עמוד הבית > מדעי החברה > אנתרופולוגיה > תרבויות ומיעוטיםעמוד הבית > מדעי החברה > פמיניזם > מעמד האשה בארצות שונותעמוד הבית > מדעי החברה > סוציולוגיה > נושאי מחקר > קבוצות בעולם
אקדמיה : כתב העת של ועד ראשי האוניברסיטאות


תקציר
קבוצה של חוקרים ערבים רואה את המכשולים להתקדמות בחברה המוסלמית בגורם האנושי. הם מצביעים על שלושה גורמים מרכזיים: מצב הידע, מצב האשה ומצב החרויות.



העולם הערבי : עשיר יותר משהו מפותח
מחבר: פרופ' שמעון שמיר


השאלה שהציג ברנרד לואיס בכותרת ספרו החדש 1What Went Wrong דהיינו מה השתבש בחברה המוסלמית בכללותה, ובחברה של המזרח התיכון בפרט, מאז ימי תפארתה של הציוויליזציה האיסלמית, שאלה זו מהדהדת כיום בשיח האינטלקטואלי בארצות רבות, ובמיוחד לאחר הפיגוע של ה- 11 בספטמבר.

לאמיתו של דבר, אין זו שאלה חדשה. המוסלמים עצמם מתחבטים בשאלה מייסרת זו זה יותר ממאתיים שנה. בספרות המחשבה הערבית מופיעה השאלה למאד'א תאח'ר אל-מוסלמון ("מדוע פיגרו המוסלמים") כמוטיב מרכזי וככותרת לאין- ספור חיבורים. בספרות זו רווחת הנטיה לתלות את האשם בשעבוד מלכויות - למונגולים, לתורכים, לבריטים, לצרפתים, וכיום לאמריקאים. על כך אומר ברנרד לואיס, בפרק המסכם של ספרו, כי ייטיבו לעשות אלה המחליפים את השאלה השגורה "מי עשה לנו זאת?" בשאלה "מה עשינו שלא כשורה?" - תהיה אשר תוליך באופן טבעי לשאלה "איך מתקנים זאת?"

עתה יצאה קבוצה של חוקרים ערבים להירתם ממש למשימה זו. עבודתם המקיפה נושאת את הכותרת 2Arab Human Development Report 2002: Creating Opportunities for Future Generations. היא יצאה לאור בסידרת הפרסומים "תוכנית ההתפתחות של האו"ם", סידרה הסוקרת ומנתחת את מצבם של אזורים וארצות שונות בעולם. העבודה על העולם הערבי עוסקת בכל 22 החברות בליגה הערבית. השתתפו בהכנתה כשבעים מלומדים ומומחים מדיסציפלינות שונות - כולם ערבים.

המסגרת הקונספטואלית של הדו"ח הזה (ומקביליו) שואבת את השראתה מהאסכולה של אמרטיה סן (Sen), בעל פרס נובל. התפיסה של "התפתחות אנושית" המונחת ביסודה של העבודה גורסת כי רווחתן של חברות אינה מוגבלת למימדים חומריים וכלכליים גרידא, אלא יש לבחון אותה בפרספקטיבה הממוקדת בבני האדם. תהליך ההתפתחות האנושית אינו מושג ללא הגשמת שלושה תנאים: הרחבתו של טווח הברירות העומדות לפני הפרט, שיפור הכישורים והתפקודים שלו, ופתיחת הזדמנויות לפניו בשטחי החברה, הפוליטיקה, הכלכלה והתרבות. במלים אחרות, בני האדם צריכים להיות מסוגלים להשפיע באופן פעיל על התהליכים המעצבים את חייהם.

צילום מצבו של העולם הערבי כיום משקף תמונה קודרת. את מצבו היחסי מציג הדו"ח על ידי השוואת הגוש הערבי לשישה גושים אחרים: אמריקה הצפונית, אוקיאניה, אירופה, אמריקה הלטינית, דרום ומזרח אסיה, ואפריקה שמדרום לסהרה. על פי כמה מדדים חשובים, נמצא הגוש הערבי בתחתית הרשימה או מעל לגוש האפריקאי בלבד. כמה מהנתונים שמביא הדו"ח בשטח החינוך ידגימו זאת3. שיעורי אי-ידיעת קרוא וכתוב בעולם הערבי, הגם שפחתו בעשורים האחרונים, עדיין גבוהים לא רק מאלה של הארצות המתועשות, אלא גם מאלה של המתפתחות; ובמספרים מוחלטים, אוכלוסיית הבורים עוד הולכת וגדלה. שיעורי הלומדים בבתי ספר יסודיים נמוכים באופן ניכר משיעוריהם בארצות המתפתחות. ההוצאה של מדינות ערב על חינוך כאחוז מהתל"ג, שהיתה פעם גבוהה למדי, צנחה אל מתחת לשיעורי הארצות התעשייתיות והמתפתחות כאחת. ההוצאה על חינוך לגולגולת שהיתה ב- 1980 20% מהנהוג בארצות המתועשות, ירדה ל- 10% כעבור חמש עשרה שנים.

למרות העושר הרב של ארצות הנפט, התמונה הכללית של משקי מדינות ערב עגומה. מחברי הדו"ח אומרים כי התמ"ג של כל ארצות ערב גם יחד בשנת 1999 (531.2 מיליארד $) נפל באותה שנה מזה של ספרד לבדה (595.5 מיליארד $). אף שהיו גם שנים של צמיחה מהירה, המגמה הכללית בשלושת העשורים האחרונים היתה כלפי מטה. פריון העבודה היה נמוך ובקו יורד, והפריון בתעשיה נשאר ללא שינוי, דהיינו בירידה תלולה יחסית למקומות אחרים בעולם. ההכנסה לגולגולת בעשרים השנים האחרונות צמחה בשיעור שנתי ממוצע של 0.5%, השיעור הנמוך ביותר בעולם להוציא את הגוש האפריקאי. בעוד שבשנת 1960 היה התוצר לגולגולת גבוה מהממוצע של ארצות "הנמר האסייתי" (דרום קוריאה, טייוואן, תאילנד, מלזיה, אינדונזיה, הונג קונג, וסינגפור), כיום הוא אינו עולה על מחצית זה של קוריאה. היצוא התעשייתי נמצא בשפל, ו- 70% מכלל היצוא הוא של נפט. האבטלה בעולם הערבי היא הגבוהה שבקרב הארצות המתפתחות.

בתמונה שמציג הדו"ח יש כמה נקודות אור. בשלושת העשורים האחרונים נוספו לתוחלת החיים 15 שנים. תמותת התינוקות עד גיל 5 פחתה בשני שליש. שיעור העניים המרודים, בעלי הכנסה של עד דולר ליום, הוא הקטן ביותר בקרב הארצות המתפתחות (הגם שאחד מכל חמישה ערבים עדיין חי על פחות משני דולר ליום). צריכת הקלוריות לנפש והגישה למים נקיים השתפרו.

עם זאת, טוענים מחברי הדו"ח, העולם הערבי בכללותו טרם עלה על דרך ההתפתחות הכוללת. רוב ארצותיו נמצאות במקומות נמוכים מאד על- פי מדדי ההתפתחות, אף שמיקומן על-פי מדדי ההכנסה גבוה יותר. הם מסיקים כי העולם הערבי הוא יותר עשיר משהוא מפותח. נאמנים לתפישה של התפתחות אנושית, מחפשים מחברי הדו"ח את המכשולים להתקדמות בגורם האנושי. הם מצביעים על שלושה שטחים בהם יש לערבים "גרעון": מצב הידע, מצב האשה ומצב החרויות. וכך הם מציגים זאת.

ידע וכישורים

הרמה הנמוכה של כישורים בחברה הערבית קשורה בדלות הידע. רכישה לקויה של ידע, ואין צורך לומר ייצור של ידע, היא חיסרון חמור בתנאים של העולם בן-זמננו המתאפיין באינטנסיביות של הידע. מיעוט ההשקעה במחקר מדעי ובפיתוח טכנולוגי מעכבים את ההיפתחות לעולם המודרני של תעשיות עתירות-ידע. ההשקעה במו"פ בארצות ערב היא מהנמוכות בעולם: היא מגיעה ל- 0.4% מהתמ"ג (1996) כהשוואה, למשל, ל- 1.26% בקובה (1995) ול- 2.35% בישראל (1994). מספר המאמרים המדעיים שפירסמו חוקרים בעולם הערבי לכל מיליון נפש הוא בממוצע שני אחוזים מהפרסומים של חוקרי מדינה מתועשת.

שורש הבעיה הוא בכך שהאווירה בחברה הערבית אינה מעודדת יצירתיות וחדשנות. מצב זה מהווה גורם חשוב למיעוט הנגישות ל- ICT, טכנולוגיית הידע והתקשורת (להוציא את כויית והאמירויות). הערבים מהווים 5% מאוכלוסיית העולם אך רק 0.5% ממשתמשי האינטרנט - השיעור הנמוך בכל הגושים העולמיים. גם על-פי מספרם של אתרי אינטרנט, נמצא העולם הערבי בתחתית הרשימה. החמור הוא ש"הפער הדיגיטלי" עם העולם התעשייתי הולך ומתרחב. הסיבות לכך הן רבות: תשתיות בלתי-מספיקות, פיקוח פוליטי וטכנוקרטי, שיטות של מונופולין, היעדר תרבות של תקשורת פתוחה, מחירים גבוהים, הגירת מוחות, והמחסום הלשוני (בשל השליטה המועטת באנגלית) ועוד.

את המחסום הלשוני היתה יכולה לפרוץ פעילות תרגומים נרחבת, אלא שזו כמעט שאינה קיימת. בעולם הערבי כולו מתורגמים כל שנה 330 ספרים בקירוב - חמישית הכמות המתורגמת ביוון לבדה. מספר הספרים המתורגמים בספרד כל שנה שקול לכלל מספר הספרים שתורגמו עד היום לערבית. התופעה משקפת פתיחות מועטה לקליטת תכנים מן העולם החיצוני.

החינוך הגבוה היה אמור להיות המפתח לשיפור הכישורים והידע אך הוא ממלא תפקיד זה בצורה חלקית ביותר. אף שמערך ההשכלה הגבוהה התרחב במידה ניכרת, שיעור הלומדים בו מגיע ל- 13% בלבד - שיעור שהוא גבוה מזה של הארצות המתפתחות אך נמוך בהרבה משיעור הלומדים בארצות המתועשות, 60%. חמורה יותר היא בעיית איכות ההשכלה: מחקרים בנושא זה הצביעו על רמת ידע נמוכה ויכולת אנליטית וחדשנית דלה. על הרמה ההולכת ויורדת באוניברסיטאות הממלכתיות מפצות במידה מסוימת האוניברסיטאות הפרטיות (היקרות), אולם בתמונה הכללית קצרה ידה של מערכת ההשכלה הגבוהה לספק את צרכי התפתחותה של החברה הערבית.

מיגדר

העולם הערבי שולל מעצמו את היצירתיות והיצרניות של מחצית אוכלוסייתו. בארצות ערב מצויים השיעורים הנמוכים ביותר של השתתפות נשים בכוח העבודה. שיעור אי-ידיעת קרוא וכתוב, חרף ההתקדמות הניכרת בחינוך בנות, עדיין עומד בקרבן על יותר ממחצית וזה אחוז גבוה בהרבה משל כלל הארצות המתפתחות.

"מדד העצמת המיגדר" (GEM) - הבודק מיקום יחסי על פי אמות-מידה של הכנסה, כניסה למשרות מקצועיות וטכניות, ומספר מושבים בפרלמנט - יושם ל- 14 מדינות ערביות (בשאר לא ניתן היה לקבל נתונים). התוצאה העמידה את ארצות ערב מתחת לכל הגושים העולמיים, להוציא את הגוש האפריקאי. במצרים ובירדן נעשו באחרונה תיקונים בתחיקה במטרה לשפר את הסטטוס של נשים, אך שמונה מדינות ערביות עדיין נמנעות מלחתום על האמנה לביטול כל צורות האפליה נגד נשים. במספר ארצות ערביות, נשים מנועות מלהשתתף בבחירות ולהתמנות למשרות רשמיות. השארת מחצית החברה במצב של שוליות וחולשה מהווה מכשול להתפתחות האנושית של החברה הערבית וליכולת התחרות שלה בעולם של גלובליזציה.

חרויות

כפי שמזכיר האו"ם, קופי אנאן, הביע זאת, איכותו של אופן הממשל (governance) הוא הגורם היחיד החשוב ביותר למחיקת העוני ולקידום ההתפתחות. אין התפתחות אנושית ללא חרויות חברתיות, כלכליות ופוליטיות. מצבן של ארצות ערב בשטח זה עגום. אמנם היו בשנים האחרונות מספר התפתחויות חיוביות - כמו חקיקה שעשתה מספר צעדים לעבר דמוקרטיה ייצוגית (בעיקר בכמה מארצות המפרץ), התאגדויות אזרחיות, והתחזקות הסקטור הפרטי מול הממשלה – אך השינוי איטי מאד וזכויות האזרח והשתתפותו בבחירת השלטון מוגבלות ביותר.

מדד החרויות, הבוחן את מצב החרות הפוליטית והאזרחית בארצות העולם, יושם לארצות ערב ב- 1998-99 והעלה כי הגוש הערבי ממוקם באופן בולט מתחת לששת הגושים האחרים – אפילו מתחת לגוש האפריקאי.

תקינותו היחסית של הממשל בעולם הערבי נמדדה גם על פי המתודה של קאופמן ועמיתיו אשר אספו נתונים על המוסדות וההליכים של הממשל ב- 155 עד 173 מדינות, על פי שישה מדדים: "קול ונשיאה באחריות (accountability)" (ההליך הפוליטי, זכויות אזרחיות ופוליטיות, השתתפות, עצמאות התקשורת); "אי-יציבות פוליטית ואלימות" (היתכנות הסרתה של ממשלה בכוח); "יעילות הממשלה" (איכות המינהל הציבורי, אי-תלותו בלחצים פוליטיים, אמינות מחויבותה של הממשלה לקווי מדיניותה); "הנטל הרגולטורי" (מידת העיוותים הנכפים על ידי השלטון); "שלטון החוק" (מידות האמון בחוק ושמירתו, יעילות מערכת המשפט, יכולת האכיפה של חוזים); ו"שוחד" (שחיתות וניצול מעמד לרעה). בחינת מוסדות הממשל במדינות ערב מעלה כי אמנם קבוצת המדינות המוגדרת כבעלת "התפתחות אנושית גבוהה" (high HDI) עומדת מעל לממוצע העולמי על פי חמישה מבין מדדים אלה, אולם ארצות ערב בכללותן מפגרות בהרבה אחרי הממוצע הזה (להוציא בנושא "שלטון החוק" בו הן קרובות לממוצע). נמוך במיוחד מיקומו של העולם הערבי על פי מדד "קול ונשיאה באחריות": כאן כל הקבוצות של ארצות ערב מצויות מתחת לממוצע, וכגוש הן מתחת לכל הגושים העולמיים, ושוב, אפילו מתחת לגוש האפריקאי.

איבחון זה של "גרעונות" החברה הערבית בימינו, כפי שסוכם עד כאן, משמש בסיס להמלצות המעשיות של הדו"ח. מחבריו קוראים לעריכת רפורמה מקפת בארצות ערב, תוך התמקדות באותם הכשלים שזוהו כמעכבים התפתחות אנושית, ובהמשך מצביעים על שורה ארוכה של צעדים האמורים להתגבר עליהם. הם שמים דגש מיוחד על שיתוף פעולה ותיאום בין ארצות ערב העשויים לדעתם להניב ברכה רבה.

דעות שונות בציבור הערבי על הדו"ח

מאז פרסומו של הדו"ח בניו-יורק, התעניינתי לדעת מהן התגובות בקרב האינטלקטואלים הערבים על החזות הקשה הזאת. כצפוי, תגובות רבות היו נרגזות ועוינות. נשמעה הטענה (הצודקת למדי) כי הדו"ח מבוסס בעיקרו של דבר על האתוס הליברלי המערבי. בתור שכזה, נאמר, הוא מייצג נקודת מבט חיצונית שאינה יורדת לעומקן של המסורות החברתיות והתרבותיות של העולם הערבי. לפיכך אין הוא אלא פרק נוסף בהתקפה המתמשכת של המערב על האישיות הערבית, וצר שמומחים ערבים נתנו לפרוייקט כזה את ידם. אולם נמצאו גם קוראים שקיבלו את הדו"ח בהסכמה. כמה מעמיתי הערבים אף טענו בפני שלא זו בלבד שדברי הביקורת בדו"ח הם נכוחים, אלא שהם אפילו פושרים מדי. הם תיארו את הדו"ח כמסמך "ממסדי" אשר נזהר שלא להרגיז את השליטים הערבים יותר מדי, שעה שלאמיתו של דבר הרודנות, השחיתות והפיגור במשטרים הערביים חמורים הרבה יותר. קיימות ראיות רבות לקיומו של מגזר משמעותי בציבור הערבי התומך בגישה הביקורתית והרפורמיסטית המאפיינת את הדו"ח.

ניתן להביא כדוגמה לכך מסמך אחר שקדם לו, דו"ח מרכז אל-אהראם למחקרים מדיניים ואיסטרטגיים 41999, שגם בו עברה כחוט השני הקריאה להצטרף למהפיכת המידע, להעמיק את המחקר המדעי, לפתח את החברה האזרחית ולגלות פתיחות לעולם. הדו"ח הזה עורר בשעתו פולמוס חריף ואצבעות מאשימות רבות הופנו כלפי מחבריו. ללא ספק, אינטלקטואלים החושבים כך מהווים עדיין מיעוט בציבור הערבי, אולם הם הם אלה אשר עליהם אמר ברנרד לואיס כי "בשאלותיהם, ובתשובות השונות שהם מוצאים, טמונות מיטב התקוות לגבי העתיד".

1. Bernard Lewis, What Went Wrong: Western Impact and Middle Eastern Response ,Oxford University Press,2002.

2. United Nations Development Program, Arab Fund for Economic and Social Development, Arab Human Development Report 2002: Creating Opportunities for Future Generations, UN Publications: New York, 2002.

3. מאמר זה מביא את הנתונים המובאים בדו"ח ללא ביקורת. ראוי לציין כי איסוף נתונים סטטיסטיים בעולם הערבי הוא לעיתים קרובות בעייתי, ומחברי הדו"ח עומדים על כך.

4. מרכז אל-דראסאת אל-סיאסיה ואל-אסתראתיג'יה, אל-תקריר אל-אסתראתיג'י אל-ערבי 1999, קהיר 2000.

 

ביבליוגרפיה:
כותר: העולם הערבי : עשיר יותר משהו מפותח
מחבר: שמיר, שמעון (פרופ')
תאריך: פברואר 2003 , גליון 12
שם כתב העת: אקדמיה : כתב העת של ועד ראשי האוניברסיטאות
הוצאה לאור: אקדמיה : כתב העת של ועד ראשי האוניברסיטאות
הערות: 1. אקדמיה : כתב העת של ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות.
הערות לפריט זה:

1. פרופ' שמעון שמיר, אוניברסיטת תל אביב.
2. המאמר הוזמן מפרופ' שמעון שמיר בעקבות פרסום דו"ח האו"ם: Arab Human Development repor 2002


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית