. הסיפון הקדמי שטוף מים. הירכתיים מופנים כלפי מעלה. התזמורת עודנה מנגנת. מר ומרת הריס ניגשים שלובי זרוע אל סירת הצלה.
"הגברות תחילה, בבקשה", אומר הקצין הממונה.
הריס מחווה קידה, מחייך וצועד אחורנית: "בוודאי, מובן מאליו. הגברות תחילה".
בוקסהול יורה את הרקיטה האחרונה, ואחרי כן מפליג כממונה על סירה מס. 2.

2 אחר חצות. האניה גוועת. החרטום מעמיק והולך, והירכתיים מתרוממים יותר ויותר. אולם למטה מוסיפים המסיקים להפעיל את דודי הקיטור למען הניצוץ המרצד. הפחמים לוחשים על השבכות. מאחורי דופן האניה הולם הים. אך הניצוץ מוסיף לרצד.
"אסיאן" שומעת כיצד פיליפס מנסה לשדר את האות החדש: "אס.או.אס." הסירה מס. 4 הפליגה. הסירה די. עוזבת עשר דקות לאחר מכן. ז'אק פוטרל מחבק את אשתו. "למען השם, לי! זו ההזדמנות האחרונה שלך. לכי!" גב' פוטרל נכנסת לסירה, כפויה למחצה. היא מפליגה מדופן האניה.

בסירות נמצאים עתה כ- 600 איש, ו- 1,500 אחרים עודם על סיפונה של "טיטאניק" הטובעת.
המים כבר מציפים עתה את חלקו הקדמי של סיפון א ומתחילים לפרוץ לעבר סיפון מסירות. בתא-האלחוט הטיל ברייך מעיל וחגורת-הצלה על כתפיו של פיליפס, בעת שהאלחוטאי הראשון מוסיף לשבת שפוף על המפתח ולשדר: "46-41 צפון, 14-50 מערב. קיו.סי.די - קיו.סי.די אס.או.אס. - אס.או.אס."

"ועכשיו יעשה כל איש למען עצמו!"

פניו החיוורים והמיוגעים של רב-החובל מופיעים בפתח תא-האלחוט. "אנשים, עשיתם את חובתכם במלואה. ועכשיו - יעשה כל איש למען עצמו". רב-החובל הולך לדרכו - חזרה אל גשר הפיקוד השוקע שלו, מקום שם הוא מוצא את פיינטר, חדרנו האישי, עומד ומצפה בשקט להוראות. הניצוץ מוסיף לרצד. ברייד מפנה את גבו ונכנס אל חלקו הפנימי של התא. בעשותו כן מתגנב לתא אחד המסיקים, מרוח בפחם ומטורף מאימה, ושולח ידו אל חגורת-ההצלה שעל גבו של פיליפס. ברייד נפנה לאחוריו ומרוצץ את גולגלתו במפתח-ברגים.

2.10 אחר חצות. הקיטור מגיע עדיין מתחת לסיפונים, אולם הלחץ נופל והולך - ובמהירות. ברחבת האימון הגופני שעל סיפון הסירות מתבונן המאמן בשקט כיצד שני ג'נטלמנים רוכבים על אופניים ושלישי הולם כלאחר יד בשק-חול. פקידי דואר משרכים דרכם במעלה גרם המעלות של סיפון הסירות וגוררים עימם שקים רבים של דואר ספוג מים. ניצוץ האלחוט עודנו מטרטר. התזמורת עודנה מנגנת, אך כבר לא מוסיקה עליזה:
"קרוב יותר אליך, אלוהי,
קרוב יותר אליך..."

כמה אנשים מצטרפים לשירת הפזמון החוזר. אחרים כורעים בתפילה על הסיפונים השוקעים והולכים. רבים רצים אחורנית אל הירכתיים, מקום שם מצטופפים המונים גדולים מסביב למדחפים המשותקים, המתנשאים כלפי מעלה מתוך המים. הניצוץ עודנו מאותת, והאורות עודם מנצנצים. המכונאים טרם נטשו את משמרתם. התפילה מגיעה לקיצה. מנהל התזמורת, כנר מיורקשייר, טופח בקשתו על דופן האניה וקורא לחבריו לנגן את הלחן "סתיו", בעוד המים משקשקים מסביב לרגליו, ושמונת המנגנים נאחזים בשארית כוחותיהם במעקה. אנשים קופצים מעל הסיפונים אל המים הקרובים - מי הקרח הקופאים. "הוי, הצילוני, הצילוני!" זועקת אשה, וקול גבר עונה: "הצילי את עצמך, גברת טובה. רק אלוהים לבדו יכול להצילך עכשיו".

"הצילני נא ממצולות ימים!"

התזמורת מנגנת "סתיו" :
"אל-אלוהי הרחמים והסליחות,
השקף בחמלה על כאבי כי עז..."
המים מזדחלים לאיטם אל הגשר, עליו ניצב רב-החובל של "טיטאניק". בכבידות הוא צועד קדימה לקדם את פניהם.

2.17 אחר חצות. "סי.קיו.-" האניה "וירג'יניאן" קולטת "סי.קיו." מטושטש, ולאחר מכן הפסקה פתאומית. ניצוץ האלחוט הכחלחל אינו מרצד עוד. האורות דועכים והולכים. המכונאים הפסידו בקרב.

2.18 אחר חצות. אנשים מתרוצצים על פני הסיפונים החשוכים. קופצים החוצה אל תוך הלילה ונשטפים אל הים על ידי הנחשולים העזים, המלחכים את דפנותיה של האניה הגוועת. לייטולר אינו עוזב את האניה - האניה עוזבת אותו. ישנם מאות כמותו, אבל רק אחדים מהם נשארים בחיים כדי לספר את הסיפור. הארובות עודן בולטות מתוך המים, אולם האניה כולה נמצאת במצב שלאחר יאוש. גשר הפיקוד כבר שקוע במים, וכן חלקו הגדול של התורן הראשי. הירכתיים הגדולים מתנשאים כלווייתן הרוג. אנשים מתרחקים בשחיה מן האניה הטובעת. אחרים קופצים מעל הירכתיים. התזמורת עודנה מנגנת אל מול המים, הפורצים ועולים בהתמדה עקשנית:

"הצילני-נא ממצולות-ימים,
כוון עיני אל הנשגבים בערכים -
צדק, כפרה ושלום לנצח-נצחים..."

הארובה הקדמית נשברת ונופלת אל תוך הים. טונות הפלדה הרבות, היצוקות בה, שמות קץ לחייהם של רבים מן השחיינים הנאבקים במים הקופאים. מן הארובות האחוריות פורצים סילונים, ניצוצות, עשן וקיטור.
למטה, בתהום הקודרת של מחסני הפחם ובחדרי-המכונות המוצפים, לשם הגיעו מכונות-הדינאמו לכלל עצירה, נלחצים המסיקים והמכונאים אל המתכת החמה, בעוד המים הגואים משקשקים לרגליהם. הדוודים והצילינדרים של מכונות-הקיטור נעקרים ממקומותיהם ומוטחים אל הדפנות - פלדה בפלדה.

הכל תם. הגדולה באניות תבל טבעה!

"טיטאניק" ניצבת עתה על חרטומה - לקראת השקיעה הסופית. לבסוף היא מחליקה אל תוך קברה: תחילה לאט, ואחרי כן יותר מהר - יותר מהר - יותר מהר -.

2.20 אחר חצות. הכל תם. הגדולה באניות תבל טבעה. מעל פני המים השקטים והקודרים, אשר שם משוטטות סירות ההצלה, עולים קולות אימה וזוועה המתמזגים לזעקה גדולה ורצופה.

סירות ההצלה, שהורדו מעל סיפונה של "טיטאניק", התרחקו במידה מספקת כדי להינצל מפעולת היניקה של המים במקום טביעתה של האניה הגדולה, ותוך כדי כך התרחקו גם מן הזעקות הפורצות משפתותיהם של האנשים והנשים הקופאים במים. הסירות היו מצויידות בציוד בלתי מספיק והופעלו על ידי צוותות בלתי שלמים, וחלוקת כוח האדם בהן היתה בלתי שווה. בחלק מן הסירות היו ימאים מועטים כל כך, שהנשים הניצולות נאלצו להשתתף בהפעלת המשוטים, מרת אסטור אחזה בידית של משוט, והרוזנת מרותס אחזה באחד ההגאים. בכמה מן הסירות חתרו מסיקים רועדים מקור בגופיות שחורות מפחם ומכנסיים קלים, ובסירות אחרות חתרו חדרנים בחליפותיהם הלבנות והמהודרות. איסמיי היה בסירה האחרונה, שהפליגה מעם הדופן השמאלי של האניה, ומשך במשוטים יחד עם מר קארטר מפילדלפיה ושני ימאים. באחת הסירות היה איטלקי, שפרק-ידו נשבר, מחופש, בעזרת סודר וכובע-נשים, כאשה. עתה, לאחר שהתגבר על האימה, תקפה אותו הבושה והוא השתופף אל קרשי הרצפה.

הצעיר שראה כיצד אביו נטרף על ידי המצולה

רק סירות בודדות היו טעונות למעמסה. רוב הסירות, ריקות למחצה, עשו אך מאמצים מדומים כדי להציל את האומללים השוחים במים. הקצינים ואנשי הצוות חששו פן יסכנו גם את חיי הניצולים, אם ישיטו את סירותיהם חזרה אל בין הנידונים למיתה. יתר על כן, כמה מן הסירות אף ניערו מעליהן את השוחים, והיו מקרים שאנשים ונשים מוכי אימת מוות הלמו במשוטיהם על ראשיהם של השוחים. אחת הנשים הנחיתה אגרוף בפרצופו של אדם גוסס למחצה, אשר התאמץ בשארית כוחותיו לטפס על דופן הסירה. אולם שתי נשים אחרות עזרו לו לעלות, ואף מחו את הדם מעל פניו.

אחת הסירות הקלות, שבעת טביעתה של האניה הפליגה מעצמה מעל גג מעון הקצינים, שימשה מקום מקלט לשלושים עד ארבעים איש. עם היפרדה מעל האניה הטובעת התהפכה מיד, והניצולים שחו אליה, טיפסו על תחתיתה החלקלקה המופנית כלפי מעלה ונשארו עומדים עליה כשרגליהם טובלות עד הברכיים במי הקרח, וגושי קרח צפים מסביבם. בין הניצולים הללו היו קולונל ארצ'יבאלד גרייטי, שקפץ מעל הירכתיים בעת טביעתה של האניה; תאייר הצעיר, אשר ראה כיצד אביו נטרף על ידי המצולה; לייטולר, אשר נבלע פעמיים על ידי פעולת היניקה של המים ופעמיים נפלט חזרה החוצה על ידי סילון אויר עז: ברייד ופיליפס, שני האלחוטאים. גם מסיקים רבים, עירומים למחצה, היו שם, ובסיכומו של דבר היתה זו חבורה עלובה, רועדת מקור ומאימה. האנשים עמדו במים הקרים, תחת הכוכבים הרחוקים המתנוצצים מעל, והשמיעו שירה ותפילה. כעבור זמן-מה עברה שם אחת מסירות ההצלה ואספה אותם - אולם פיליפס היה כבר מת, או שמת שעה קלה אחרי כן בתוך הסירה האחרת.

רק בכמה מן הסירות היו אורות, ורק באחת מהן - בסירה מס. 2 - היה אור בעוצמה מספקת להביא תועלת כלשהי לימאי האניה "קרפתיה", אשר מיהרה דרך שדה הקרח לעזרתם של הניצולים. גם ספינות אחרות היו בדרכן, כשהן ממהרות למקום האסון במלוא הקיטור. רק אחת, "קליפורניה", עדיין לא ידעה דבר.

אניות ההצלה איחרו את המועד

הניצוצות הכחלחלים הוסיפו לרצד, אף כי אלה של "טיטאניק" גוועו זה כבר. "איש לא שמע דבר על אודות 'טיטאניק' מזה שעתיים", אותתה "לה פרובאנס" ל"קלטיק".

השעה היתה 2.40 בעת שאנשי "קרפתיה" ראו לראשונה את האורות הירוקים הבוקעים מן הסירה מס. 2, ומחוגי השעון הורו 4.10 כאשר העלתה על סיפונה את הסירה הראשונה. רק אז שמעו אנשיה, ש"טיטאניק" ירדה למצולות. אותה שעה גוועה אחרונת הזעקות החנוקות של האומללים.

רב-החובל רוסטרון העלה את הניצולים על אנייתו - סירה אחרי סירה. מוכן היה לטפל בהם, אף שרק מספר קטן מהם היו זקוקים לעזרה רפואית. רגליו של ברייד היו קפואות, וגם אחרים סבלו קשות מן הקור. אחד מת על סיפונה של האניה המצילה, בעוד ששבעה אחרים היו ללא רוח חיים כבר בעת הוצאתם מן הסירות. המתים הוטלו לים.

כעבור זמן קצר נודע לכל הצי הגדול של האניות הנחפזות לעבר מקום האסון, כי איחרו את המועד. "פאריסיאן" קלטה את אותותיה הרפים של "קרפתיה", אשר הודיעה על סופה של "טיטאניק". רק אז - או שעה קלה לאחר מכן, בעת שהאלחוטאי טרח להרכיב את האזניות לראשו - נודע דבר האסון גם לאניה "קליפורניה", אשר היתה במשך כל העת בטווח-ראיה ממקום טביעתה של "טיטאניק".

אותה שעה ראו הניצולים סוף-סוף את הקרחון הלבנבן-ירקרק בכל הדרת גאונו, מופז בקרני החמה הזורחת וצף לו באדישות על פני הים, בעוד גושי קרח לרוב מתגודדים מסביב לבסיסו.
כך נסתיימה הפלגת הבכורה של הגדולה באניות תבל

לעולם כולו נודע דבר האסון רק מאוחר יותר, באשר האלחוט בימים ההם לא היה כאלחוט בימינו, וההודעות המבולבלות חיזקו את התקוה שכל נוסעי האניה הטרופה ניצלו. מלוא היקפו של האסון נודע רק ביום ב', בעת שמר פ.א.ס. פראנקלין, נשיא חברת הסחר הימית הבינלאומית, קיבל בניו-יורק ידיעות מלאות אשר לא השאירו מקום לספיקות. רשימות ניצולים חלקיות ובלתי- מדוייקות; שמועות על גבורה ופחדנות: סיפורים מהרהורי ליבם של עיתונאים, מבוססים על עובדות ספורות ודמיון רב - כל אלה הוליכו את העולם שולל וזרעו בו חרדה ואימה. האמת במלואה הצטרפה מקטעי הידיעות רק ביום ו'. בעת ש"קרפתיה" הגיעה לנמל.

אורות אין ספור התנוצצו על פני המים, בעת שהתקרבה "קרפתיה" אל המעגן שלה, ואניות-גרר הקיפו אותה והביאוה לרציף 54. שלושים אלף נפש הצטופפו ברחובות. אמבולנסים ואלונקות עמדו הכן על הרציף. רופאים וחוקרי-מקרי-מוות המתינו למלא את חובתם. בין ההמונים המצטופפים על הרציף היו קרוביהם של 771 הניצולים - וקרוביהם של הנעדרים. "קרפתיה" רותקה אל החוף, ודממה השתררה בקרב ההמונים הצפופים בעת שראשוני הניצולים החלו יורדים. הראשונה היתה אשה. היא התנודדה הנה והנה ונתמכה על ידי שוטרי-מכס תוך כדי הליכה. אנחה עמוקה בקעה מלב ההמון, שקעה וגברה ושקעה שנית.
כך נסתיימה הפלגת-הבכורה של הגדולה באניות תבל.

סיכומה של הפרשה, שעמד בסימן של בכי וצער והאשמות הדדיות וחקירות מדוקדקות, נתמשך שבועות ארוכים אחרי האסון. האשמות והאשמות-נגד הוטחו בחלל. ביקורת מרה נמתחה על חברת קווי "הכוכב הלבן". איסמיי זכה להגנה מצד אלה שהיו עימו באניה הטובעת ומצד המועצה לחקירות מסחריות באנגליה.

רק מאוחר יותר הושמע הסיפור כולו - היה זה בעת שהושלמו הדינים והחשבונות של הסנאט האמריקאי, שכונס בחיפזון כדי לדון בפרשה, ושל לשכת המסחר האנגלית. ועדת חקירה של הסנאט, שבראשה עמד הסנאטור ויליאם א. סמית, אשר הותקף על ידי העיתונות בארצות-הברית ובבריטניה גם יחד, חשפה עובדות מעניינות רבות, אף על פי שהנוהל שלה גבל לעיתים במגוחך. סנאטור סמית עורר תרועות לעג בשל אי הידיעה המוחלטת שגילה בכל הקשור לענייני ימאות, כאשר שאל את אחד העדים: "ממה מורכב קרחון?" או, "האם מצאו להם חלק מן הנוסעים מקלט בתאים האטומים למים?" הסנאטור גילה התעניינות מיוחדת במצב הנישואין של פליט, אחד הניצולים, מי שהיה הצופה במרומי התורן בעת ההתנגשות בקרחון. פליט הופתע. "איזה שאלות ששואלים אותי!"רטן.

דו"ח ביקורתי בצורת נוקבת

הדו"ח של לורד מרסי, מחוקרי לשכת המסתר הבריטית, היה ביקורתי בצורה נוקבת: ה"טיטאניק" נשאה עימה סירות-הצלה בשביל 1,178 נפש – שליש אחד בלבד מכושר-קיבולה. סירותיה הצילו רק 711 נפש, כך ש- 467 קיפחו את חייהם ללא כל הכרח. הסירות נתמלאו באופן חלקי בלבד. הקצינים הממונים על המיבצע חששו, שהסירות לא יחזיקו מעמד תחת נטל משאן. צוותות סירות ההצלה הגיעו באיחור אל מקומותיהם. הסידורים להורדת הסירות נעשו תוך אנדרלמוסיה מוחלטת, מאחר שלא נערך כל תירגול קודם. לא נקבעו מראש מקומות בסירות, והנוסעים הוכנסו לתוכן ללא זהירות וללא סדר.

אך הדו"ח לא נסתיים בכך. לורד מרסי העלה, כי אל ה"טיטאניק" הגיעו התראות רבות מפני הקרח המצוי בדרכה של האניה, שהמהירות של 22 קשר, שבה נסעה, היתה מופרזת בתנאים אלה, ושנוכח מהירות גדולה זו לא היתה התצפית מספקת. לדעת בעל הדו"ח נכשל הקברניט ב"משגה חמור מאד", אף כי אין מקום להאשימו ברשלנות פושעת.

רב-החובל רוסטרון מ"קרפתיה" זכה לשבחים רבים. הדו"ח קבע, כי עשה את "הטוב ביותר שניתן לעשות". ביחס ל"קליפורניה" הושמעו דברי גינוי חריפים. העדויות שנגבו מאת רב-חובלה, קציניה וצוותה הוכיחו, 'שבשעת האסון היתה מרוחקת 19 מילין לכל היותר מן המקום, וקרוב לוודאי שהמרחק לא עלה על 5 עד 10 מילין. אין ספק, שראתה את אורותיה של "טיטאניק" ואת הרקיטות שלה, אולם קריאות הסי.קיו.די. לא נקלטו על ידיה מכיוון שהאלחוטאי שלה שקע בתרדמה. היא ניסתה אמנם להתקשר על ידי איתות בפנס, אך הדבר לא עלה בידה.

"הלילה היה צח, והים שקט", קבע הדו"ח של לורד מרסי, ו"כאשר ראתה 'קליפורניה' את הרקיטות הראשונות יכלה לצאת מיד למקום ללא כל סיכון ניכר לעצמה. אילו עשתה כן, ייתכן מאד שהיתה מצילה את חייהם של רבים מן הנספים, ואולי אף של כולם. אולם כל נסיון כזה לא נעשה".

והרי קטעים מתוך מכתב שנכתב אל מספר הסיפור על ידי קארל בארסלאג, אלחוטאי ומחבר הספר "אס.או.אס. להצלה" וספרים אחרים:

התשדורות החשובות טושטשו לחלוטין

אניית-הקיטור הגרמנית "פראנקפורט" היתה הראשונה שהשיבה לקריאות הסי.קיו.די. של פיליפס, אולם האלחוטאי של אניה זאת הסתפק בכך שמסר את האינפורמציה לקברניט שלו ואחרי כן דרש פרטים נוספים, דבר אשר גרם רק לאפיסת סבלנותו של פיליפס, שכבר עמד בינתיים בקשר עם "קרפתיה"...

מאחר שאינך איש רדיו, נראה לי שאינך מבין את סיבת קוצר הרוח שגילה פיליפס כלפי האלחוטאי של "קליפורניה". פיליפס עסק במשך כל היום בתיקון אחד מחלקי הטרנספורמטור שלו שנשרף, ואילמלא כשרונו והצלחתו לא היה האלחוט של "טיטאניק" פועל כלל בעת האסון. ברייד, עוזרו, צריך היה להחליף את הממונה עליו בשעה 2 אחרי חצות, אך מכיוון שפיליפס היה עסוק במשך כל היום, החליט להחליפו לפני כן, זמן-מה לפני חצות. ברייד העיד, כי לא הרגיש כל מהלומה, אלא התעורר רק משום שהאניה נעצרה.

בתקופה ההיא, תקופת מקלטי הגביש, היו האותות רפים וקשים לקליטה, וניצוץ רחב, מסוג זה שהיה למשדר של "קליפורניה", פרץ לתוך המעגל וטישטש לחלוטין את התשדורות החשובות שפיליפס ניסה לקלוט מכף רייס. ביום ההוא קלט כמה וכמה תשדורות על אודות הקרח, אשר לא עשו כל רושם ניכר בגשר הפיקוד. כמו כן לא ידוע כלל, אם אוואנס הודיע לפיליפס שאנייתו נעצרה בגלל הקרח או שרק קרא לו וגרם על ידי כך להפרעה בשידוריו האחרים. משום כך דרש פיליפס מאוואנס בתקיפות כי יפסיק להתערב, מכיוון שהוא עסוק עם כף רייס.

אוואנס הוא, לדעתי, האלחוטאי ביש-המזל ביותר בעולם, כיוון שאילו נשאר ער עוד רבע שעה יכול היה להציל את חייהם של 2,200 נפשות. אולם הוא היה על משמרתו ללא הפסקה משעה 7 בבוקר ועד 11.20 בלילה, זמן ממושך הרבה יותר מן המשמרת הרגילה שלו. אנייתו נעצרה אותו לילה בגלל הקרח, וכמעט כל אנשי-הצוות - פרט לתורנים ספורים - עלו על יצועיהם. משום כך לא היתה כל סיבה לאוואנס להישאר ער. סוף סוף גם אלחוטאי, המשתכר 20 דולר לחודש, רשאי לפעמים לישון. אוואנס שכב לישון, והדבר גרר אחריו את התוצאות הטראגיות הידועות עתה לכל העולם כולו...

קציני המכונות ניספו עד האיש האחרון

ברייד, ירוק במלאכתו, מעורר רושם של עד בלתי מהימן, וסיפורו על אודות המסיק שניסה לגנוב את חגורת ההצלה של פיליפס מצלצל כדמיון בעלמא.

המסיקים נצטוו לצאת בשעה 1.40 אחרי חצות. האנשים, שנשארו בחדרי הדוודים והמכונות, היו כולם קציני-מכונות מוסמכים. הללו נספו עד האיש האחרון, אף על פי שרבים מהם לא היו שם כלל בתוקף תפקידם אלא ערכו מסע-התמחות בלבד.

התזמורת לא ניגנה מעולם את התפילה "קרוב יותר אליך, אלוהי", כפי שמבקשים האדוקים כי נאמין (כמה מן הניצולים העידו, מיד אחרי האסון, כי נעימה זו נוגנה על ידי התזמורת). אילו הושמעה נגינה כזאת היה הדבר גורם לערעור המוראל מגבוה והמשמעת המעולה, אשר אפיינו את התנהגות האנשים במשך כל שעת האסון. על ידי כך היתה קמה בהלה בקרב הנוסעים, בצורה שהיתה משבשת את כל פעולות ההצלה. הנעימה האחרונה שנוגנה היתה "סתיו", כפי שאתה מספר אל נכון...