חיידקים או נגיפים החודרים לגופנו, עלולים לגרום למחלות. את המלחמה בהם נלחמים תאים מיוחדים, המצויים בדם: תאי-דם לבנים. תאי-הדם הלבנים מזהים את הגופים הזרים שפלשו אל הגוף שלנו, תוקפים אותם ומשמידים אותם.
תאי-הדם הלבנים משמידים את הפולשים בדרכים שונות.
יש כאלה שמחסלים את הפולשים על-ידי כך שהם בולעים אותם. לשם כך מתרחבים כלי הדם באזור החדירה של גורמי המחלה, תאי דם לבנים נוהרים לאזור, בולעים את גורמי המחלה ונהרסים תוך כדי כך. באזור נוצרת דלקת ולעיתים גם מוגלה. המוגלה היא תוצר של הרס חיידקים ותאי דם לבנים.
תאי דם לבנים אחרים מפרישים לדם חומרים, המכונים "נוגדנים", שנצמדים אל הפולשים ומשמידים אותם. תאי דם אלה יודעים לזהות כל אחד מגורמי המחלה השונים ולהתאים להם את הנוגדן המתאים רק להם. תהליך זה נקרא התגובה החיסונית.
תאי הדם הלבנים גדולים יותר מתאי הדם האדומים אך מספרם פחות בהרבה – כ 6000 עד 9000 בכל מילימטר מעוקב של דם. מספר גבוה מהרגיל מצביע על קיום תהליך זיהומי במקום כלשהו בגוף. התאים הלבנים הם בעלי גרעין, בניגוד לתאי הדם האדומים. יש להם יכולת לשנות את צורתם ותכונה זו מסייעת להם בבליעת גופים זרים כגון גורמי מחלה. תכונה זו מאפשרת להם גם תנועה עצמית וכך אין הם נסחפים בזרם הדם אלא מתקדמים בכוחות עצמם לאורך הדפנות של כלי הדם, בתנועה הדומה לתנועת האמבה. תאי דם לבנים יוצאים מתוך כלי הדם במרווחים שבדפנות אל תוך הרקמות השונות, תאי הדם האדומים נשארים תמיד בתוך כלי הדם.