"מקורות" משפרת לכם את מי התהום

למרבה ההפתעה, אין לחברת המים הלאומית מעמד חוקי, שיאפשר לה לסכל יוזמות המסכנות את מי התהום של ישראל. אך מגבלה זו אינה מונעת מ"מקורות" לפעול בנחישות, ומתוך ראייה לאומית, לצמצום ולמניעה של מפגעי זיהום. שיקום אקוויפר החוף, פעולות להקטנת המליחות והשבת קולחים, הם רק טיפה בים הפעילויות

"מקורות", חברת המים הלאומית, מפעילה יותר מ-1000 קידוחים ברחבי הארץ. קידוחים אלה שואבים מים מכל האקוויפרים של מדינת ישראל, קטנים כגדולים. כמו כן מפעילה החברה את רוב המעיינות של המדינה, שנמצאים בעיקר בצפון הארץ.

עם הופעת הסימנים הראשונים לתהליכי זיהום האקוויפרים בשנות ה-60, החלה "מקורות" בפעולות לצמצום הנזקים ולשיקום האקוויפר. זאת, מתוך דאגה לאיכות המים הנשאבים מן התהום.

למרות ש"מקורות" הנה חברה ממשלתית, אין לה ייצוג ומעמד סטטוטורי בוועדות התכנון, המאשרות בניית מתקנים בעלי פוטנציאל זיהומי לאיכות המים. עקב כך, היא מוגבלת ביכולתה לסכל או לבלום יוזמות בעלות פוטנציאל מזהם. התערבותה ופנייתה לגורמי התכנון אינן מחייבות, ותלויות ברצון הטוב של חברי הוועדות. יתירה מזאת, היעדר נציגות מטעם "מקורות" בוועדות התכנון, מונע במקרים רבים קבלת מידע חיוני מוקדם על יוזמות, העלולות לסכן את מי התהום.

בנוסף, מדיניות ניצול המים, כמויות המים המותרות לשאיבה מכל אקוויפר ואקוויפר, ההקצבות לצרכנים ותוכניות פיתוח משק המים, מוכתבות ל"מקורות" על-ידי נציבות המים, שהיא הגורם הסטטוטורי האחראי על משאב המים במדינה. יצויין, כי בתחום התכנון והקצאת המשאבים, מתקיים דו-שיח מתמיד בין נציבות המים ו"מקורות", וקולה של החברה נלקח בדרך כלל בחשבון בהחלטות.

למרות המעמד הסטטוטורי המקשה על "מקורות" להשפיע ישירות על מניעת זיהום מי התהום, נוקטת החברה במספר פעולות מעשיות, הכוללות הקמה והפעלה של מיתקנים, שמטרתם בין היתר, לשפר את איכות מי התהום באקוויפרים השונים.

שיקום אקוויפר החוף

הצורך בשיקום אקוויפר החוף התעורר בעקבות ירידת מפלסי המים השפירים כתוצאה משאיבת-יתר ממושכת, ועקב כך התאפשרה חדירת מי הים פנימה אל היבשה. תהליך זה גורם להמלחת מאגרי המים המתוקים.

האחראים על משק המים הגיעו למסקנה, שמצבו של האקוויפר יילך ויידרדר עם השנים, ולכן במקביל להזרמת מי הכנרת במוביל הארצי, החלה "מקורות" בפעולה להעשרת מי התהום באמצעות מים ממקורות אחרים. פעולה זו נועדה להקטין את כמות המים הנשאבים מן האקוויפר, ולמנוע חדירת מי הים אל היבשה.

כמויות המים המוחדרות אינן קבועות. הן משתנות בהתאם לתנאים הידרולוגיים עונתיים, לזמינות עודפי מים ולבעיות הקשורות במערך האספקה. מקורות המים המוחדרים הם: מי מערכת המים הארצית (המפא"ר), מי אקוויפר ההר ומי שיטפונות. המים מוחדרים בשדות פיזור (מי שיטפונות), אגני החדרה לחלחול המפא"ר, בקידוחים חד-תכליתיים ובקידוחים נטושים.

זה המקום לציין, כי לא ניתן להחדיר כל סוג מים לכל מיתקן החדרה. ככלל, לקידוחים ניתן להחדיר רק מים באיכות מי שתייה, ואילו בפיזור ובחלחול ניתן להחדיר מים באיכות ירודה יותר.

פעולות ההחדרה של מקורות נעשות באתרים בהם מובטח, כי המים אכן יגיעו אל האקוויפר וכי בעת המצאם באקוויפר, או בעת זרימתם אליו, לא יילכו לאיבוד ויתנקזו אל הים או הנחלים.

אפשר להבטיח זאת הן בידיעת התנאים הגיאולוגיים וההידרולוגיים המקומיים, והן במעקב שוטף אחר פיזורם של המים באקוויפר, באמצעות קידוחי תצפית. בעזרת נתונים אלה ניתן לעקוב ולאמוד את מיקומם של המים המוחדרים, את זרימתם ומהירותם ואף את השתנות איכותם במהלך הזרימה.

באמצע שנות ה-80 הוכנה על-ידי חברת תה"ל תוכנית לשיקום אקוויפר החוף, שמטרתה צמצום משמעותי של השאיבה ממנו, עד לשיעור שיוביל לעליית מפלסי המים לגובה מסוים, ועצירת התקדמותו של הפן הביני (אזור המגע בין מים שפירים ומי הים) במרחק קבוע ומתוכנן.

בשנת 1992, שהייתה שנה ברוכת גשמים, החדירה "מקורות" כמויות גדולות של מים והמצב באקוויפר החוף השתפר באופן משמעותי: מפלס האקוויפר עלה ובאזורים מסוימים גרמה ההחדרה אף לנסיגת מי הים. על ידי כך ניתן היה לחזור ולהפעיל חלק מהקידוחים שהושבתו בגלל המלחתם, ושוקמו האזורים בהם מפלס המים היה נמוך.

פעילות להקטנת המליחות

אחד המזהמים הבעייתיים ביותר הנו המלח, שריכוזו במי תהום עולה כתוצאה מפעילויות אנושיות שונות. פעילות חקלאית, תעשייתית, ביוב, אשפה, דלק וכיוצא באלה, גורמת לחלחול מים מזוהמים אל מי התהום. על-מנת להקטין חלק מגורמי הזיהום והפוטנציאל שלו, נקטה ונוקטת "מקורות" במספר צעדים:

1. הקטנת תרומת המלחים המובאים עם המוביל הארצי: המוביל הארצי מספק מי כנרת לרוב האזורים שנמצאים מעל לאקוויפרים הפעילים. בזמן הפעלת המוביל הארצי, ריכוז הכלורידים במים הנשאבים היה קרוב ל-400 מיליגרם/לליטר. מים אלה שימשו להשקיה מעל לאקוויפרים, שבהם ריכוזי הכלורידים נעו בין 50-250 מיליגרם/לליטר. כמובן שחדירת מים אלה לתהום גרמה לעליית ריכוז הכלורידים במי התהום.

כפעולת מנע, בנתה "מקורות" את "המוביל המלוח", מפעל להטיית המעיינות המלוחים המזינים מלח לכנרת, ובכך הורידה את ריכוז הכלורידים במי הכנרת לכדי 230 מיליגרם/לליטר. פעולה זו הקטינה באופן משמעותי ביותר את עומס המלחים באקוויפרים השונים.

2. הקטנת התרומה של מלח למי הביוב: השימושים הביתיים השונים במים תורמים כמות מסוימת של מלחים, ומגדילים בכך את ריכוזם בביוב. אך התורם הראשי של מלחים למי הביוב הנו המגזר התעשייתי, הצורך כמויות מלח עצומות. המשרד לאיכות הסביבה פרסם תקנות, המגבילות הן את השימוש במלח בתעשייה והן את ההזרמה של תמלחות (שפכים עשירים במלח) לביוב. "מקורות" משתפת פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה בהפעלתן ובאכיפתן של התקנות, על-ידי איתור מוקדים בעייתיים וכן על-ידי השימוש במוצא הימי של השפד"ן (מכון טהור השפכים של גוש דן) להזרמת תמלחות לים. היות והקולחים של הביוב העירוני משמשים הן להשקייה והן להחדרה, חשוב מאוד שיכילו מה שפחות מלח. פעולות אלה תורמות להקטנת עומס המלח על האקוויפר.

בשלוש השנים האחרונות חלה ירידה מתמדת של ריכוז הכלורידים בשפכי ובקולחי השפד"ן, ובקידוחים השואבים את המים לקו השלישי (המשמש להובלת מי השקייה לנגב). מגמה זו נמשכת.

3. צמצום חדירת דטרגנטים למי התהום: עד שנות ה-70' היה השימוש בדטרגנטים (חומרי ניקוי) "קשים" נפוץ מאוד בישראל. דטרגנטים "קשים" מתאפיינים בכך שאינם מתפרקים פירוק ביולוגי בזמן סביר. עקב כך החלו החלו להופיע סימנים של ריכוזי דטרגנטים במי התהום. בשנות ה-70 יזמה נציבות המים, בעידוד ובתיאום עם מקורות, חוק האוסר שימוש בדטרגנטים "קשים", ומעודד מעבר לדטרגנטים "רכים" (מתפרקים).

מאז חלה הטבה משמעותית, והסימנים הראשונים לריכוז דטרגנטים במי תהום נעלמו. אך עדיין נותרה בעיה: הדטרגנטים עשירים ביסוד בורון, המגיע לשפכים ולמי התהום. הבורון הנו יסוד מזיק לגידולים חקלאיים מסוימים ועל כן קיים הסיכון, שהחקלאים לא יוכלו להשתמש בקולחים להשקיה.

"מקורות" יוזמת עם המשרד לאיכות הסביבה פעולות לצמצום השימוש בבורון בדטרגנטים, וכבר קיימים סימנים חיוביים ראשונים.

4. שימוש חוזר (השבה) בקולחים: אחד הגורמים העיקריים לזיהום מי תהום הנו השפכים. כמויות וסוגי המזהמים בשפכים הם רבים ומגוונים: חיידקים, חומרים אורגניים, מתכות כבדות, חומרים מסיסים (סולבנטים), מלחים וכיוצא באלה. לכן, חשוב ביותר לפקח על השימוש בקולחים, כדי לצמצם למינימום את ניזקם למי התהום.

"מקורות" נכנסה לתחום של השבת קולחים בצורה מסיבית, מתוך ראיית הקולחים כמקור מים נוסף למקורות הקונבנציונליים, ומתוך חשיבה של ניהול ההשבה כתהליך מקטין/מונע זיהום מי תהום. יותר ממחצית הקולחים המיוצרים במדינה מופעלים, מנוהלים ומושבים על-ידי "מקורות". חלק גדול מקולחים אלה (יותר מ-100 מיליון מ"ק/לשנה) מוזרמים לדרום ומשמשים להשקיית קרקעות שאין מתחתן אקוויפר פעיל. איכות הקולחים מאפשרת השקיית כל סוגי הגידולים. "מקורות" רואה, אם כן, בהשבת קולחים, פתרון נוסף למצוקת משק המים של ישראל ולצמצום הנזק שקולחים אלו עלולים לגרום למי התהום.

סיכום: למרות שלחברת "מקורות" אין מעמד סטטוטורי בוועדות התכנון, או בגופים הקובעים מדיניות לגבי מניעת זיהום מי תהום, היא נוקטת במספר לא קטן של פעולות לצמצום ולמניעה של זיהום מי תהום. מפעלים ופעולות אלה נעשים מתוך ראייה לאומית, מגדילים את פוטנציאל המים במדינה, פותרים בעיות של אספקת מים לצרכנים ומועילים מהבחינה האקולוגית בתחום שמירה על איכות מי התהום.

* יעקב זק הנו מנהל יחידת איכות מים ב"מקורות"