אנו שולחים מבט! יש לו מבט מקפיא! הוא נתן בו מבט!
על פי ביטויים אלה אפשר היה לחשוב ש"משהו" יוצא מהעיניים שלנו כשאנו מביטים. ואומנם שנים רבות חשבו בני האדם שהמבט הוא תהליך אקטיבי, תהליך שבו יוצא משהו מעיני המסתכל אל האובייקט עליו הוא מתבונן. גם היום יש אנשים רבים שחושבים כך אך האמת היא שהראייה הוא תהליך סביל – האור פשוט נכנס אל העיניים ושום דבר לא יוצא מהעיניים. לראשונה הסביר זאת הפיזיקאי איבן אל חיתאם מאלכסנדריה שבמצרים במאה ה11.
כל מה שהעין קולטת הוא תמיד אור...
קרני האור מוחזרות לעינינו מכל חפץ וגוף.
לפעמים מגיעות אלינו קרני האור ישירות ממקורות האור – למשל ממנורה דולקת או מלהבת נר אך רוב האור מגיע לעינינו לאחר שיצא ממקור אור, פגע בחפץ כלשהו, נשבר, והגיע אל עינינו.
קרני האור מגיעות לעינינו, עוברות דרך הקרנית ונשברות בה, חודרות דרך האישון, נשברות שוב בעדשה של העין ומגיעות לרשתית העין.
ברשתית יש קולטנים, והם קולטים את גירוי האור. יש קולטנים הקולטים אור כלשהו, חזק או חלש, קולטנים אלה נקראים קנים ואחרים הקולטים אור בצבעים שונים ואלו הם המדוכים.
לאחר שהקולטנים קלטו את גירויי האור, הם מתרגמים אותם לדחפים עצביים. הדחפים העצביים האלה מגיעים אל המוח, באמצעות עצב הראייה.
ומה קורה במוח?
הדחפים העצביים, שנוצרו מקליטת קרני אור, מעובדים ומתורגמים במוח לתמונה שלמה שראינו: אותיות קטנטנות, ים גדול, כלב רץ לידנו, סלע עומד מרחוק, תמונות צבעוניות או מראות בשחור לבן...
המוח מפענח את צורת התמונה, את המרחק שלה מאתנו ואת המשמעות שלה.
למידע על תהליך ראיית הצבעים.
