 |
תאי העצם |
רקמת העצם היא רקמה חיה. היא מורכבת מתאי עצם שהם תאים חיים לכל דבר, תאים הצורכים חמצן ומזון ומפרישים פחמן דו חמצני ופסולת. כדי לספק את הצרכים החיוניים של תאי העצם חודרים לעצם כלי דם המובילים אל תאי העצם ומהם את החומרים החיוניים.
|
חומר הביניים |
תאי העצם מייצרים חומר מיוחד ומפרישים אותו אל המרווחים שביניהם. חומר זה מורכב מחלבון, ממלחים וממים והוא זה שנותן לעצם את המרקם הקשה האופייני לה. החומר נקרא חומר הביניים כי הוא שוקע בין תאי העצם והוא נקרא גם החומר המוצק כיוון שהוא קשה. החלבון והמים שבחומר הביניים נותנים לעצם מידה מסוימת של גמישות ואילו המלחים מעניקים לה את הקשיות. ביחד מתקבל המרקם האופייני לעצמות. כשמוצאים עצם של בעל חיים בשדה, לאחר שהיתה מונחת שם זמן רב נראית העצם לבנה מאוד ופריכה מאוד. מעצם כזו התאדו המים והתפרק החלבון (שהוא חומר אורגני) במשך הזמן שהיתה מונחת בחוץ ונותרו רק המלחים. עצם כזו היא גם קלה מאוד עקב העלמות חלק מהמרכיבים. כשהעצם חיה, בתוך הגוף, היא כהה יותר, גמישה יותר וכבדה יותר.
|
עצם צפופה ועצם ספוגית |
העצמות מורכבות בחלקן מעצם צפופה ובחלקן מעצם ספוגית. החלק החיצוני של העצם בנוי מעצם צפופה. המבנה של העצם הצפופה כולל שכבות טבעתיות של תאי עצם, אחת בתוך השניה ובין התאים – חומר ביניים. במרכז הטבעות עובר כלי דם.
העצם הצפופה מהווה 80% מהשלד.
העצם הספוגית מורכבת מאותם תאים וחומר ביניים כמו העצם הצפופה אך הארגון שונה. היא מסודרת בצורת כפיסים שביניהם יש חללים. מבנה זה נותן חוזק לעצם כמו תמוכות לגג ובנוסף גורם לעצמות להיות קלות יותר. בין החללים של העצם הספוגית מצוי מוח העצם.
|
בניה והריסה של העצם |
בעצם חלים שינויים במבנה כל הזמן. חלק מתאי העצם (אוסטיאובלסטים) מייצרים כל הזמן חומר ביניים חדש וחלק מתאי העצם (אוסטיאוקלסטים) הורסים את חומר הביניים. בצורה זו העצם מתחדשת כל הזמן. כשיש שבר מייצרים האוסטיאובלסטים רקמת עצם המחברת את השברים והאוסטיאוקלסטים מפרקים את העודפים ומעצבים את העצם עד שהתיקון זהה לעצם המקורית.
