מן הטקסטים המקראיים העוסקים בבריאה נראה שהמיתוסים של האזור היו מוכרים. בחלק מכתבי המקרא יש פולמוסים עם סיפור המאבק בין האל המרכזי למים. אחדים מוציאים מהם את העוקץ המיתי שלהם ומשלבים אותם בעולם האסוציאציות הישראלי, ואחרים מתיכים אותם לתוכם כפי שהם.
מיתוס הים ממשיך לבעבע גם בספרות יהודית מאוחרת יותר, בספרים החיצוניים ובדברי חז"ל. בספרות התנאים יש רמזים קלושים של המיתוס. ודווקא בטקסטים מאוחרים יותר, טקסטים מתקופת האמוראים מיתוס הים מציף שוב את הכתובים. בספרות התלמוד אפשר למצוא דיונים בנושאים כמו ממדיהם של לווייתן נחש בריח ושל נחש עקלתון, על חיי המין שלהם ועל הריח הנורא שהפיץ שר הים, לדעתם של חכמי התלמוד. אפשר למצוא גם מסורות שמזכירות מאוד את המיתוסים של האזור, למשל, תיאור של דרמה שהתחוללה לפני בריאת העולם. האל פקד על שר הים לבלוע את כל הימים שבעולם ולאחד אותם כדי שהמים יוכלו להיקוות:
"אמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם" (בבא בתרא עד, עא).
שר הים העדיף לסרב לפקודה בתואנה שטוב לו כפי שהוא, ונענש מיד:
"אמר לפניו: ריבונו של עולם! די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו שנאמר 'בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב'" (איוב כז)
קרוב לוודאי שהאמוראים חשו ביטחון להציג מסורות כאלה, מפני שבדורות שהם חיו בהם איש לא היה חושד בהם שהם מאמצים אמונה אלילית.
למאבק של האל במים יש אחיזה איתנה במיתוס של תרבויות האזור. הדבר מלמד שהמיתוס נובע מיסודות עמוקים של הקיום האנושי. האנשים שחיו לפני אלפי שנים באזור שלנו בחרו לבטא את מערכת הקשרים שלהם עם העולם ועם אלוהים בעזרת סיפור על מאגר מים בעל עוצמה ואל יוצר. בעלילות הראשית שלנו ושל עמי האזור המים באים לידי ביטוי בעיקר בסוג נוסף של מיתוסים - בסיפורי המבול. בסיפורים אלה המים הם היסוד המוחה את היקום.
