נולד ב- 1824. התאריך המדויק אינו ידוע.

פול ברוקה גילה שהמוח איננו איבר מסתורי או מכושף אלא איבר שאפשר להבין את פעילותו. הוא מצא את האזור המיוחד האחראי לדיבור.

ברוקה היה אנתרופולוג צרפתי. אנתרופולוגים נוסעים למקומות רחוקים בעולם כדי לחקור את אורח חייהם של בני אדם בתרבויות אחרות. אך ברוקה רצה יותר מכל לערוך מסע מיוחד - למקום הקרוב ביותר והרחוק מכולם - מסע אל מסתרי המוח האנושי. כיוון שברוקה היה גם מנתח, הוא אסף מוחות של אנשים שנפטרו, כל אחד בצנצנת מיוחדת לו, התבונן בהם וניסה להבין את הסודות הטמונים בו.

ברוקה התעניין באנשים, שנפגעו במוחם ואיבדו את יכולת הדיבור. למרבה הפליאה שאר התפקודים של אנשים אלה כמו השמיעה, הראיה והתנועה היו תקינים לגמרי. זהו סימן, הסיק ברוקה, שהדיבור איננו יכולת הנשלטת בצורה מסתורית על-ידי המוח כולו, אלא על-ידי מרכז מיוחד. אך היכן נמצא המרכז הזה? ברוקה רצה למצוא אותו.

מקרה אחד, שהרשים מאוד את המדענים, היה של אדם שירה לעצמו בראש, אך נשאר בחיים. הבחור המיואש פילח את גולגולתו כך, שחלק מהמוח הקדמי שלו בצבץ החוצה. ואז, הפלא ופלא, כשלחצו על המוח החשוף איבד הבחור את יכולת הדיבור שלו. עם שחרור הלחץ, כושר הדיבור חזר. ברוקה שם לב, שבכל המקרים של פגיעה בכושר הדיבור, הפגיעה היא תמיד באותו מקום - בצד השמאלי הקדמי של המוח. מסקנתו הייתה שבמקום זה קיים מרכז מיוחד של דיבור. גילוי זה הסעיר את העולם המדעי שלא הצליח עד אז להבין את הקשר בין האיבר המסתורי הזה - המוח - לבין התפקודים השונים של האדם. עד היום נקרא מרכז הדיבור במוח בשם "מרכז ברוקה".

למעשה, לא היה ברוקה הראשון שגילה את התגלית המרעישה. 40 שנה קודם לכן, בדק רופא בשם דאקס עשרות מקרים של פגועי מוח, בעלי ליקויים בדיבור. הוא שם לב כבר אז, שהפגיעה היא תמיד בצד שמאל, באונה הקדמית. הוא כתב מאמר על קיומו של מרכז הדיבור במוח, שלח אותו לעיתון מדעי, אך לרוע המזל המאמר נידחה בטענה שהוא לא מספיק מעניין... וכך נאלצה אחת התגליות החשובות ביותר בחקר המוח לחכות 40 שנה עד שברוקה גילה אותה מחדש. מרכז הדיבור נקרא, אם כן, לא על שם האיש שגילה אותו לראשונה, אלא על שמו של זה, שגילה אותו מחדש והצליח להלהיב את שומעיו.

ברוקה נפטר ב- 1880.