1. גלגמש אמר אליו, אל את-נפשתם2 הרחוק 3: 2. "כשאני מתבונן בך, את-נפשתם 3. תכונותיך אינן משונות – אתה כמוני! 4. אתה אינך משונה – אתה כמוני! 5. נגמר בך הרצון לעשות מלחמה, 6. ידך רפה כשאתה על הגב. 7. [הגד לי] כיצד אתה נוכח במועצת האלים, (כיצד) מצאת חיי נצח?" 8. את-נפשתם אמר אליו, אל גלגמש: 9. "אגלה לך, גלגמש, דבר נסתר; 10. וסוד של אלים אליך אגיד. 11. העיר שרפך, עיר הידועה לך, 12. שעל גדול נהר פרת יושבת, 13. העיר הזו עתיקה ואלים היו בקרבה; 14. לב האלים הגדולים הביאם לחולל המבול 15. אביהם, האל אנ,4 נשבע; 16. יועצם אנלל5 הגיבור (נשבע), 17. נושא-הכס שלהם, ננרת,6 (נשבע), 18. מפקח תעלות המים שלהם, אנג, (נשבע), 19. מנהיגם הערמומי אא – נשבע עמהם. 20. הוא7 אמר דבריהם8 אל גדר הקנים: 21. 'גדר קנים, גדר קנים, קיר, קיר! 22. גדר קנים – שמעי! קיר – הקשב! 23. הו, איש שרפך, בן אבר-תת! 24. החרב ביתך, בנה ספינה! 25. עזוב רכושך, בקש חיים! 26. מאס בחפצים, חלץ חיים! 27. העלה לתוך הספינה זרע מכל חי! 28. והספינה שאתה תבנה, 29. יהיו חלקיה מדודים; 30. יהא רוחבה שווה לאורכה. 31. כסה אותה בגג כמו התהום'.9 32. כשהבנתי, אמרתי לאא, אדוני: 33. 'מצוות אדוני כפי שדיברת אליי, 34. אכבד; אותה אעשה. 35. אך מה אשיב לעיר, להמון, לזקנים?' 36. אא פתח פיו ודיבר, 37. אמר אליי, אל עבדו: 38. 'אתה תדבר אליהם כך: 39. נדמה לי שאנלל10 מואס בי. 40. לא אוכל לשבת בעירכם; 41. לא אשים רגלי באדמת אנלל. 42. ארד לתהום 11 ואשב עם אא, אדוני. 43. עליכם הוא12 ימטיר בשפע 44. ציפורים [לרוב],13 אוצר של דגים. 45. [הוא ימטיר לכם] יבול עשיר - 46. [בבוקר] עוגות, 47. [ובלילות] הוא ימטיר לכם גשם של חיטה!' 48. [עם] עלות השחר 49. התאספו [לפני ביתי] כל תושבי מקומי. 50. [הנגרים] נשאו גרזינים, 51. חוטבי הקנים נשאו [אבנים],14 52. הקשישים [...] 53. הצעירים [...] 54. הילד נשא את הזפת,15 55. החלש הביא את צורכי ה[...]. 56. ביום החמישי עיצבתי תבניתה.16 57. כל צלע בסיפון 120 אמה; גובה צדדיה היה 120 אמות. 58. כלל צלע בתקרתה מידתה 120 אמות. 59. עיצבתי צורתה וציירתי אותה. 60. עשיתי בה שישה מפלסים; 61. כך חילקתי אותה לשבעה.17 62. בחלקה הפנימי עשיתי תשעה תאים.18 63. סיכות הכנסתי בתוכה.19 64. דאגתי למוטות ואחסנתי ציוד ומזון. 65. שלושה טונות20 עטרן שפכתי בכור; 66. שלושה טונות זפת [שפכתי] לתוכה.21 67. שלושה טונות שמן הביאו נושאי הסל, 68. מלבד טון אחד של שמן שנאכל בקרבן, 69. ושני טונות של שמן שהחביא המלח.22 70. לעם23 שחטתי פרים, 71. טבחתי כבשים מדי יום. 72. שיכר, בירה, שמן ויין 73. שתה העם כמו מי הנהר. 74. חג עשו כימי ראש השנה. 75. פתחתי [...] משחה, הושטתי ידי.24 76. [עד] שקיעת [השמש], הספינה גמורה. 77. [היות והעלייה לספינה] קשה, 78. הביאו קרשי כניסה למעלה ולמטה.25 79. [הקרשים] הגיעו עד שני שליש (מגובהה)26 80. [כל מה שהיה לי] העמסתי עליה: 81. כל מה שהיה לי בכסף העמסתי עליה; 82. כל מה שהיה לי בזהב העמסתי עליה; 83. כל מה שהיה לי מזרע כל חי [העמסתי] עליה. 84. העליתי לתוך הספינה כל קרובי משפחתי. 85. חיית הבר, חיית השדה, 86. ואף אומנים – כולם העליתי. 87. האל שמש27 קבע לי מועד (להפלגה): 88. 'כשימטירו עוגות בבוקר ובלילה גשם של חיטה. 89. בוא לתוך הספינה וסגור היטב 28 את הפתח'. 90. המועד ההוא הגיע. 91. המטיר29 עוגות בבוקר ובלילה גשם של חיטה. 92. התבוננתי בצורת היום;30 93. להביט ביום היה דבר מפחיד. 94. באתי לתוך הספינה וסגרתי היטב את הפתח. 95. לאוטם הספינה מבחוץ,31 לפזר-אמר המלח, 96. נתתי ארמון עם כל קישוטיו. 97. עם עלות אור השחר, 98. עלה ענן אפל באופק השמים. 99. האל אדד32 הרעים בתוכו; 100. האלים שלת וחנש33 הולכים לפניו; 101. הם הולכים ככרוזים על הרים ושפלות.
|
102. יתדות הארץ עקר האל ארכל;34 103. בא האל ננרת ופתח את הסכרים. 104.האננכ35 הרימו משואות, 105. בלהבותיהן הבעירו את הארץ. 106. אימת אדד חוצה את השמים, 107. והופכת את המואר לחושך. 108. [...] הארץ ככלי [חרש] ניפץ. 109. יום אחד נשבה [הרוח בארץ]. 110 במהרה נשבה ו[...] את הארץ. 111. היא עברה על [התושבים] כמו קרב. 112. איש לא ראה את אחיו; 113. לא הובחנה האנושות מן השמים. 114. אף האלים נבהלו מן המבול; 115. הם נסוגו ועלו למרומי השמים.36 116. האלים רבצו בחוץ כמו כלבים מתכווצים. 117. האלה עשתר37 צעקה כיולדה; 118. גבירת האלים,38 טובת הקול, צרחה: 119. 'הלוואי והיום ההוא הפך לעפר39 120. כי אני דיברתי רעות במועצת האלים. 121. איך דיברתי רעות במועצת האלים, 122. וכדי להשמיד האנושות שלי, קראתי למלחמה? 123. הרי אני ילדתי את האנושות שלי, 124. והנה הם ממלאים את הים כמו בני דגים!' 125. האלים האננכ40 בוכים יחד איתה; 126. האלים ישבו נבוכים, בבכי; 127. שפתותיהם הצטמקו ונקרמו. 128. שישה ימים ושבעה לילות 129. הולכת הרוח; המבול, הסער שוטף את הארץ. 130. בבוא היום השביעי, פרש(?) מן הקרב הסער, המבול, 131. שנאבק כמו אישה בחבלי הלידה. 132. הים נרגע, הסערה שככה, והמבול נגמר. 133. כשהבטתי ביום,41 שררה דומייה. 134. האנושות כולה הפכה לעפר.42 135. המרחב השטוף היה שטוח כמו גג. 136. פתחתי חלון ואוויר יבש נפל ליד אפי. 137. כרעתי, ישבתי ובכיתי. 138. ליד אפי זרמו דמעותיי. 139. הבטתי בקצות הארץ, בגבולות הים, 140. ובמרחק של 12 שעות-כפולות43 מחוז כלשהו בלט (לעין). 141. הספינה עמדה בהר נצר.44 142. הר נצר החזיק בספינה ולא נתן לה לזוז. 143. יום אחד, יום שני החזיק הר נצר בספינה ולא נתן לה לזוז; 144. יום שלישי, יום רביעי החזיק הר נצר בספינה ולא נתן לה לזוז; 145. יום חמישי, יום שישי החזיק הר נצר בספינה ולא נתן לה לזוז. 146. בבוא היום השביעי, 147. הוצאתי ושילחתי יונה. 148. היונה הלכה ושבה אליי; 149. תחנה (לנוח) לא נראתה לה, והיא חזרה. 150. הוצאתי ושילחתי סנונית. 151. הסנונית הלכה ושבה אליי; 152. תחנה (לנוח) לא נראתה לה והיא חזרה. 153. הוצאתי ושילחתי עורב. 154. העורב הלך וכשראה כי שככו המים, 155. הוא אכל, התעופף, צפצף(?) ולא חזר. 156. הוצאתי קורבנות והעליתי אותם לכל ארבע הרוחות. 157. עשיתי קטורת בפסגת ההר. 158. ערכתי כלי קודש שבעה על שבעה; 159. לתוכם שפכתי קנים, עץ ארז והדס. 160. האלים הריחו את הריח; 161. האלים הריחו את הריח הניחוחי. 162. האלים התאספו סביב המקריב כמו זבובים. 163. בה בשעה באה גבירת האלים. 164. היא הרימה את הזבובים הגדולים שעשה אנ45 למחרוזת לשחק בה (ואמרה): 165. 'אלים נכבדים, שיהיו אלה46 למחרוזת הטורקיז47 שלי, שלא אשכח. 166. הימים האלה, שאזכור לעולם, שלא אשכח. 167. שיבואו האלים לקורבן הקטורת; 168. אך אנלל – שלא יבוא לקורבן הקטורת! 169. משום שמבלי לחשוב הביא המבול, 170. ולאנושות שלי קבע חורבן.' 171. בה בשעה בא אנלל. 172. אנלל ראה את הספינה וחרה אפו; 173. התמלא בכעס על האלים האגנ:48 174. 'איזה מין חי נמלט? לא היה על אף אדם לחיות בחורבן!' 175. ננרת49 פתח פיו ודיבר, 176. אמר אל אנלל הגיבור: 177. 'מי מעצב תכנית בלא אא? 178. היות ואא אחראי לכל מבצע.' 179. אא פתח פיו ודיבר, אמר לאנלל הגיבור: 180. 'הרי אתה, הגיבור, יועץ האלים – 181. איך יכולת להביא מבול מבלי לחשוב? 182. על בעל החטא הטל העונש! 183. לבעל הפשע שלם גמולו! 184. הרפה, שמא ייכרת; היה סבלן, שמא [יאבד].50 185. במקום שהבאת מבול, 186. הלוואי וקם אריה והמעיט האנושות! 187. במקום שהבאת מבול, 188. הלוואי וקם זאב והמ[עיט] האנושות! 189. במקום שהבאת מבול, 190. הלוואי והושם רעב ו [...] את הארץ! 191. במקום שהבאת מבול, 192. הלוואי וקם האל אר51 וטבח באנושות! 193. אני לא גיליתי את סוג האלים הגדולים; 194. אך לאתר-חסס52 גיליתי חלום, 195. (דרכו) הוא למד את סוד האלים. 196. ועתה, טכס עצה עליו!'53 197. אזי אנלל עלה על הספינה. 198. הוא החזיק בידי והעלה אותי עליה; 199. הוא העלה את אשתי והבריך אותה לצדי. 200. הוא נגע במצחינו, בעמדו בינינו, וברך אותנו (לאמור): 201. 'קודם לכן היה את-נפשתם בן אנוש. 202. ועתה, יהיו את-נפשתם ואשתו כמונו, כאלים! 203. שישב את-נפשתם במרחקים, בפי הנהרות!' 204. אזי לקחו והושיבו אותי במרחקים, בפי הנהרות." |