הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > אוויר > זיהום אווירעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שמירת טבע וסביבה > חוקים ותקנות עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > איכות האוויר
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
השימוש בכלי רכב יוצר מטרדים ונזקים סביבתיים חמורים. כיוון שכך המחוקק הישראלי עושה מאמצים להתמודד עם הבעיה, אם כי כיום יש רק מעט תקנות וחוקים בנושא.



התקנות למניעת מפגעי תחבורה "נתקעו" בפקקים
מחברת: עו"ד אור קרסין


המדור "דין הסביבה", אותו אנו חונכים בגיליון זה, מוקדש לחידושים, עידכונים ומידע שימושי בנושאי משפט וסביבה, מהארץ ומהעולם. תקנות וחוקים סביבתיים הם האמצעי היעיל ביותר לאכיפה ולמניעת עוולות ומיפגעים. זו הסיבה לכך, שדיני הסביבה עוברים בשנים האחרונות תהליך מואץ של התמקצעות והתמקדות, ונושאים סביבתיים רבים כבר זכו לטיפול משפטי זה או אחר.

מדור זה מוקדש להיבטים הסביבתיים השונים של התחבורה, אשר קיבלו ביטוי חקיקתי בישראל. למרבה הצער, החקיקה בארץ מפגרת בהרבה אחרי המדינות המתקדמות בעולם, בכל הקשור לעידוד ולאכיפת המעבר לתחבורה ידידותית לסביבה.

כלי-הרכב בישראל, יותר מכל אמצעי תחבורה אחר, גורמים למיטרדים ולנזקים סביבתיים חמורים. במישור זה עושה המחוקק מאמץ להתמודד עם תוצרי-הלוואי של השימוש המוגזם בכלי-הרכב, כגון איסור על שימוש ברכבים מזהמים במיוחד, קביעת תקנים לסוגי הדלק, איסור נהיגה בשטחים רגישים סביבתית (דיונות, שמורות טבע וכדומה), איסור הצבת רכב בדרכים באופן הגורם למיטרד וכיוצא באלה. עם זאת, מדובר בטיפול שיטחי ביותר, הרחוק מלתת מענה על מיגוון הבעיות, כמו צפיפות ופקקים, עיקור הארץ משטחיה הירוקים והפתוחים וגזילת אדמות הציבור והפרט לטובת סלילת כבישים.

נכון להיום, התקנות והחוקים הקיימים בארץ, אשר נועדו להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של השימוש בכלי-רכב, הנם ספורים.


 

פליטת מזהמים מכלי-רכב


זיהום הנפלט מכלי-רכב הוא מרכיב משמעותי ומכריע באוויר שאנו נושמים, ואחד הנושאים המרכזיים עמו מתמודד המחוקק הישראלי. הכללים הנוגעים לנהיגה ברכב מזהם ולרמות הפליטה המותרות, מעוגנים במספר חוקים, חלקם סותרים, חלקם חופפים זה את זה:
* תקנות התעבורה, תשכ"א-1961. החקיקה הוותיקה ביותר המתייחסת לאיסור נהיגה ברכב מזהם. סעיף 155 לתקנות אלו אוסר על נהיגה או העמדת רכב בצד הדרך, אם הוא "מפריש גזים, שמן או חומר דלק במידה העולה על ההפרשה הרגילה בכל רכב מסוג זה, או במידה העשויה לגרום להטרדה לעוברי דרך או לפגוע בבטיחות".

התקנות מטילות גם חובה על בעל הרכב או הנוהג בו, לדאוג לכך כי "המנוע המורכב ברכב מנועי וכן אביזרי המנוע, יהיו במצב נקי ותקין ובעלי הספק וכושר מתאים לייעודו של הרכב שלא לגרום לפליטת עשן מעל המידה הרגילה ברכב מסוג זה."

כדאי לשים לב לכך, שהמחוקק לא קבע את רמות הפליטה המותרות, או חייב מבחן למדידת הזיהום הנפלט.

* בשנת 1963 נוסף נדבך חשוב להוראות הכלליות הללו, בדמות התקנות למניעת מפגעים (זיהום אוויר מכלי-רכב), תשכ"ז-1963. שם נקבע, כי המבחן למדידת זיהום אוויר בלתי-סביר מכלי-רכב ("פליטת זוהמה נראית לעין, כשהיא ברשות הרבים") יהיה מעתה מבחן הרטרידג': בוחן מורשה מצמיד מד-עשן מתוצרת הרטרידג' לקצה צינור הפליטה של הרכב הנבחן, ומודד באמצעותו את מידת השחירות של העשן הנפלט.

למרות דיוקו היחסי של מבחן זה, התקנות הן למעשה 'חסרות שיניים'. הסיבה: בעל הרכב המזהם רשאי להתייצב לבדיקה חוזרת בתוך 48 שעות, 'להוכיח' רמת זיהום פחותה ולהתחמק מעונש.

* סעיף 222 לחוק העונשין התשל"ז1977- מטיל איסור כללי על זיהום אוויר, וקובע עונש פלילי של שלוש שנות מאסר על: "המזהם לרצונו את האוויר ועושה אותו בכך מזיק בדרך כלל לבריאותם של בני-אדם, הגרים או מנהלים עסקים בסביבה, או של העוברים בדרך ציבורית."

* בשנת 1980 התקין שר הבריאות את תקנות בריאות העם (פליטת זיהום מרכב), תש"ם-1980. תקנות אלו נטשו את מבחן הרטרידג' וקבעו מבחן חדש לבחינת שחירות העשן הנפלט מרכב - מבחן מיקרו-רינגלמן. המדובר בלוח עליו מודפסים ריבועים בדרגות שונות של השחרה. על בוחן הרכב לערוך השוואה בעזרת העין בלבד, בין הלוח למידת השחירות של העשן הנפלט מרכב.

לפי התקנות, ניתן לבצע את ההשוואה גם בתצפית חזיתית ממרחק של עד 100 מטר. כלומר, בניגוד להרטרידג', מבחן מיקרו-רינגלמן אינו מחייב הצמדת מכשיר מדידה לצינור הפליטה, ומאפשר הערכה גם מטווח רחוק.

הבדל נוסף: תקנות בריאות העם גוזרות איסור גורף על נהיגה ברכב "אם גוון העשן הנראה לעין הנפלט מקצה צינור הפליטה של כלי-הרכב, עולה על דרגה 2 בלוח מיקרו-רינגלמן" ואינן מעניקות פטור כלשהו למזהם.

מצב תמוה זה, בו קיימים שני מבחנים שונים לבחינת הזיהום, בצד קריטריונים סותרים לענישת המזהם, עמד למבחן בית-המשפט בפסק-דין ע"פ 152/82 "דן" נגד מדינת ישראל. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב קבע, כי לא רצוי שתהיינה שתי מערכות של תקנות הדנות בזיהום אוויר, ולא כל שכן כאשר הן מאמצות מבחנים שונים.
עם זאת, במצב הקיים, יוכל מי שהוגש נגדו כתב אישום לפי תקנות בריאות העם (מבחן מיקרו-רינגלמן) להתגונן באמצעות מבחן הרטרידג' וההגנות שבתקנות למניעת מפגעים.

בפועל, קיבעה הלכה זו מציאות בה ממשיכים שני המבחנים ושתי התקנות השונות להתקיים זה בצד זה. זאת, עד לשינוי התקנות הנ"ל - צעד הכרחי במצב שנוצר.




 

חוק איסור נהיגה בחוף הים


חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, חוקק בשנת 1997 במאמץ להתמודד עם התופעה המתפשטת וההרסנית של נהיגה (בפרט ברכבי-שטח) על חוף הים. נהיגה זו, לא רק שהיא מסכנת את הנוהגים עצמם, היא גם פוגעת באיכות חייהם של הרוחצים בים ומסכנת ערכי נוף וטבע חיוניים.

סעיף 2 לחוק קובע כי: "לא ינהג אדם ברכב בחוף הים". איסור זה מתייחס לחופים מוכרזים ולא-מוכרזים כאחד, בגבול 100 מטר מקו החוף, ורק מספר מצומצם של פטורים מוענקים לנהיגה על החוף הנעשית לטובת הציבור.

מי שבכל זאת מחליט לנהוג על חוף הים בניגוד לחוק, צפוי לקנס כספי של עד 49,800 ש"ח, ולפסילה מיידית של רישיון הנהיגה ברכב בו השתמש, לתקופה של עד 30 יום, עד להעמדתו לדין.

* אור קרסין הינה עורכת דין המתמחה בדיני הסביבה

ביבליוגרפיה:
כותר: התקנות למניעת מפגעי תחבורה "נתקעו" בפקקים
מחברת: קרסין, אור (עו"ד)
תאריך: נובמבר-דצמבר 1999 , גליון 28
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית