 |
תולדות חיים |
מצד אביו היה יצחק שמוֹש בן למשפחת מוסתערבים*, ומצד אמו - השתייך לקהילת הפרנקוס**. בחאלב שימש יצחק שמוֹש כעורך-דין והיה פעיל בענייני הקהילה היהודית.
בשנת 1936 היה מועמד לפרלמנט הסורי כנציג היהודים. באותה השנה, בפרעות תרצ"ו, נרצח המרצה לספרות ערבית של האוניברסיטה העברית בירושלים. בעקבות כך פנתה האוניברסיטה ליצחק שמוֹש וביקשה ממנו לעלות לירושלים ולכהן באוניברסיטה כמומחה לספרות ערבית. שמוֹש התלבט אם להישאר בסוריה או להיעתר להצעה. לבסוף נעתר להצעה, עזב את חאלב ועלה לארץ. כאן עסק בהוראת ספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים.
דרך אגב: ייתכן כי אילו היה יצחק שמוֹש נשאר בסוריה היה נבחר לפרלמנט הסורי, שכן לאותו פרלמנט אכן נבחר נציג יהודי.
* מוסתערבים: משוערבים - יהודים בני המקום שהיו דוברי ערבית או מושפעים מן התרבות הערבית. עד לגירוש ספרד (המאה ה- 15) הייתה קהילת היהודים בארם צובה מורכבת ממוסתערבים בלבד - יהודים תושבי המקום שנולדו וחיו בעיר.** פְרַנְקוֹס: יהודים מצאצאיהם של מגורשי ספרד שהגיעו לחאלב במאה ה- 18, וחיו בה לצד עדת המוסתערבים (היהודים המקומיים).
|
יצחק שמוֹש - וכתר ארם צובה |
הידיעה כי כתר ארם צובה* בסכנה וכי הוא דרוש בארץ לצורך מפעל המקרא הביאו להחלטה לשגר שליח מירושלים לחאלב. הבחירה נפלה על יצחק שמוֹש, וזה יצא בדרכו לקהילת ארם צובה כשהוא מצויד בייפוי-כוח חתום בידי נשיא האוניברסיטה העברית, הפרופ' י"ל מאגנס. וכך הגיע יצחק שמוש לחאלב בחודש יולי 1943.
יצחק שמוֹש נפגש עם ראשי קהילת חאלב וביקש את רשותם להוציא את הכתר מן העיר ולהעבירו לירושלים. ועד הקהילה - שחבריו נמנו עם זקני הקהילה ורבניה - התנגד בתוקף לרעיון זה. אחדים מצעירי הקהילה, שהיו מודעים לסכנה שריחפה על הקהילה והכתר, הציעו ליצחק שמוֹש להוציא את הכתר בגניבה ולהבריחו לירושלים. אך יצחק שמוֹש דחה את הרעיון וחזר לירושלים בלי הכתר. כאשר חזר בידיים ריקות היו שאמרו עליו "חבל ששלחנו אדם ישר".
לאחר כשלון השליחות הראשונה יצא שוב יצחק שמוֹש לקהילת חאלב בחודש ספטמבר 1943. הפעם בא בלוויית מזכיר האוניברסיטה העברית, ארי אבן זהב, ובפיהם בקשה אחרת: לא להוציא את הכתר אלא לעיין בו ולצלם אותו במקום.
שמוֹש ואבן זהב ניהלו משא ומתן ממושך, ובסופו הסכימו ראשי הקהילה לאפשר לפרופ' קאסוטו לבוא לחאלב ולעיין בכתר תחת השגחתם, אך הם לא הסכימו בשום אופן להרשות לאיש לצלם את הכתר.
* כתר ארם צובה: לדעת חוקרים ואנשי מקרא רבים - זהו כתב היד המדויק, המושלם והמקודש ביותר של התנ"ך, הן מבחינת הטקסט המקראי הן מבחינת הניקוד, הטעמים והמסורה. מעשה ידיו של גדול בעלי המסורה, אהרן בן-אשר. נקרא בקיצור - הכתר.כדאי לקרוא על
כתר ארם צובה בחאלב.
