מדד ה-BMI, מודד את היחס בין משקל הגוף לגובה ומשמש כלי זמין מאוד ונוח לשימוש. את התוצאה מתרגמים בהתאם לגיל הנבדק כדי ללמוד על היחס (פרופורציות) בין הגובה למשקל של הנבדק. מדד זה משמש כלי למדידת עודף ותת-משקל.
קיימים מדדים שונים שבהם יכול כל אחד מאתנו לבדוק את התאימות הגופניות שלו יחסית לבני אדם אחרים בני אותו גיל, מין או גובה. החשיבות ביכולת שלנו למדוד את עצמנו היא בין השאר להעריך לכמה אנרגיה אנו זקוקים כדי להתקיים.
אחת השיטות המקובלת כיום היא שיטת: מדד מסת גוף – (Body Mass Index (BMI.
מדד זה קובע את היחס בין משקל הגוף לגובה ומשמש כלי זמין מאוד ונוח לשימוש.
את התוצאה מתרגמים בהתאם לגיל הנבדק כדי ללמוד על היחס בין הגובה למשקל של הנבדק-BMI.
כיצד מחשבים את ה-BMI?
הנוסחה: BMI = משקל (ק"ג) / גובה2 (מ') (משקל לחלק לגובה בריבוע = BMI)
לדוגמה: אדם שגובהו 1.73 מטרים ומשקלו 78 ק"ג מדד מסת גופו הוא: 26 לפי החישוב הבא:
26.06 = 78 / 1.73x 1.73
| התוצאה המתקבלת מהחישוב |
תרגום התוצאה* (למבוגרים) |
| קטן מ- 20 |
תת-משקל |
| 24-20 |
התחום הנורמלי אצל מבוגרים |
| 26-25 |
השמנה מדרגה ראשונה |
| 29-27 |
השמנה מדרגה שנייה |
| 35-30 |
השמנה כמחלה |
| 35 ומעלה |
השמנה כמסכנת חיים
|
- בקרב ילדים ובני נועד יש התייחסות שונה לתוצאות בהתאם לגיל. לדוגמה:
בגיל 16 BMI תקין הוא 18, נתון זה בגיל מבוגר נחשב לתת-משקל מסוכן. השימושים הקליניים ב-BMI הם באבחון השמנה, תת משקל וכן לבניית דיאטה מתאימה.
* יש כמובן שינויים אינדיבידואליים קלים הנובעים מגיל, מין, משקל עצמות, מסת השריר ועוד.
