עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאותעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גוף האדם > מערכת הנשימה
מכביתון : להרגיש טוב, להיות בריא!


תקציר
גנחת הסימפונות (אסתמה) היא מחלה שכיחה שלוקים בה מבוגרים וילדים כאחד. אצל המבוגרים התפתחותה נגרמת לעתים מעישון או מחשיפה תעסוקתית. על הגורמים להתקפי הגנחת, על הבדיקות והטיפול בה.



גנחת הסימפונות : אסתמה
מחבר: פרופ' שמואל קויתי


גנחת הסימפונות (אסתמה) היא מחלה שכיחה שלוקים בה מבוגרים וילדים כאחד. אצל המבוגרים התפתחותה נגרמת לעתים מעישון או מחשיפה תעסוקתית.

גנחת הסימפונות (להלן גנחת) מוגדרת כיום מחלה המאופיינת ברגישות-יתר של הסימפונות וגם בהתרחשות תהליך דלקתי בהן. רגישות-יתר זו מתבטאת בהתכווצות השריר החלק בסימפונות עקב מגע עם חומרים שונים ובהם אוויר קר או מאמץ גופי או חומר מכווץ סימפונות אחר.
התכווצות השריר החלק והתהליך הדלקתי גם יחד גורמים לירידה זמנית בקוטר הסימפונות ולכן להפחתת כמות האוויר שתצא מהן בזמן נשיפה, ובמקרים קשים גם לקושי בשאיפת האוויר. שלא כאזורים אחרים בגוף המגיבים באלרגיה, כשמדובר בסימפונות יש להוסיף את השריר החלק המצוי בהן כמשתתף נכבד בתהליך זה. השריר החלק מתכווץ בתגובה לחומרים המשתחררים, ולא זו בלבד אלא שהוא עצמו מפריש לא מעט חומרים המגבירים את התגובה הגנחתית.
חקר מנגנון הגנחת נעזר רבות בבדיקת התגובה של דרכי הנשימה לשאיפת אלרגנים. יש לצפות לתגובה מיידית המופיעה בתוך כ-15 דקות מזמן שאיפת האלרגן, ולתגובה מאוחרת המופיעה שעות מספר לאחריה. התגובה המאוחרת חשובה להבנת המחלה הכרונית והמתמשכת, שכן חלים בעקבותיה שינויים דלקתיים (הופעת התא הידוע בשם אחינופיל בדרכי הנשימה וכן שחרור חומרים פעילים רבים אחרים) האחראים לתגובה מתמשכת זו. יש להדגיש שהתגובות הדלקתיות לחשיפה לאלרגנים אחראיות לעלייה ברגישות הניכרת של הסימפונות ולכן גם להחרפת המצב הגנחתי.

הגורמים להתקפי גנחת

האלרגנים המשרים תגובות אלרגיות כוללים את אבקת הצמחים, קרדית הבית, נבגי העובש והפרשות חיות מחמד.
בעבודות רבות הוכיחו שהחשיפה לקרדית אבק הבית בשנת החיים הראשונה היא הגורם השולט להתפתחות גנחת בשנים מאוחרות יותר.
המזון אינו אלרגן חשוב להתפתחות גנחת, אלא אם כן דרכי הנשימה נחשפים חשיפה ישירה לחומרי מזון (כמו גנחת של אופים).
מחלות נגיפיות (וירליות) של דרכי הנשימה הן גורם חשוב להתקפי גנחת. התקפים אלה מתפתחים על פי רוב כמה ימים אחרי שהופיע המחלה, והם גורמים להתקפים קשים ומתמידים. לכן שכיחות התקפי גנחת גדלה בעונת הסתיו או בתחילת החורף. לרוב אין צורך לטפל בהתקפים אלה באנטיביוטיקה, אלא אם התרשם הרופא שיש סיבוך כלשהו (דלקת מערות האף – סינוסיטיס, ואחרים). בחולים מסוימים (מבוגרים יותר ואלה שמצבם קשה יותר) תיתכן רגישות לאספירין ונגזרותיו (עד 20 אחוזים מהחולים).
גנחת מוגדרת כיום מחלת סימפונות המאופיינת ברגישות-יתר של הסימפונות וגם בהתרחשות תהליך דלקתי בהן
בקרב רבים מהילדים החולים (עד 70 אחוזים) תיתכן גנחת המופיעה לקראת סופו של מאמץ ממושך או לאחר שנסתיים. יש לאבחן תופעה זו ולטפל בה, שכן פעילות גופנית היא חלק מהעיסוק היום-יומי בגיל זה. אלרגנים תעסוקתיים הם כאמור מרכיב חשוב בהתפתחות גנחת בגיל המבוגר. החומרים האחראים לגנחת זו מסווגים לשתי קבוצות. עם הסוג הראשון נמנים כל החומרים בעלי המשקל המולקולרי הגבוה ובכללם הפרשות של בעלי חיים (עובדים המטפלים בחיות מעבדה) או קמח (אלרגיה של אופים). בקבוצה האחרת חומרים שמשקלם המולקולרי נמוך כגון צבע לכלי רכב ודבק לסוגיו. יש חשיבות לאבחון מוקדם, שכן חולה שלא אובחנה רגישותו עשוי ללקות במחלה קשה ובלתי הפיכה.
גנחת היא מחלה שכיחה אצל מבוגרים וילדים כאחד. מעריכים ששיעור שכיחותה בקרב ילדים הוא 13 אחוזים, ואילו בקרב מבוגרים – חמישה אחוזים. הרבה ילדים משתעלים ומצפצפים מבקרים אצל רופא ילדים. עד מחציתם מגיעים למרפאת ילדים רגילה, אך רק כ-13 אחוזים מכלל הילדים ילקו שוב ושוב בהתקפי גנחת.
ידוע בבירור כי שכיחותה בקרב הילדים עלתה בהדרגה עם העלייה המתמדת בשכיחות המחלות האלרגיות בדרכי הנשימה וגם בעור. ילד כזה לקה לפחות שלוש פעמים בהתקפי שיעול המלווים בחרחורים שאובחנו כמצב גנחתי. למעשה עדיין לא ידוע מי ימשיך ללקות בגנחת אחרי גיל חמש שנים. ואולם כיום ידוע שילד בעל "העור האלרגי" או ילד שהיה אלרגי למזון או הראה תגובות אלרגיות (בעיקר לקרדית אבק הבית) – יש לו סיכוי גבוה ללקות בגנחת בעתיד. יש לציין שבגנחת של מבוגרים שגילם מעל 50 יש רקע אלרגי פחות משיש בילדים. את התפתחות הגנחת בקרב מבוגרים יש לתלות בעיקר בעישור או בחשיפה תעסוקתית. בגיל זה ניכרת הגנחת הלא-אלרגית, ולחולים אלה יש לעתים רגישות רבה לאספירין לצורותיו. כלומר הם מפתחים התקפי גנחת, לעתים קשים יותר, לאחר שנטלו את הטבליות הנ"ל.

בדיקות

אין טוב מלשמוע מהנבדק על תולדות מחלתו (אנמנזיה) לפרטיה. מספר ההתקפים, זמן הופעתם, אורך זמנים וכיצד חלפו הם מידע חיוני לאבחון ולטיפול נאות. לבדיקת האלרגיה יש כאמור חשיבות בזיהוי רגישות אלרגית.
תפקודי ריאה חשובים להערכת חומרת הפרעת החסימה ולמידת הפיכותה עקב מתן מרחיבי סימפונות. הם אף משמשים מדד כמותי לעוצמת ההחמרה עקב גירויים שונים ולהשפעת הטיפול התרופתי.
ברוב החולים אפשר להסתפק בבדיקת זרמי אוויר פשוטה (ספירומטריה). לעתים יש לבדוק אם קיימת גנחת שלאחר מאמץ ולהעריך את עוצמתה. אם יש חשד לגנחת או כאשר מתרשמים שקולות הנשימה מקורם במיתרי הקול ולא בסימפונות, יש לעשות תבחין תגר בשאיפת ריכוזים הולכים וגדלים של חומר מכווץ סימפונות, מטכולין או אדנוזין. ירידה בתפקוד הנשימה בחשיפה לריכוז נמוך של חומר מגרה מלמדת שיש לסימפונות רגישות-יתר, עובדה שתומכת בקיומה של גנחת.
במקרי גנחת קשה או בזמן התקף חד יש לעקוב אחר רמת החמצון בדם (אוקסימטריה).

טיפול

גורמי המחלה נקבעים בתבחיני עור. על סמך תוצאותיהם ממליצים בדרך כלל להפחית את החשיפה לאלרגן בסביבת החולה. הקטנת עומס החשיפה לקרדית אבק הבית מחייבת לנקוט כמה צעדים: סילוק השטיחים מהבית; כיסוי המזרן בחומר סינתטי המונע את מעבר הקרדית מהמזרן לחולה; שמירה על לחות החדר בסביבות 40 אחוזים; ועוד פעולות רבות.
לחולה הרגיש לאלרגנים ש"מחוץ לבית" מומלץ להימנע משהייה בחוץ בעונת הפריחה של אבקנים וצמחים ואף לסגור את חלונות הבית ולהפעיל מזגן. הרגישים לעובש צריכים לשמור על לחות נמוכה בבית וכן למנוע הצטברות מים באזורים שונים בבית.

ידוע בבירור שלבלימת התגובה הדלקתית יש לטפל בתרופות שיסייעו בעיקר להחלשת מרכיבי הדלקת שבדרכי הנשימה או לסילוקם. החולה יזדקק גם למרחיבי סימפונות, כלומר לטיפול שיביא לידי רפיון השריר החלק שהתכווץ, ובהמשך אף ימנע ממנו להתכווץ בתגובה לחומרים המופרשים.
משנעשתה האבחנה יש לקבוע את חומרת המחלה, פעולה שמסתייעת בתפקודי הריאה, בתרופות שנזקק להן החולה ובמספר הפעמים שהוא נוטל מרחיבי סימפונות – ונטולין.
חולה שנזקק לוונטולין עד שלוש פעמים בשבוע ותפקודי הריאה שלו תקינים, לא זקוק לטיפול מונע. במקרים אחרים יש צורך להתחיל בטיפול מונע.
הטיפול המונע כולל מתן סטרואידים בשאיפה, ובולמי פעילות הלוקוטריינים – חומרים המשתחררים מתאים והאחראים במידת-מה לתגובה הגנחתית.
הסטרואידים ניתנים במשאפים. כיום מעדיפים להשתמש באבקה המשתחררת מערכות חדשות (מוכרת בשם טורבו TURBO או דיסקוס DISCUS). בשני האמצעים האחרונים חודר יותר חומר פעיל לדרכי הנשימה.
אלה ניתנים במינונים משתנים, לפי גיל החולה ולפי עוצמת המחלה. כיום אפשר לשלבם עם מרחיבי סימפונות שפעילותם ארוכת טווח ונמשכת עד 12 שעות. קיימים תכשירים המשלבים את מרחיבי הסימפונות ארוכי הטווח עם הסטרואידים (נמכרים שני תכשירים מסוג זה – הסימביוקרט SYMBICORT והסרטיד SERETIDE). המישלב מאפשר להפחית את מנת הסטרואיד עד למינימום.

 

עוד בנושא אלרגיה:

אלרגיה ועונות השנה
קדחת השחת
טיפול במחלות אלרגיות
טיפה על אלרגיה - וטיפים על התמודדות עימה
אלרגיה לעקיצות דבורים וצרעות
רגישות לתרופות
אלרגיה למזון
קרדיט אבק הבית: גורם מספר אחד לתופעות אלרגיות בארץ
קרדיט אבק הבית: עצות זהב להקלת המצב
חרלת (אורטיקריה) ואנגיואדמה - פריחה עורית
אלרגיה ללטקס (גומי טבעי)
היבטים פסיכולוגיים של גנחת הסימפונות (אסתמה) במשפחת הילד החולה
מנגנון התגובה האלרגית
הגישה האבחונית לאלרגיה

ביבליוגרפיה:
כותר: גנחת הסימפונות : אסתמה
מחבר: קויתי, שמואל (פרופ')
תאריך: מרץ 2003 , גליון 106
שם כתב העת: מכביתון : להרגיש טוב, להיות בריא!
הוצאה לאור: מכבי שירותי בריאות
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית