אירוסין

עד תקופת הראשונים (ימי הביניים) נהגו להפריד בין האירוסין לנישואין: באירוסין, שנקראו "קידושין", קידש הבעל את אשתו לפני שני עדים בנתינת "טבעת" ומיום הנישואין, התגוררו בני הזוג יחדיו, בימינו אין הפרדה, ושני המעשים ההלכתיים הללו התאחדו ומתקיימים בערב החתונה. לזכר הימים ההם נוהגים היום לעשות אירוסין, שאינם במשמעות ההלכתית שנקבעה אז, אלא התחייבות של בני הזוג להינשא בעתיד לבוא. מעמד זה קרוי "תנאים", בו הורי הזוג חותמים על "תנאים" , ובהם פירוט כיצד יתחתנו בני הזוג, התאריך, הסדרי מימון וכדומה.
התנאים נעשים במעמד ערבים ועדים המתחייבים בקבלת "קניין סודר". נהוג, שכשם שבעת החתונה החתן שובר כוס לזכר חורבן הבית, גם באירוסין אם החתן ואם הכלה שוברות צלחת , זכר לחורכן בית המקדש.

"מה' אשה משכלת."

"בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת" (משלי יט יד).
המלבי"ם מסביר: הבית וההון עוברים בדרך כלל בירושה מאבות לבנים: הבן נוחל מאביו ומוריש לבניו אחריו את נחלתו, כל זאת בתנאי , שמה' נזדמנה לו אשה משכלת, שתצליח לנהל את הבית בתבונה, כדי שתהיה אפשרות להשאיר את הנחלה לדורות הבאים. מכאן, שהבית וההון הם עניין של נחלה, אך הכל בתנאי שהאישה בבית היא משכלת.

שטר התנאים

שטר התנאים הוא ההסכם לקראת הנישואין שבו מפורטות ההתחייבויות ההדדיות בין המשפחות החתן והכלה. ההסכם הזה נכתב בבית הכלה בהשתתפות שני הצדדים וקרובי המשפחה. התנאים נעשים בקניין סודר בפני עדים. ניסוחו הקבוע נפתח במילים: "המגיד מראשית אחרית הוא ייתן שם טוב ושארית לאלה דברי הברית שנדברו בין שני הצדדים". התנאים בדרך כלל נעשים על טופס מודפס ובו יש למלא רק את השמות והפרטים. כשהמחותנים אינם מעונינים לתת פומבי להתחייבויותיהם הכספיות, ממלאים את התנאים בשימוש במילה "כמדובר" או "כמוסכם", שטר זה נהוג בחלק מעדות אשכנז.

"המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם טוב הוא שארית לאלה דברי התנאים והברית, שנדברו והותנו בין הני תרי צדדי ה"ה (הלא הם) (שם אבי החתן) העומד מצד (שם בנו) החתן המופלג כמר (שם החתן) נ"י (נרו יאיר). ובין (שם אבי הכלה) העומד מצד (שם בתו) הכלה הבתולה המהוללה מרת (שם הכלה) שתחיה.

ובשאלת פי החתן והכלה אמרו הן.

ראשית דבר ה"ה החתן הבחור המופלג כמר (שם החתן) נ"י, יישא למזל טוב בת גילו הכלה הבתולה המהוללה מרת (שם הכלה) תחיה. בחופה וקידושין כדת משה וישראל, וישלטו בנכסיהון שווה בשווה. ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה, כי אם ידורו באהבה וחיבה באמת ושלום במימרא ובסיעתא דשמייא.

התחייבות מצד (אבי החתן) וגם להלביש את (בנו) החתן מלבושי כבוד בגדי חול שבת ויום טוב, כמנהג בעלי בתים חשובים פה. התחייבות מצד (אבי הכלה) וגם להלביש את בתו הכלה, מלבושי כבוד בגדי חול שבת ויום טוב, כמנהג בעלי בתים חשובים פה.

זמן החתונה במזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת בעזרת ה' יתברך בחודש (שם החודש העברי) ת"ש _______ הבא עלינו לטובה, על הוצאת (כמדובר), ובתוך הזמן מתי שנתרצו שני הצדדים.

ערב קבלן מצד החתן: (שם הערב) ערב קבלן מצד הכלה: (שם הערב). הצדדים מחייבים לפצות הערב הקבלן שלא יגיע אליהם שום היזק וגרם הזיק כלל.

קנס מצד העובר לצד המקיים (כמדובר) הקנס לא יפתור וכו "לא יפטור את הקנס. וקנינו אנן סהדי מהחתן מהכלה ומהמחותנים בקניין אגב סודר במנא דאפשר למקני ביה כתקנת חז"ל. והכל שריר ובריר וקיים .

ח"ש יום _________ לחודש _________ שנת _________ הפ __________

נאום (חתימת העד האחד).

נאום (חתימת העד השני).

חתימות (ערבים קבלנים)."

ימים שאין עורכים בהם חתונות

זוג המתכנן את יום הנישואין עליו לקחת בחשבון, כי בימים מסוימים בשנה, ההלכה אוסרת לקיים חתונה, כגון: בימי צום ואבל (ג' תשרי, י' טבת , י"ז בתמוז, תשעה באב, ותענית אסתר) כמו כן אין עורכים נישואין בימי האבל, שבין פסח לחג השבועות ימי ספירת העומר, יש המתירים להינשא בהם רק בימי ראש חודש אייר, ומר"ח סיוון והלאה וכמובן ביום ל"ג בעומר (י"ח אייר), ומר"ח סיוון והלאה - לדעת האשכנזים , ולדעת הספרדים מיום ל"ד בעומר (י"ט אייר) והלאה - מתירים להינשא. כן אסור להינשא בימי בין המיצרים במשך שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב. וכן בימי חג ובחול המועד פסח וסוכות אין נישאים משום שאין מערבבים שמחה בשמחה.

סוד הטהרה במקווה

אחרי ימי הפרישות האישה צריכה לטבול במי מקווה, ולאחר טהרתה מותרים בני הזוג ביחסי אישות. רבים שואלים, מדוע על האישה לטבול דווקא במי מקווה כדי לטהר את עצמה, וכי מי האמבטיה או המקלחת שונים הם ממי המקווה ואין בכוחם לטהר? סוד היטהרה במי המקווה הוא, בהיותם מי גשמים או מי מעיין, בלא התערבות כלשהי. המים האלו מסמלים את הראשוניות והמקוריות, כי הם מזכירים לנו את העולם בתחילת בריאתו, כשהיה כולו מכוסה מים, ורק במאמר הקב"ה נקוו המים למקום אחד ונתגלתה היבשה בניקיונה, צחותה וטהרתה. כך האישה, היורדת לטבול במים הטבעיים האלה, ומתכסה בהם, בעלותה מן הטבילה, תהא צחה טהורה ומחודשת, וחוזרת אל "הבראשית". ובכך יונקים בני הזוג את תחושת ההתחדשות בחיי הנישואין, ואין הם עלולים להיכנס לשגרה ולשעמום.

האישה היא המקור לחיים חדשים בעולם המתהווים ברחמה. כשם שהתינוק הנמצא ברחם אימו מוקף כולו במים עד ליציאתו לאוויר העולם, כך האישה בטבילתה מוקפת במים טבעיים, ואף תנוחתה בתוכם דומה לתנוחת התינוק ברחם אימו. וביציאתה מהם, היא "נולדת" מחדש, כולה טהורה ומחודשת, וחשה בישות חדשה, הטהורה לחיי אישות משותפים עם בעלה.

המדענים במחקריהם גילו, שיש הבדלים בין מים למים מבחינת הרכבם, תכונותיהם והשפעתם. אך עדיין לא עמדו על ההבדל הקיים בהשפעה על גופנו בין מי גשמים ומי מעין טבעיים למים העוברים תהליך מלאכותי . אפשר שעוד יתגלו גילויים בעניין הזה. אך לא המדע או סיבה הגיונית זו או אחרת יכריעו את הכף בעניין קיום מצווה זו, שרב המכוסה בה מן הנגלה. עלינו לקיימה מכוח צו הבורא אשר התאים את מצוותיו לצרכינו ולטובתנו. כדברי הרמב"ם בסוף הלכות מקוואות: "דבר ברור וגלוי, שהטומאות והיטהרות גזרות הכתוב הן. ואינן מדברים , שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות- מכלל החוקים היאשאין הטומאה טיט... שתעבור במים אלא גזרת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב... המכוון לבו ליטהר, כיוון שטבל - טהור, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר..."

עוד ממעגל החיים היהודי:
ברית מילה
בר מצווה
אירוסין
נישואין