שיווק בנזין וסולר "אפס גופרית" (פחות מ- 10 ppm) שהחל ב- 1 בינואר 2003 בגרמניה, צפוי לזרז את אימוץ הדלק הנקי בצפון מערב אירופה ולסייע בהכנות למעבר לדלק "אפס גופרית" (zero sulfur) במדינות האגן האטלנטי, לפי דו"ח שערכה חברת "אנרג'י סקיוריטי אנליסיס" (ESAI).
החדרת דלק "אפס גופרית" לשוק הגרמני תסתייע בהקלת מס של 4 סנט לגלון שניתנה עד כה לסולר דל גופרית (50 ppm), מציין הדו"ח, International Fuel Specification Review. שוק הבנזין הגרמני הוא הגדול באירופה (650 אלף ח/י) ושוק הסולר לתחבורה הוא השני בגודלו (540 אלף ח/י). מדינות האיחוד האירופי אינן נדרשות להשתמש בדלק "אפס גופרית" עד 2009.
עלות הייצור של סולר "אפס גופרית" ( פחות מ- 10 ppm) בגרמניה גבוהה ב- 10 סנט לגלון מעלות הייצור של סולר תקני בתכולה של 350 ppm, לפי ESAI. בית זיקוק הולנדי ברוטרדם ייצר כמות משמעותית של דלק "אפס גופרית" עבור גרמניה. המעבר של בתי הזיקוק בגרמניה לייצור הסולר החדש הביא ברבעון האחרון של השנה לעליית מחירי הסולר הרגיל (EN 590) בגלל בעיות בהספקה.
עליית המחירים נגרמה גם בגלל מחסור בנפחי אחסון "נקיים" ו- ESAI צופה שתהליך דומה של מחסור בכל סוגי הדלק עלול להירשם גם במדינות אחרות. ההפרש בין מחיר סולר ppm 350 לבין מחיר סולר 10 ppm צריך לנוע סביב 2 – 3 דולר לחבית, לדעת חברת הייעוץ. ההפרש בין בנזין בעל תכולת גופרית של 10 ppm לבין בנזין בעל תכולת גופרית של ppm 50 ו- ppm 150 אמור להיות 24 סנט ו- 48 סנט לחבית, בהתאמה. הדו"ח צופה שמדינות הבנלוקס ובריטניה, המייצאות דלק לגרמניה, יאמצו ב- 2003 את תקן הדלק הגרמני ואת מדיניות הטבות המס.
ארה"ב מייבאת דלק מאירופה, והולנד, בריטניה ובלגיה סיפקו בנובמבר כ- 50% מהייבוא האירופי. המעבר ל"אפס גופרית" צפוי להשפיע על שוק הדלק האמריקאי, ו- ESAI צופה ירידה בכמות תוספי הדלק הנקיים הפנויים לייצוא לארה"ב. שעת המבחן תהיה בקיץ 2003, כשהביקוש בארה"ב יגבר בגלל הפסקת השימוש ב- MTBE בכמה בתי זיקוק בקליפורניה.
(Oil & Gas Journal, 13.1.03)
