דבורה בארון

דבורה בארון היא סופרת עברית, עורכת ומתרגמת.

תולדות חיים

דבורה בארון נולדה בעיירה אוזדא שבפלך מינסק אשר ברוסיה בשנת 1887, נפטרה בתל אביב בשנת 1956.

גדלה בבית דתי, אביה היה הרב אליעזר בארון. בזכות מודעותו של האב, זכתה ללמוד. היא למדה עברית, תורה, מדרשים ומשניות.

לאחר שסיימה את לימודי התיכון, עסקה בהוראת העברית. בשנת 1911 עלתה לארץ. בארץ היא עבדה כעורכת המדור הספרותי של "הפועל הצעיר". במסגרת עבודתה הכירה את עורך "הפועל הצעיר", יוסף אהרונוביץ, ונישאה לו.

בשנת 1915, בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלתה על ידי השלטון התורכי בארץ, יחד עם משפחתה לאלכסנדריה שבמצרים. בשנת 1919 עלה בידם לשוב לארץ. היא חזרה לעבודתה ב"פועל הצעיר" ועסקה בכך עד לשנת 1924.

יצירתה

כבר מילדותה, בגיל 7 כתבה דבורה בארון מחזה ביידיש. ובגיל 12 החלה לכתוב בעברית. בת 16 הייתה כאשר התפרסמו סיפוריה הראשונים, בעיתונים "המליץ" (1903) ו"הצפירה" (1904).
בשנת 1927 פורסם ספרה הראשון "סיפורים" בהוצאת "דבר".
בארון תרגמה את הספר "מאדם בובארי" לפלובר.
ערכה את כתבי בעלה , יוסף אהרונוביץ לאחר מותו.
דבורה בארון עסקה בסיפוריה בנושא היהודי. סיפוריה מתארים את האווירה והאקלים התרבותי-רוחני יהודי, תוך שילובם בהיבט האנושי-הכללי. בסיפוריה היא התייחסה לדמויות נשיות ומקופחות, לחלשים ולפגועים בחברה. היא נחשבת לסופרת ריאליסטית. סיפוריה מעוגנים במציאות היהודית ובחברה האנושית.

מתוך "פראדל":

"רבת חן, אבל עצובת – רוח הייתה בעיר מולדתה של חנה האשה פראדל , אשר גורלה המר לה והיא נאבקה איתו קשות במשך שנים.
מבנות הטובים הייתה במקום, ולה בית מידות בסימטת קהל שירשה אותו מהוריה, כי אלה מתו עליה בילדותה..."

דבורה בארון כתבה סיפורים קצרים העוסקים בחייהם של דמויות יהודיות משולי החברה. הסיפור "איש התוכחה" עוסק בחייו של נחום ליב הדובובי , איש מאוד עני אשר מגורש יחד עם משפחתו מדובוב ומגיע לעיירה . הסיפור עוסק בתהליך קליטתו והשתלבותו של האיש על בעיותיו השונות- החברתיות והכלכליות. בארון מוסרת את פרטי הסיפור בלשון מדויקת , קצרה ותכליתית. "לאחר שגורשו מדובוב כפר מולדתם...". הדלות והנבדלות של נחום ליב הדובובי מועברת באמצעות התיאור – "ועמדו פה באמצע הרחוב" הגיעו אל העירה "בעגלה שכורה" . לעומת הצער והסבל להם הוא זוכה בעבודתו הקשה , הוא זוכה לאהבה רבה מבני משפחתו ומחזיר להם אהבה. כש"קיבל נחום ליב את דמי משכורתו מהשמש " הוא קונה בכסף קקאו כדי להשקות את בנו החולה "והגמיעו בזהירות בכפית שבידו, ולכל גמיעה שזה בלע מצמץ כנגדו בשפתיו להתאים עד מה רבה מתיקותו".

בארון זכתה בפרסים רבים על פעילותה בתחום הספרות: כלת פרס ביאליק (על ספרה "קטנות"), פרס רופין (על ספרה "לעת עתה") ופרס ברנר (על ספרה "פרשיות").

ספרים

סיפורים נוספים שלה קובצו בספרים: "פרשיות", "מה שהיה", "משם", "הלבן", "שברירים" ו"מאמש".