המושג חסידי אומות העולם הוא חידוש לשוני של ימי הביניים - ליתר דיוק: של רמב"ם עצמו. מושג זה רווח כיום בלשוננו במשמעות המיוחדת שקיבל הביטוי בעקבות השואה. חשוב להבהיר, כי רמב"ם עושה הבחנה בין מי שמקבל על עצמו את שבע מצוות בני נח מתוך שכנוע רציונלי ('הכרע הדעת') לבין מי שמקבל על עצמו מצוות אלו מתוך אמונה באל, משום שכך ציווה האל. ורק אותם שנמנים עם הסוג השני נכללים, על-פי רמב"ם, בהגדרה של 'חסידי אומות העולם'. ואילו אותם המקיימים את שבע מצוות בני נח מתוך הכרעה מוסרית, ולא מתוך אמונה דתית, הרי הם 'חכמי אומות העולם'. וכך קובע רמב"ם (הלכות מלכים, פרק ח, יא):
"כל המקבל שבע מצוות בני נח ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקב"ה בתורה... אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם.*"
שבע מצוות בני נח הן אותן מצוות שבהן נצטוו כל צאצאי נח שאינם מזרע אברהם, היינו: אומות העולם. רמב"ם מפרט בעקבות התלמוד (אך בסדר שונה) את שבע המצוות, ומסביר כי שש מצוות מתוך השבע כבר נצטווה בהם האדם הראשון, והן: איסור עבודה זרה; 'ברכת ה'' - האיסור לגדף שם אלוהים; איסור שפיכות דמים; איסור על גילוי עריות; איסור גזל ומינוי דיינים. על-פי רמב"ם, רק המצווה השביעית - האיסור לאכול אבר מן החי - נמסרה לבני נח לאחר המבול. התלמוד - בשונה מרמב"ם - מציין כי האיסור על שפיכות דמים נמסר לבני נח ולא לאדם הראשון (כמו שנאמר בספר בראשית ט 3 - 8).
רמב"ם מדגיש כי שבע מצוות בני נח "כולן קבלה בידנו ממשה רבנו" אך הן גם מצוות הגיוניות, מצוות ש"הדעת נוטה להן". ועד שבא אברהם אבינו - היו בעולם רק אותן שבע מצוות. לאחר שבא אברהם - קיבלו הוא ובניו וזרעו אחריו מצוות נוספות, בעוד שבני אומות העולם נתחייבו רק באותן שבע מצוות ראשונות.
לסיכום: אותם מבני אומות העולם שמקיימים את שבע המצוות מתוך אמונה באלוהים מוגדרים על-ידי רמב"ם 'חסידי אומות העולם'. ואילו אותם מבני אומות העולם שמקיימים שבע מצוות בני נח מתוך שכנוע מוסרי - ללא אמונה - נמנים עם חכמי אומות העולם.
* בדפוסים רבים כתוב "ולא מחכמיהם" – אך מבדיקת כתבי יד עולה כי נוסח זה אינו הנכון, וכי הנוסח המקורי והנכון הוא "אלא מחכמיהם". והשינוי הרווח במהדורות לא מדעיות מקורו בטעות מעתיקים.
לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
שבע מצוות בני נח
