|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאות |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
ריבוי הסובלים מכאב כרוני והקושי להתמודד עם המחלה הביאו לידי התפתחות רפואת הכאב. בשנת 2001 החליטו מרבית איגודי הכאב בעולם להכיר בכאב הכרוני כמחלה. הפרלמנט האירופי ושרי הבריאות של ארצות אירופה ובהן ישראל תמכו בהצהרת הפדרציה האירופית של איגודי הכאב בנושא זה. בה בעת הכריזה ארצות-הברית על העשור הנוכחי כעשור המיוחד לנושא הכאב ולטיפול בו. את ההתעוררות הנרחבת שחלה בתחום יש לזקוף לנתונים אפידמיולוגיים שהחלו מגיעים מארצות שונות ברחבי תבל. מתברר שכל אדם שני עתיד לסבול מכאבים כרוניים המתמידים זמן ארוך יותר מהמצופה להחלמתם. במילים אחרות, כמחצית האוכלוסייה עתידה לסבול מכאבים כרוניים הכוללים כאבי ראש וצלחה (מיגרנה), כאבי גב, כאבי צוואר, כאבים בפנים (ניראלגיה טריגמינלית), כאבי מפרקים, כאבי שרירים, כאבים בשל פגיעה עצבית, כאבי סרטן, כאבים בגפיים עקב זרימת דם לקויה, כאבים עקב מחלת הסוכרת, כאבים שלאחר שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) וכיוצא באלה. כאב חד כפי שאנו חשים לאחר חבלה, לאחר ניתוח, בעת צירי לידה ובזמן התקף לב, הוא אות חולף לקיומו של גירוי עכשווי מציק או נזק רקמתי או שניהם, ואילו כאב כרוני מעיד ששינויים משניים מתרחשים בפועל בתוך המערכת העצבית החשה את הכאב, שינויים שעתידים להימשך אף לאחר שהרקמה נרפאה. נוסף על ההבדלים הפיזיולוגיים הכאב הכרוני מאופיין בהתפתחות מגוון שינויים פיזיקליים, פסיכולוגיים וחברתיים התורמים גם הם לסבלו של החולה. שינויים אלו עלולים להתבטא בקושי לנוע ועקב זאת ניוון שרירים ומפרקים, דיכוי המערכת החיסונית ומתוך כך רגישות מוגברת למחלות, חוסר תיאבון, תלות בתרופות, תלות יתר בסיוע משפחתי ובמטפלים אחרים, הזדקקות מתמשכת למערכת הבריאות, ירידה בתפקוד התעסוקתי, חוסר כושר לעבוד, נכות, ניתוק חברתי, ערעור יחסים בתא המשפחתי, התבודדות, חרדה, פחד, מרירות, תסכול, דיכאון וייאוש עד לאיבוד לדעת. נוכח האמור חשוב להפנים את העובדה שכדי להצליח בטיפול במחלת הכאב הכרוני לא מספיק לטפל בגירוי המכאיב אלא יש להתחשב במגוון ההיבטים כגון המצב הנפשי של המטופל, הסיעוד שהוא מקבל, התלות בתרופות, יכולת התנועה שלו וכיוצא באלה. חדשים לבקרים מתפרסמות שיטות טיפול במכשור זה ואחר המתיימרות לטפל במחלת הכאב הכרוני. זאת, בלי שיביאו בחשבון את המרכיבים שצוינו לעיל ובלי שיבינו כי יש לטפל במחלת הכאב הכרוני לכל היבטיה ובשילוב כוחות. שיטות אלה מטפחות תקוות שווא בקרב הסובלים – כשאינם מחלימים, הם ממשיכים לנדוד ממטפל למטפל, לעשות בדיקות מיותרות ולשקוע בדיכאון ובייאוש. תחת הדגל "אירופה נגד הכאב" הפדרציה האירופית מנסה להביא לידיעת הציבור כמה כללים וסייגים הקשורים בטיפול בכאב הכרוני: • קיימת חשיבות לקביעת סיבת הכאב. לדוגמה הטיפול בכאבי ראש ובמיגרנות מתנהל בשקט נפשי הן למטופל והן למטפל לאחר שנשללה סיבה המסכנת את המטופל. • יש לשקול בהסתייגות אם להציע לחולה ניתוח בסיבת הכאב. במרבית המקרים אי אפשר לטפל בכאב בניתוח מקור הכאב, לדוגמה כאבים בעמוד השדרה או במפרקים המופיעים בגיל מבוגר. • גם אם הניתוח עשוי לפתור בעיה תפקודית, קיים סיכוי גדול שמחלת הכאב הכרוני תימשך. • מחלת הכאב הכרוני עשויה להתפתח בצד מחלות אחרות ואין ודאות שהטיפול במחלה אחת יפתור בהכרח גם את מחלת הכאב. כך לדוגמה החלמה ממחלת הסרטן לא תמיד תפתור את הכאב הכרוני הנובע מפגיעה עצבית בשל המחלה והוא יכול להימשך תקופה בלתי תלויה במחלה שגרמה לפגיעה. • פגיעות עצביות הנגרמות משלבקת חוגרת (הרפס זוסטר), מפגיעה בעצב המשולש בפנים (ניראלגיה טריגמינלית), מקטיעת גף, מסוכרת וכיוצא באלה מלווה בדרך כלל בכאבים כרוניים עזים ועמידים, והכאב נהיה למעשה למטרד העיקרי הדורש טיפול ממוקד. ברוח זו רצוי להתחיל לטפל במחלת הכאב הכרוני מוקדם ככל האפשר ובשילוב הטיפול במחלות האחרות. כאב מתמשך נוטה להכתיב את חיי החולה, משפחתו, חבריו והמטפלים בו. מלבד הירידה באיכות חיי החולה וקרוביו, כאב כרוני מהווה נטל כלכלי כבד שהיקפו כעלויות הקשורות במחלות סרטן ולב. אלו כוללים כספי תרופות וטיפולים, היעדרויות תכופות ממקום העבודה והפרעה בתפקוד במקום העבודה, איבוד הכנסה, אי-תפוקה כלכלית מחוץ לבית ואי-עשייה בבית, מעמסה כלכלית על המשפחה, החברים והמעביד, דמי אבטלה ומענקים סוציאליים. עשרה עד 15 אחוזים מהקוראים סובלים מכאבים עזים בעת קריאת שורות אלה. הם בוודאי שואלים היכן אפשר להשיג עזרה וייעוץ. אם הטיפול במשככי כאבים פשוטים אינו מקל את כאב או הכאב מתמיד הרבה יותר מהמצופה, יש להיוועץ ברופא המשפחה – הוא עשוי להציע לכם לפנות למומחה לכאב או למרפאת כאב. מרפאות הכאב הוקמו כדי לטפל באנשים הסובלים מכאבים כרוניים. כאן החולים פוגשים את המומחים המסוגלים להבין את בעיות הסובלים מכאבים חזקים והמכירים שיטות נוספות ומורכבות לטיפול בכאב ממושך שלא הוקל עד כה.
קיימים משככי כאבים למיניהם במגוון עוצמות – מנוגדי דלקת ועד תרופות ממשפחת האופיום (אופיואידים) – המותאמים לחולה לפי סוג הכאב. לדוגמה כאב הנובע מפגיעה בעצב מאופיין לעתים בדקירות, בצריבות ולעתים הוא דומה לזרם חשמלי. כאב מסוג זה עשוי להגיב לתרופות שאינן יעילות לסוגי כאב אחרים. תרופות לטיפול בדיכאון עשויות לעזור גם בשיכוך כאב. רישום תרופות אלה אינו מעיד שהרופא חושב שהכאב שלך הוא "בראש בלבד". לתרופות יש לפעמים השפעות לוואי בלתי רצויות. מומחה הכאב שלך ירצה לדון עמך בדרך הטובה ביותר בשבילך לנטילת התרופה. העיקרון הכללי לטיפול בכאב בתרופות הוא לנטלן במרווחי זמן קצובים ובמינונים נמוכים להשגת הקלה ממושכת ובמזעור השפעות הלוואי. ביקורים נוספים במרפאה ייוחדו להתאמת מינוני התרופות או להחלפתן באחרות עד להשגת התוצאה הטובה ביותר. במצבים מסוימים הדרך היעילה היחידה היא טיפול בתרופות ממשפחת המורפין (אופיואידים). בנטילה מבוקרת ובתשומת לב להוראות הרופא, תרופות אלה בטוחות ואין בנטילתן סכנת התמכרות בלתי מבוקרת. נטילת תרופות בהזרקה: תרופות מסוימות יעילות יותר בהזרקתן בסמוך למקור הכאב או לתוך המסלול העצבי המוליך את תחושת הכאב. לעתים יש צורך להשאיר צנתר (קטטר) באזור המטופל להזרקות חוזרות. אם נדרש טיפול ממושך, אפשר לחבר את הצנתר למשאבה קטנה ולשתול את כל המכשיר מתחת לעור.
תחושת הכאב באזורים מסוימים ניתנת לשיכוך על ידי גירוי חשמלי. מכשירים אחדים יעילים בהפעלתם על פני העור. מכשירים מתוחכמים יותר מופעלים בקרבת עמוד השדרה או המוח. לרוב, שיטות חודרניות אלה משמשות לטיפול אך ורק אם כל השיטות הפשוטות כשלו. במצבי כאב מסוימים יש לשקול אם לטפל בשיטה המבוססת על הפסקת הולכת אות הכאב לאורך מערכת העצבים. הסבת נזק למערכת העצבים אינה מומלצת בדרך כלל. אך לעתים גידולים או מפרקים מעוותים עלולים לגרום לכאב בלתי מבוקר והוא עשוי לפוג בחסימת ההולכה בעצבים. קיימות דרכים מתוחכמות להגיע אל העצב האחראי לכאב בעזרת מחט המונחית על ידי שיקוף רנטגן או טומוגרפיה מחשבית (CT) ולבצע חסימה חלקית, זמנית או קבועה (הריסה) במסלול הולכת הכאב. החסימות הקבועות נעשות בדרך כלל על ידי זרם בתדר גלי רדיו היוצר חום באזור המגע של המחט עם העצב.
תנועה מבוקרת, פיזיותרפיה והתעמלות בחלקי הגוף הכואבים עוזרות לעתים קרובות להחזיר את התפקוד למפרקים ולשרירים שאיבדו את גמישותם. פעילות בצד בקרת הכאב משפיעות השפעה משולבת על הניידות ועל איכות החיים. במרפאות כאב רב-תחומיות מודרך החולה כיצד עליו להתמודד עם הכאב וכיצד לשמר את פעילותו ואיכות חייו על אף הכאב.
כיוון שכאב ממושך פוגע בסובלים פגיעה רגשית ואף פוגע בקשריהם עם אנשים אחרים, תמיכה פסיכולוגית מקצועית עשויה לעזור לך להתמודד עם ההשפעה השלילית של הכאב, להקל את ניידותך ולשפר את חיי החברה ואת יחסיך עם אחרים. הרפיה וביו-פידבק הן שתי השיטות שמשמשות פסיכולוגים לעזור לאנשים להתמודד עם הכאב. מלבד הטיפולים הרפואיים המקובלים, יש שיטות אחרות להקלת הכאב הכרוני לחולים מסוימים. לדוגמה כירופרקטיקה ואוסטיאופתיה להפעלת המפרקים עשויות לעזור במקרים מסוימים, וכמוהן שיטות הטיפול הסיניות המסורתיות כגון אקופונקטורה. אם יש ברצונך לנסות שיטות אלה, אל תתבייש/י לשאול על כך את המומחה/ית לכאב המטפל/ת בך; הוא בוודאי יוכל להמליץ על הטיפול המשלים המתאים ביותר לסוג הכאב שלך. בהמשך תבוא טבלת המלצות לטיפולים הניתנים במרפאת הכאב. לסיום, רפואת הכאב התפתחה בגלל ריבוי הסובלים מכאב כרוני ובגלל הקושי להתמודד עם המחלה. מתי מעט הולכים לעולמם מחמת הכאב, רבים נפטרים בכאב ואילו רבים עוד יותר חיים בכאב. התופעה לא הגיונית בפתח המאה ה-21. עוד בנושא הכאב:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
