ממשלת בגדאד נסוגה מהדרישה לקבל תוספת תשלום על כל חבית נפט שהיא מוכרת במסגרת תוכנית האו"ם "נפט תמורת מזון". הוויתור על קבלת תשלומים "מתחת לשולחן" נעשה במקביל להודעת בגדאד על הסכמתה להתיר את כניסת פקחי הנשק של האו"ם לתחומה.

הוויתור בנושא הנפט עשוי להביא לחידוש הסחר עם חברות אמריקאיות ואירופיות ולהקשות על ארה"ב ובריטניה לגייס תמיכה רחבה להפלת משטרו של סדאם חוסיין. יצוא הנפט העיראקי למערב צנח בחודשים האחרונים, בשל סירוב הקונים לשלם את ההיטלים, שהזרימו עד עתה 300 מיליון דולר לקופת בגדאד.

תוספת התשלום מפרה את תנאי הסכם "נפט תמורת מזון", המהווה חלק מהסנקציות הכלכליות שהוטלו על עיראק בעקבות פלישתה לכווית ב- 1990. לפי ההסכם, מועברות כל הכנסות הנפט לידי האו"ם ומשמשות לרכישת מזון ותרופות ולתשלום פיצויי המלחמה. בגדאד החלה לדרוש תוספת של 50 סנט לחבית נפט בסוף 2000, על מנת להגביר את הכנסותיה ולצבור מזומנים. התוספת הגיעה בשיאה ל- 70 סנט לחבית.

חברות הזיקוק וחברות הסחר הגדולות סרבו לשלם את התוספת, ועיראק מכרה את הנפט למתווכים עלומים שהפקידו את התשלום הנוסף ישירות בחשבונות בנק בשליטת עיראק, ומכרו את הנפט לחברות הסחר הגדולות. אלו שבו ומכרו את הנפט לבתי הזיקוק, כולל בתי זיקוק בארה"ב. תוספת התשלום גולגלה הלאה בכל שלב והפכה לאחד ממרכיבי מחיר הנפט העיראקי.

מכיוון שתוספת התשלום לא צוינה בנפרד בחשבונות יכלו חברות הנפט האמריקאיות, שצורכות כמחצית מכמות הנפט המיוצאת מעיראק, לטעון שהן משלמות את המחיר שקבע האו"ם ואינן מפרות את הסנקציות.

שלטונות עיראק הקטינו בהדרגה בחודשים האחרונים את תוספת התשלום בעקבות הנטישה ההמונית של הלקוחות. יבוא הנפט מעיראק לארה"ב ירד מ- 8.5% מכלל הייבוא בשנה שעברה ל- 3% בחודשי הקיץ. מתחילת 2002 ועד סוף מאי נעה תוספת התשלום בין 30 ל- 40 סנט לחבית, לפי דו"ח וועדת הסנקציות של האו"ם שפורסם ב- 16 בספטמבר באינטרנט. עד אמצע אוגוסט ירדה התוספת ל- 5 – 10 סנט לחבית.

עדיין לא ברור אם ביטול התוספת יסייע להניע מחדש את יצוא הנפט מעיראק, בין היתר מפני שהרוכשים כבר מצאו תחליף לנפט העיראקי במדינות אחרות. סוחרי הנפט צופים שהביקוש לנפט עיראקי יישאר חלש, אם לא יחול שינוי במדיניות המחירים הקיימת.

(WSJ, 18.9.02)