עשרה אחוזים מכלל תופעות הלוואי של תרופה הן תופעות אלרגיות הנובעות מתגובה לא רצויה של מערכת החיסון של המטופל לתרופה.
תרופות, גם כשהן נחוצות, עשויות לגרום לתופעות לוואי. עשרה אחוזים מכלל תופעות הלוואי הן תופעות אלרגיות, כלומר הבסיס להתהוותן הוא תגובה לא רצויה של מערכת החיסון של המטופל לתרופה.
אחוז קטן מאוד מהחולים הנחשפים לתרופה כלשהי יפתחו תגובה אלרגית אמיתית. תגובה אלרגית אמיתית לא תתרחש בדרך כלל בפעם הראשונה שהגוף נחשף לתרופה, אלא בחשיפות הבאות.
הסיכוי לפתח תגובה אלרגית לתרופה תלוי בכמה גורמים:
1) המבנה הכימי של התרופה. לדוגמה, פנצילין וסולפה נוטות לגרום לתגובות אלרגיות יותר מסוגים אחרים של אנטיביוטיקה, וכמוהן גם חלק מהתרופות לטיפול בכפיון (אפילפסיה). תרופות שמבניהן שונים יעוררו תגובות חיסוניות שונות.
כשהתגובה האלרגית אמיתית, הסימנים שיופיעו תלויים באופי התגובה החיסונית.
התגובה בעלת הפוטנציאל המסוכן ביותר מתרחשת כשמערכת החיסון של המטופל מפתחת נוגדנים מסוג IgE כנגד התרופה. חשיפה נשנית של מטופל זה לתרופה תגרום להיקשרותה לנוגדנים אלה ולהפעלת שרשרת פעולות שבסופן מופרשים מהגוף הרבה מאוד היסטמין וחומרים אחרים. חומרים אלה גורמים לתופעות אלרגיות מיידיות (בתוך דקות עד שעה מנטילת התרופה). התגובה קרויה תגובה אנפילקטית (ראה להלן).
תגובות חיסוניות אחרות מתרחשות כשנוצרים מכלולי נוגדנים מסוג IgG או IgM. תגובות אלו יתרחשו בתוך ימים אחדים מתחילת הטיפול. הן מאופיינות בתפרחות המלוות לעתים בחום ובפגיעות באיברים פנימיים.
תגובה חיסונית מסוג אחר היא "תגובה תאית". בתגובה זו מעורבים בעיקר תאים ממערכת החיסון (ולא נוגדנים כבתגובות האחרות). תגובה תאית מתבטאת בעיקר בדלקת עור מסוג contact dermatitis (דלקת עור ממגע), המתפתחת ימים (לפחות יומיים) ממגע התרופה או החומר עם העור.
2) הסיכוי לתגובה אלרגית עולה:
- כשנוטלים את אותה תרופה לעתים תכופות.
- כשנוטלים את התרופה במנות גדולות.
- כשהתרופה מוזרקת לווריד.
- אם הייתה תגובה כזו בעבר.
3) בניגוד לאמונה הרווחת, סיפור משפחתי של רגישות לתרופה כלשהי אינו מעלה את סיכוי המטופל לפתח תגובה אלרגית לתרופה הזאת.
התגובה האלרגית השכיחה ביותר היא תפרחת אדומה ועדינה בעור (דמוית חצבת). התפרחת מופיעה בדרך כלל בתוך כמה ימים עד שבועיים מתחילת הטיפול התרופתי. קרוב לוודאי שהיא נגרמת מתגובת תאי המערכת החיסונית שבעור לתרופה. לרוב, האיבר הנגוע היחיד הוא העור, והתפרחת חולפת עם הפסקת נטילת התרופה. כשתפרחת כזו מופיעה יש להודיע לרופא המטפל. אם היא מלווה בגרד, טיפול באנטי-היסטמינים יכול להועיל. במקרים חמורים יהיה צורך לטפל בסטרואידים (קורטיזון). לעתים נדירות תלווה הפריחה בשלפוחיות (נגעים מלאים בנוזל) ופצעים כואבים בפה. זה הסימן להתפתחות תסמונת סטיבן-ג'ונסון (אריתמה-מולטיפורמה). במקרה כזה יש לגשת מיד לרופא.
תגובת הרגישות הקשה ביותר היא המכונה "תגובה אנפילקטית". זו התגובה הנגרמת כאמור מנוגדני IgE. בתגובה זו נצפים בדרך כלל הסימנים האלה: אודם וגרד בעור, נגעים אדומים דמויי עקיצות, נפיחות בלוע, קוצר נשימה וצפצופים, בחילות והקאות, כאבי בטן, תחושת עילפון ואבדן הכרה. הופעת סימנים אלה מצריכה פנייה מיידית לחדר מיון והזרקת אדרנלין. אי-טיפול במקרה כזה עשוי להסתיים במוות.
רוב התגובות האנפילקטיות מתרחשות בתוך שעה מנטילת התרופה. לעתים תכלול התגובה רק חלק מהסימנים שנזכרו.
אם התפתחה תגובה לא צפויה במהלך טיפול תרופתי יש ליידע את הרופא המטפל. הרופא יעריך אם יש לתגובה מאפיינים אלרגיים. אם התופעה התרחשה בעת נטילת יותר מתרופה אחת, יעריך הרופא איזו מהן היא החשודה העיקרית. התרופה שאתה נוטל רק כמה ימים ואין זו הפעם הראשונה שגופך נחשף לה, תהיה בדרך כלל התרופה החשודה. תרופות שניטלות בקביעות ולאורך זמן (כמו טיפול ביתר לחץ דם או אספירין) בדרך כלל לא יגרמו לתגובה אלרגית.
הצעד הראשון יהיה תמיד הפסקת הטיפול בתרופה החשודה וטיפול להקלת התסמינים. אחר כך תינתן בדרך כלל תרופה שאינה דומה מבחינת המבנה הכימי לתרופה שגרמה לתגובה.
במקרים מיוחדים יחליט הרופא להפנותך לרופא מומחה לאלרגיה ואימונולוגיה. רופא זה יעשה במקרים מסוימים תבחין עור ("טסט") שיאשש את החשד לאלרגיה או יפריכו. תבחינים כאלה קיימים לחלק מהתרופות ובאמצעותם ניתן להעריך קיום נוגדנים מסוג IgE. במקרים נדירים שבהם הוכח קיום של נוגדני IgE והתרופה חיונית, אפשר לבצע תהליך של דסנסיטזציה ("ביטול ריגוש"), שבו "מנטרלים" באופן זמני את הרגישות לתרופה, בנטילתה בהדרגה – החל במינון נמוך מאוד וכלה במינון מלא. פעולה זו נעשית רק בבית-חולים.
אם לא קיים תבחין עור לתרופה, האלרגולוג יכול לבצע תבחיני תגר. בתבחינים אלה ניתנת התרופה במינונים נמוכים מאוד שעולים בהדרגה. התגר נעשה בבית-חולים בתנאי טיפול נמרץ ותגובת החולה נצפית לאורך זמן. מבחנים אלה נעשים אם הייתה תגובה אלרגית לתרופה ואין לה חלופה.
לסיכום, חשוב לרשום את תגובות העבר ואת שמות התרופות החשודות, כדי למנוע תגובות אלרגיות בעתיד. אם פיתחת בעבר תגובה אלרגית לתרופה או תגובה החשודה כאלרגית, זכור לציינה לפני הרופא בכל רישום של תרופה חדשה. אף שברוב מקרי האלרגיה לתרופות יש צורך לעשות עבודת בלשות נרחבת כדי לזהות את התרופה החשודה, ברוב המקרים אפשר להציע תרופה חלופית או דסנסיטזציה. באופן זה לא יימנע בסופו של דבר הטיפול התרופתי הנדרש.
עוד בנושא אלרגיה:
אלרגיה ועונות השנה
קדחת השחת
טיפול במחלות אלרגיות
טיפה על אלרגיה - וטיפים על התמודדות עימה
אלרגיה לעקיצות דבורים וצרעות
אלרגיה למזון
קרדיט אבק הבית: גורם מספר אחד לתופעות אלרגיות בארץ
קרדיט אבק הבית: עצות זהב להקלת המצב
חרלת (אורטיקריה) ואנגיואדמה - פריחה עורית
אלרגיה ללטקס (גומי טבעי)
גנחת הסימפונות: אסתמה
היבטים פסיכולוגיים של גנחת הסימפונות (אסתמה) במשפחת הילד החולה
מנגנון התגובה האלרגית
הגישה האבחונית לאלרגיה
