הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > דת - תפילה ופולחןעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרון > ראש השנהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרון > יום כיפור
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתקרן אבי חי


תקציר
על המושג "בין כסה לעשור" - על הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, על סליחות ובקשות ועל פרק ק"ל בספר תהלים.



בין כסה לעשור
מחברת: מתיה קם


רקע

המושג "בין כסה לעשור" מתכוון לעשרת הימים שמתחילים ביום הראשון של ראש השנה (א' בתשרי) ומסתיימים ביום הכיפורים (י' בתשרי).
המילה כסה קשורה למילה "לכסות", והיא כינוי לראש חודש – ליום הראשון של החודש שבו הירח "מכוסה" ואינו נראה, או שנראה רק במעט – בצורה של חרמש דק מאוד.(1) בהקשר לחודש תשרי – המילה "כסה" מתכוונת לראש השנה, שחל בראש חודש תשרי, כמו שכתוב בספר תהלים (פרק פא פס' 4): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ".(2)
המילה עשור מציינת את התאריך של יום הכיפורים: "...בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ...ֹ" (ספר ויקרא פרק טז פס' 29). החודש השביעי הנזכר בתורה – הוא חודש תשרי, והמספר "עשור" מציין את היום – י' (10) בחודש.(3)
על-פי המסורת היהודית, עשרת הימים שבין כסה לעשור – בין ראש השנה ליום הכיפורים - מוקדשים לחשבון נפש, לחרטה ולבקשת סליחה על מעשינו ועל התנהגותנו בשנה שחלפה, במטרה לשוב ממעשינו הרעים ולחזור למוטב. ימים אלו - הכוללים את שני החגים (ראש השנה ויום הכיפורים) ואת הימים שביניהם - נקראים גם "עשרת ימי תשובה".

(1) על הירח, ועל הקשר בינו ובין החודש (וראש החודש) כדאי לקרוא בפריט "הזמן ולוח השנה".
(2) המילה חודש במקרא פירושה לא רק החודש עצמו – אלא גם היום שבו חל ראש החודש, שבו מתחיל החודש. הפסוק מספר תהלים (פרק פא פס' 4) מתייחס לראש חודש תשרי – הוא חג ראש השנה (הנזכר בסוף הפסוק במילה "חגֵנו").
(3) על-פי הלוח הקדום הנזכר בתורה, החודש הראשון בשנה היה חודש ניסן, חודש האביב, ועליו נאמר: "ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (ספר שמות פרק יב פס' 2). חודש תשרי – שהוא בימינו החודש הראשון בשנה – היה החודש השביעי בלוח הקדום.

מראש השנה ועד יום הכיפורים

במסורת היהודית יש משמעות לא רק לחגים ולמועדים מסוימים – אלא גם לימים שבין מועד אחד למועד הבא אחריו, ימים שנועדו להכנות ולהתכוננות לקראת המועד הבא.(1) וכך גם הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים: ראש השנה הוא המועד הראשון בתהליך של חשבון נפש וחרטה, שמתחיל למעשה בחודש אלול ומגיע לשיאו ביום הכיפורים:(2) על-פי המסורת, ראש השנה הוא יום הדין, שבו אלוהים יושב למשפט וכותב את דינו של כל אדם; ואילו יום הכיפורים הוא יום חתימת הדין: ביום זה אלוהים חותם את גזר דינו של כל אדם. ובימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים – אפשר עדיין לשנות את גזר הדין... ימים אלו, שבין כתיבת הדין לחתימת הדין, נקראים גם "ימים נוראים" – ימים המבטאים את תחושת היראה והפחד מפני גזר הדין וחתימתו. לכן בימים האלה נוהגים לאחל זה לזה "גמר חתימה טובה", וגם לבקש סליחה מאנשים שאולי פגענו בהם – בדיבור או במעשה - בשנה שחלפה.
השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים משתלבת גם היא באווירת "הימים הנוראים" ונקראת "שבת שובה", על-פי ההפטרה(3) שקוראים בשבת זו בבית הכנסת, אשר פותחת בפסוק: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעוונך" (ספר הושע פרק יד פס' 2).

(1) עוד דוגמה לימים המקשרים בין שני חגים הם ימי ספירת עומר, המקשרים בין חג הפסח לחג השבועות - בין יציאת מצרים למתן תורה. בדומה לכך - גם שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב. כדאי לקרוא על "שבע שבתות של נחמה".
(2) כדאי לקרוא גם על "חודש אלול : חודש הסליחות".
(3) הפטרה: המילה "הפטרה" מקורה בלשון חז"ל, בתקופת המשנה והתלמוד, ופירושה: דברי סיום. במושג הפטרה מתכוונים לקטע מספרי הנביאים, שקוראים אותו בבית הכנסת בשבת (או בחג) אחרי פרשת השבוע.
לשבתות ולחגים במהלך השנה יש כ- 80 הפטרות, מהן 54 לפרשות השבוע, והיתר – הפטרות מיוחדות לחגים או לשבתות מיוחדות, לדוגמה: לשבת שאחרי תשעה באב, שבה קוראים את ההפטרה "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיהו פרק מ), או לשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבה קוראים את ההפטרה "שובה ישראל" (הושע פרק יד).
הקריאה בתורה (=פרשת השבוע) שווה בכל העדות, ואילו בקריאה בהפטרה יש הבדלים בין העדות – בבחירת הפרקים להפטרה או באורך הקטעים שנבחרו. כל ההפטרות מבוססות על פרקים מספרי הנביאים, אך לא כל ספרי הנביאים מיוצגים בהפטרות בצורה שווה: ספרי מלכים וספר ישעיהו מובילים מבחינת מספר הפרקים שנבחרו בהם להפטרות.
ומהו "סיפור מההפטרה"? זהו כינוי לדבר מסובך, קשה ומורכב – שלא מתלהבים לבצע אותו.

בין כסה לעשור – סליחות ובקשות

הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם, כאמור, ימים מיוחדים של "פסק זמן" בין כתיבת הדין ובין חתימת הדין. את הימים האלה מציינים בבית הכנסת באמירת סליחות, בתוספות מיוחדות לתפילות - ובתקיעת שופר.
הסליחות כוללות קטעי תפילה, פסוקים ופיוטים,(1) העוסקים בבקשת סליחה על חטאים ובהבעת חרטה על התנהגות לא ראויה, והם כוללים בקשה לאלוהים לזכות ברחמיו ובסליחתו.(2) את הסליחות אומרים בבית הכנסת בימי החול בלבד (ולא בשבתות) בתפילת הבוקר (תפילת שחרית). עוד על הסליחות – ראה "חודש אלול : חודש הסליחות".
התוספות לתפילות בימים שבין כסה ועשור כוללות קריאה של פרקי תהלים, וכן בקשות מיוחדות, כגון: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים..."; "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך".(3) בסיום תפילת הבוקר (תפילת שחרית) אומרים את התפילה "אבינו מלכנו"(4) – ותוקעים בשופר.
תקיעת שופר: בימי החול שבין ראש השנה ליום הכיפורים – כמו בימי החול בחודש אלול – נוהגים לתקוע בשופר בסיום תפילת הבוקר (תפילת שחרית). קול השופר נועד לעורר את האנשים לחשבון נפש ולחרטה – וגם לעורר את רחמי אלוהים על עמו ישראל.

(1) פיוט: מילה מן השפה היוונית שפירושה בעברית: שיר.
המושג "פיוט" מתכוון לכל שירת הקודש בעברית, שתחילתה בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. מארץ ישראל עבר הפיוט לבבל, לספרד ולצפון אפריקה. במקביל הגיע הפיוט גם לארצות באירופה – לאיטליה, לצרפת ולגרמניה.
בספרד הגיע הפיוט לשיא התפתחותו, וכלל גם חריזה וגם מקצב. הפיוטים קישטו את התפילה בבית הכנסת, אך שימשו גם מחוץ לבית הכנסת, למשל – בחתונה, בברית מילה ובסעודת שבת.
(2) בקשה זו לרחמים ולסליחה מבוססת על מידות הרחמים של ה', שאותן מזכיר המתפלל פעמים אחדות במהלך הסליחות, על-פי הכתוב בספר שמות (פרק לד פס' 7-6): " ה', ה' אֵל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. נוצר (=שומר) חסד לאלפים, נושא (=סולח) עוון ופשע וחטאה…" ארך אפיים: ביטוי מקראי שפירושו: מתאפק שלא לכעוס, סבלני.
(3) בני בריתך: המושג בני ברית מתכוון לכל היהודים, לכל עם ישראל.
(4) על תפילת אבינו מלכנו – כדאי לקרוא על יום הכיפורים.

פרק ק"ל בתהלים

פרק ק"ל – כמו כל פרקי תהלים - הוא שיר, מזמור, ובו שני חלקים: בחלק הראשון (פס' א-ב) המשורר פונה ישירות לאלוהים, ומבקש ממנו שישמע את תחנוניו ויסלח לו. בחלק השני המשורר מדבר על אלוהים, מביע את תקוותו בה' וקורא לעם ישראל לקוות לסליחתו של אלוהים.
ודרך אגב: הביטוי "שיר המעלות" – הפותח את פרק ק"ל - מופיע כפתיחה ל- 15 מזמורים קצרים בתהלים (ממזמור ק"כ ועד מזמור קל"ד). המילה "מעלות" פירושה - מדרגות, והפתיחה "שיר המעלות" באה לציין, שאת המזמור היו הלוויים שרים על המדרגות של בית המקדש.*

* הבית הקדוש שנבנה בירושלים, בהר המוריה. בית המקדש היה קיים כאלף שנה - במשך רוב האלף ה- 1 לפני הספירה.

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'.(1)
ב ה' שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי.
ג אִם עֲוו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ - אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד?(2)
ד כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.(3)
ה קִוִּיתִי ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי - וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.(4)
ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר,(5) שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.
ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה',(6) כִּי עִם ה' הַחֶסֶד - וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.(7)
ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו.(8)

(1) "ממעמקים קראתיך ה'" - אני קורא אליך, אלוהים, כשאני נמצא בצרה (עמוקה).
(2) "אם עוונות תשמור... אדוני מי יעמוד?" - אם אתה, אלוהים, תשמור ותזכור את כל העוונות ולא תסלח – מי יחזיק מעמד?
(3) "למען תוורא" – כדי שכולם יכירו בגדולתך, אלוהים, ויכבדו אותך.
(4) "קיוויתי ה'... ולדברו הוחלתי" – אני מקווה לסליחת ה' ומצפה, מייחל, שיאמר לי: סלחתי.
(5) "נפשי לאדוני משומרים לבוקר" – אני קם כל יום מוקדם בבוקר, באשמורת הבוקר, כדי להתפלל ולהתחנן לאדוני.
(6) "יחל ישראל אל ה'" – המשורר קורא לעם ישראל לייחל, לצפות, לה'.
(7) "והרבה עמו פדות" – בהרבה דרכים אלוהים פודה ומציל את אלה המייחלים לו.
(8) "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו" – אלוהים יסלח לכל העוונות והחטאים של עם ישראל ויציל אותו.

ביבליוגרפיה:
כותר: בין כסה לעשור
שם  האתר: קופצים ללוח העברי
מחברת: קם, מתיה
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך נכתב במסגרת מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך.
הערות לפריט זה: 1. תחקיר: שלומית טור-פז
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית