הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שמירת טבע וסביבהעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שימור > שימור מיניםעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > רבייה והתפתחות
החברה להגנת הטבעהרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים


תקציר
הפרק עוסק בשאלות האם יש סיכוי לקיום חיות בר בישראל בעוד 100 שנה? ומה צריך לעשות לשמר ולשקם את אוכלוסיות חיות הבר בארץ. בפרק דוגמאות למינים של חיות בר שטופחו בגרעיני הרביה והושבו לטבע.



דו"ח לטבע נולד : סוף דבר
מחבר: ד"ר בני שלמון


הפרא, היחמור והראם הלבן מושבים לטבע. נשרים, עיטמים לבני זנב ובזי צוקים הושבו באמצעות גרעיני רביה. הוקמו בית חולים לחיות בר בתל-אביב ומרכז טיפול בצבי-ים ויונקים ימיים במכמורת. עמותות מתנדבים, רשויות ממשלתיות וגופים גדולים במשק נרתמים לעזרת חיות הבר - יש לדאוג שלא יהיה זה מעט מדי או מאוחר מדי.


 

האם יש סיכוי לקיום חיות בר בישראל בעוד 100 שנה?


חלק מהיונקים הגדולים, שנכחדו עקב ציד, הושבו לטבע בישראל, באמצעות גרעיני רבייה, שהוקמו על ידי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים - בחי-בר כרמל ובחי-בר יטבתה. לטבע כבר הושבו בהצלחה פרא, יחמור וראם לבן. לגבי היען- טרם נפלה החלטה אם להחזירו לטבע.

לדורסים גדולים, שנכחדו עקב הרעלות והפרעות אנוש או שאוכלוסיותיהם קטנו מאוד, הוקמו גרעיני רבייה: מרבים אותם בשביה, וכשהאוכלוסייה בשביה מבוססת - משחררים אותם לטבע. כדי לעקוב אחר התבססותם ואחר מידת ההצלחה של השחרור, מצמידים להם משדר. פרויקט השבת הדורסים לטבע של החברה להגנת הטבע, במימון קרן יד הנדיב, יחד עם גני הטבע של החברה להגנת הטבע באבו כביר, הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, גני חיות ואוניברסיטת תל אביב, הגיעו כבר להישגים נאים. גרעיני רבייה לנשר, לרחם, לעיט נצי, לעזניית הנגב, לעיטם לבן-זנב, לפרס ולבז צוקים מצויים בפרויקט רמת הנדיב של החברה להגנת הטבע, במתקני החי-בר בכרמל וביטבתה, במכון לחקר חיות הבר שליד אוניברסיטת תל אביב ובגנים לטבע של החברה להגנת הטבע באבו כביר. עשרות נשרים ועיטמים כבר שוחררו לטבע בהצלחה. בשנים 1998 ו-1999 קיננו בשמורת גמלא בהצלחה שני זוגות של נשרים, שאחד מבני הזוג הינו יליד פרויקט רמת הנדיב. מכאן ששניים מתוך 18 גוזלי נשרים, שפרחו בשנת 1999 ברמת הגולן, הינם ילידי נשרים מפרויקט ההשבה. בחורף 1999 נצפה בשמורת החולה הקינון הראשון (כנראה בלתי פורה) של זוג עיטמים לבני-זנב, ילידי גרעין הרבייה בגני הטבע של החברה להגנת הטבע. זהו הקינון הראשון של עיטמים בארץ, מזה כשלושים שנה. באביב 1999 מצא פקח הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים גוזל של בז צוקים, למרגלות ארובת תחנת הכוח "אורות רבין". זוהי העדות הראשונה לקינון של בזי צוקים באזור הכרמל, מזה כארבעים שנה. גרעיני הרבייה של עזניית הנגב ושל הפרס נמצאים עדיין בראשית הדרך הארוכה לחופש.

פרויקט לטבע נולד, מייסודן של תנובה והחברה להגנת הטבע, הקים בשנת 1997 את לטבע נולד-בית החולים הראשון (והיחיד) בישראל לחיות בר. מאז הקמתו, מטופלות בבית החולים מאות חיות בר מדי שנה. במסגרת לטבע נולד פועלת מדגרה מיוחדת, להדגרת ביצים של עופות בסכנת הכחדה. למדגרה מגיעות ביצים מהטבע ומגרעיני רבייה בשבי, והגוזלים מגודלים באחוז הצלחה גבוה.

חברת החשמל מקדישה גם היא מאמצים רבים למניעת נזקים לדורסים הגדולים. במסגרת פרויקט אימוץ הנשרים והעופות הדורסים, ממגנת חברת החשמל את קווי המתח הגבוה ומתקינה משטחי נחיתה, כך שנשרים ועופות גדולים אחרים יוכלו לנחות בלא פגע. כן מסייעת חברת החשמל באמצעים שונים לחקר הנשרים ולהגנתם.

חוקי הציד, הנאכפים על ידי פקחי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, מאפשרים לדלל מינים, שאוכלוסייתם המתפוצצת גורמת נזקים לחקלאות או לסביבות טבעיות, ולשמור על מינים שאוכלוסייתם קטנה.

הדלק (Martes foina), טורף ממשפחת הסמוריים, שעד שנות השבעים נחשב מין נדיר, כנראה משום שניצוד בשל פרוותו היפה, הוא אחד הטורפים המעטים, שאוכלוסיותיו גדלות והוא הולך ומתפשט בארץ תודות להגנת החוק. מפורסמת יותר ההתאוששות באוכלוסיות היעלים והצבאים, שהגיעו עד סף הכחדה בשל ציד בשנות החמישים והשישים והתאוששו בשל חוקי הגנת חיית הבר.

כדי להגן על מערות, שבהן שוכנות עדיין אוכלוסיות עטלפים, הציבה הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, בשיתוף עם מרכז המידע על יונקים של החברה להגנת הטבע, שלטים בפתח המערות, המלמדים את המטיילים איך לא לפגוע בעטלפים. בפתח מערות, החשובות לקיום עטלפים וחריפתם, הוצבו סורגים - המאפשרים כניסת עטלפים אך מונעים כניסת אדם.

גופי מים מתוקים (אגמים, ביצות, נחלים ושלוליות חורף) הם מסביבות החיים שנפגעו ביותר מפעילות האדם. לאחרונה החלו לנקות את נחלי מישור החוף, שהפכו למובילי שופכין ופסולת רעילה. תהליך שיקום הנחלים החל בירקון, ולאחריו הוקמה מנהלה ארצית לשיקום נחלים. עם זאת, התהליך הוא איטי ביחס לקצב ההשחתה וההיעלמות של הסביבה הטבעית. גם שלוליות החורף זכו לטיפול הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, שחפרה כמה שלוליות חורף בכדי למנוע היעלמות מיני דוחיים.

ייבוש החולה, שנחשב למפעל חלוצי חשוב בשנות החמישים, היה אחת הקטסטרופות הזואולוגיות הגדולות במאה השנים האחרונות. משהתברר, כי חלק ניכר מאדמות ביצת החולה אינן ראויות לעיבוד חקלאי, חזרו והציפו בשנת 1994, 1,200 דונם, בשטח שזכה לשם "אגמון". עד מהרה התפתחה בו ומסביבו אוכלוסייה יוצאת דופן, ובה שפע עופות מים ומינים אחרים. החברה להגנת הטבע מאמינה, כי אפשר לשמר את אופיו הטבעי של המקום ולפתחו כמודל - ראשון מסוגו בארץ - של תיירות אקולוגית, מתוך תקווה שהתושבים יוכלו להפיק מהמקום רווח תיירותי.

בריכות הדגים, שהחליפו את שטחי הביצות ואת נופי המים הטבעיים, הביאו לשגשוגם של מינים השוכנים בסביבת מים. כך היונקים נמייה (Herpestes ichneumon) וחתול ביצות (Felis chaus) והעופות אנפת לילה (Nycticorax nycticorax), לבנית קטנה (Egretta garzetta), אנפית סוף (Ardeola ralloides), מגלן חום (Plegadis falcinellus), פרפור עקוד (Ceryle rudis), סיקסק (Hoplopterus spinosus), תמירון (Himantopus himantopus), סיפן (Recurvirostra avosetta) וטבלן גמד (Tachybaptus ruficollis).

בעונת ההטלה של צבי-הים-החום והירוק - בודקים פקחי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים מדי בוקר את החופים החוליים, שבהם מטילות הצבות. הביצים נאספות ומודגרות בקנים, הנחפרים בחופים בטוחים מהפרעות. כשהצבונים בוקעים, עוזרים להם להגיע לים. במצפה התת-ימי באילת מטיל צב-ים קרני, ואת הצעירים מגדלים עד הגיעם לגודל מתאים ופחות פגיע, ורק אז הם משוחררים למפרץ אילת.

קבוצת מתנדבים במחמל"י - מרכז לחקר ולסיוע ליונקים ימיים - מנסה ללמוד על מצבם של הדולפינים בחופי הארץ ולמפות את הקבוצות החיות בחופי ישראל. באמצעות סירה מיוחדת, שנתרמה בתחילת 1999 על ידי פרויקט לטבע נולד, מקווים מתנדבי מחמל"י לסייע לדולפינים מוחפים (שעלו על החוף) ולכאלה הנמצאים במצוקה בלב ים. בבית הספר הימי "מבואות ים" הוקמה בריכת אישוש לדולפינים.




 

מה צריך לעשות עוד?


יש לטפל בשימור עולם החי ובשיקומו לפי סדר עדיפויות. בהיעדר תקציבים מספיקים וכוח אדם מיומן לטיפול בו-זמני בכל המינים, יש לבחור את הצעדים הדחופים ביותר.

יש לתת עדיפות לזירוז הליכי ההכרזה על שמורות טבע, שתהיינה גדולות ככל האפשר. שמורות אלה צריכות להכיל את מרב מקומות החיות ואת מרב המינים והאוכלוסיות האנדמיים לישראל ולמזרח התיכון. יש לדאוג שגודל השמורות יאפשר שמירת אוכלוסייה בת-קיימא של אותם מינים.

הגברת מודעות הציבור לחשיבות שמורות הטבע והשטחים הפתוחים, על עולם החי שבהם, היא משימה חשובה. על הציבור להבין, שעם הגידול הבלתי נמנע באוכלוסיית מדינת ישראל, כשחלק הולך וגדל של הנוער גדל בסביבה עירונית, יגבר הצורך בנכסי טבע אלו. יהיה צורך לנהל את השמורות כך, שבעלי החיים בהן לא ייפגעו, ומהציבור תידרש התנהגות מתאימה. בשמורות או בשבילים מסוימים תותר כניסה רק למספר מוגדר של מטיילים ביום. כך כבר מקובל בשמורות טבע בחלקים שונים בעולם, כמו ארה"ב וניו זילנד. גם צה"ל יידרש להגביר את המודעות לשמירה על שטחים פתוחים ועל ערכי טבע מוגנים.

כדי לדעת על מה יש לשמור, היכן ובאיזו עדיפות, יש לרכז את המידע הקיים בידי מומחים - ב"ספר אדום" למיני החי בישראל, כדוגמת מסמכים דומים שכבר נכתבו בארה"ב ובאירופה. בספר האדום ירוכזו ההצעות לטיפול במינים ובאוכלוסיות בסכנת הכחדה.

יש לשמור על שטחים פתוחים, שאינם שמורות טבע, ולהבטיח כי תעוגן בחוק שמירת הרצפים האקולוגיים, שיחברו בין שמורות טבע ובין שטחים פתוחים, כדי להבטיח זרימת מידע גנטי בין "איי" השמורות ולמנוע הכחדת מינים בגלל קרבה גנטית גבוהה בין פרטים באוכלוסייה (שארות גבוהה). כן יש לחייב בחוק, כי בכבישים רחבים, רבי נתיבים, יותקנו מעבירי מים רחבים וגבוהים, מדי מספר קילומטרים, על מנת להבטיח מעבר בעלי חיים בין ה"איים" שמשני צדי הכביש.

חוקי הגנת חיית הבר הצילו חלק מהמינים הגדולים בישראל. יש לעדכן אותם מעת לעת ולהמשיך ולפקח על הציד, כדי למנוע התמוטטות אוכלוסיות של מינים מבוקשים. הציד החוקי מהווה כלי חשוב למניעת נזקי חקלאות, שבעזרתו ניתן לווסת אוכלוסיות מיני מזיקים - מבלי להזדקק לשימוש ברעלים.

גופים רבים ושונים מפקחים על רעלים ועל חומרי הדברה: משרד החקלאות, משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה. הגיע הזמן למנות גוף חוקי אחד, שיפקח על מיני הרעלים המותרים בשימוש ועל הכמות שתפוזר בשטחים החקלאיים וביישובים. חשוב לצמצם את כמות חומרי ההדברה המשמשים בחקלאות בישראל. חומרים אלו פוגעים בעיקר בעופות וביונקים וגם בבני האדם. אנו משלמים בעבור השימוש ברעלים מחיר יקר - לא רק בהכחדת מינים רבים, אלא גם בפגיעה בבריאותנו. השימוש בחומרי הדברה צריך להיות מפלטו האחרון של החקלאי. יש לחפש דרכים להדברה ביולוגית לכל מזיק.

הקונפליקט בין החקלאים לטורפים - הפוגעים בצאן ובבקר, בינם ובין פרסתנים מוגנים - האוכלים מיבולים, או בינם ובין עופות מים - הטורפים את הדגים בבריכות, הוא עתיק כהיסטוריה האנושית. יש להקטין את הקונפליקט ע"י שילוב בין מימון ממשלתי של אמצעי הגנה ליבולים ולחיות המשק לבין פיצוי לחקלאים שיפגעו, למרות ההשקעה בהגנת המשק. פיצוי הולם לחקלאים, על נזקים הנגרמים על ידי בעלי חיים, לאחר שהחקלאי השקיע מאמצים ומשאבים להגנת יבוליו, ימנע תסכולים, המובילים לפתרון הבעיות על ידי הרעלת ה"מזיקים", הרעלה הפוגעת בדרך כלל במינים אחרים. יש לעודד את החקלאים לקחת חלק פעיל בתיירות טבע אקולוגית (אקו-תוריזסן, הבאה בעקבות אותם מינים נדירים, ולהפוך את בעלי החיים, שבעיני החקלאים הם "מזיקים" (זאב, צבי, קורמורן, שקנאי, נמר) - למקור רווח.

השבה לטבע, של בעלי חיים שכבר נכחדו בידי ציידים במאה השנים האחרונות, צריכה להיעשות רק לאחר שיטופלו מינים הנמצאים על סף הכחדה, אך טרם נעלמו לחלוטין מנוף הארץ. מדיניות זו נגזרת מהמדיניות של הארגון העולמי לשמירת טבע של האו"ם (IUCN).

המודעות להיעלמות משאבי חוף הים והחולות הולכת וגדלה, אך עדיין נדרש מאבק עיקש וארוך להצלת שמורות טבע גדולות במקומות חיות אלה. גם המודעות לדעיכת שוניות האלמוגים במפרץ אילת עולה, והרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים מבצעת, בימים אלה, הליך שיביא לממשק צוללים במפרץ, כדי למזער את פגיעתם באלמוגים.

ביבליוגרפיה:
כותר: דו"ח לטבע נולד : סוף דבר
שם  הדו"ח: דו"ח לטבע נולד : על מצב חיות הבר בישראל
מחבר: שלמון, בני (ד"ר)
תאריך: 1999
הוצאה לאור: החברה להגנת הטבע; הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים
הערות לפריט זה:

 


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית