ים המלח : מי המליח את ים המלח?

והים איננו מלא

המים של ים המלח - לאן הם זורמים? - לשום מקום!
אם הנחלים נשפכים אל ים המלח - איך ייתכן שהים אינו מתמלא עד אין סוף?

תחנה אחרונה - ים המוות

ים המלח הוא אגם טרמינלי, כלומר אגם שמסתיימת בו מערכת הניקוז. הוא התחנה האחרונה של כל הנחלים הנשפכים אליו, כי אין אגן ניקוז נמוך ממנו. באגם טרמינלי מי גשמים ומים מן הנחלים הזורמים אליו מצטברים ונשארים בו.
לאן נעלמו כל המים שהגיעו אליו מאז ומתמיד ולמה הוא כל כך מלוח?

מי ממליח את הים?

מי ים המלח הם למעשה תמיסה מימית של מלחים. מידת המליחות שלהם אינה קבועה: כאשר הנחלים והגשמים מוסיפים לים המלח מים מתוקים, ריכוז המלחים בו יורד; אך בקיץ הספקת המים המתוקים לאגם נפסקת, וככל שהטמפרטורה עולה - גם קצב האידוי של המים עולה.
לתרשים המדגים את ריכוז המלחים בים המלח, באוקיינוס ובנהר הירדן.

התחממות המים גורמת להתאדות. האדים היוצאים ועוזבים את מאגר המים הם של מולקולות של מים ומה שנותר הם המלחים. ככל שיותר מים מתאדים מן האגם - כך ריכוזם של המלחים עולה.

מלחים אחדים מגיעים למצב של רוויה, כלומר המים מגיעים למצב של תמיסה רוויה במלחים אלה, והם שוקעים כמוצקים. מלחים אלה הם: מלח הבישול, שמסיסותו במים גדולה במיוחד, והמינרלים גבס וארגוניט. גם מלחים של אשלגן, מגנזיום ועוד, מומסים במי ים המלח, אך תהליך הפקת מינרלים אלה מחייב אידוי (ייבוש) נוסף של המים, כדי שהם ישקעו.

מי פתח את הברז?

מי הירדן והנחלים האחרים הנשפכים אל ים המלח, שוטפים בדרכם הארוכה סלעים מסוגים שונים וממיסים מינרלים שונים. מינרלים אלה מגיעים אל ים המלח. מלבד זה, כמה מעיינות מלוחים נובעים לחופיו של הים, והם מוסיפים מינרלים שונים אל מי הים.
אבל במי ים המלח נתגלו מינרלים מסוגים שונים, שמקורם הוא, ככל הנראה, אחר. מה, אם כן, יכול להסביר את הימצאותם של כל המינרלים בים המלח?

הסיפור הגיאולוגי של בקעת ים המלח מלמד שבתחילת התהוותו, לפני 4-5 מיליוני שנים, היה ים המלח מעין מפרץ ימי ארוך, שהיה קשור לים התיכון דרך עמק יזרעאל. מפרץ זה נקרא בפי הגיאולוגים "מפרץ סדום". לאחר שנחסם הקשר של מפרץ סדום אל הים התיכון, נותרו בבקעה אגמים סגורים. הגדול והמאוחר שבהם נקרא "אגם הלשון". אגם זה היה רדוד מאוד, והאקלים החם והשחון גרם לייבוש חלקים נוספים ממנו.
שאריתו של אותו מפרץ ימי היא ים המלח של היום ו"ירושתו" היא המלחים שבתוכו, המומסים משכבות עבות של מלחים, אשר שקעו בקרקעיתו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו, בתקופות בהן האזור היה מוצף בים.

אחת מה"יצירות" המאוחרות של השקעת המלח האדירה בים המלח היא הר סדום. המלח הוא אמנם מוצק אך יש לו תכונות מסוימות של נוזל - הוא מסוגל "לזרום" באיטיות. גוש המלח התרומם אט אט אל תוך השכבות שמעליו ופילס את דרכו אל פני השטח. ואכן, הר סדום בנוי רובו פשוט מגוש מלח עצום!

מי סוגר את הברז?

קצב ההצטמקות של ים המלח התגבר מאוד בעשרות השנים האחרונות ומפלסו הולך ויורד. מה השתנה בשנים האחרונות? מה גורם לייבוש המוגבר של ים המלח?
א. הגורם הראשון הוא התערבות האדם במקורות המים המגיעים לים-המלח: הסכרים שנבנו על נהר הירמוך ועל נהר הירדן, המוביל הארצי, שהפחית את כמות המים המגיעים לנהר הירדן, וכן שימוש הולך וגובר של מים להשקיה משני צדי הירדן.
ב. גורם נוסף הוא, כמובן, האידוי המזורז במשך עשרות שנים בברכות האידוי של מפעלי ים המלח השונים, הישראלי והירדני.
לתרשים על התייבשות ים המלח.

בשנת 1977 ירד מפלס ים המלח עד לגובה כזה, שלמעשה נותק האגן הדרומי מן האגן הצפוני, וגופי המים שנותרו באגן הדרומי נעשו לאגמים קטנים וסגורים, והן התאיידו והתייבשו. ומה נותר היום באגן הדרומי של ים המלח? - נותרו רק ברכות האידוי, המקבלות את מימיהם מן האגן הצפוני באמצעות תעלה.