הטענה שהקפיטליזם והסחר הבינלאומי חונקים את כדור הארץ למוות אופנתית מאוד בכמה חוגים, אולם "האקונומיסט" טוען שההפך הוא הנכון: צמיחה כלכלית הולכת יד ביד עם סביבה נקייה, ולעיתים קרובות גם תורמת לשמירה על איכות הסביבה. אין בכך כדי להסיר כל דאגה לגבי איכות הסביבה, ובמיוחד את הדאגה שמעורר השימוש הבזבזני והמזהם באנרגיה, המקור הגדול ביותר לפגיעה באיכות הסביבה.
"האקונומיסט" ממליץ להתחיל כבר עתה במעבר איטי משימוש בדלק פחמימני מזהם לשימוש בדלק נקי, ומונה 3 סיבות עיקריות לקריאה ל"מהפכת אנרגיה": המעבר לשימוש באנרגיה נקייה יותר יקל על ההתמודדות עם בעיות סביבתיות כפסולת כימית, כמחזור אלומיניום, או כשרפת פסולת עירונית, שהטיפול בהן צורך אנרגיה רבה; הסיבה השניה היא שינוי האקלים. הדרך ההגיונית ביותר שיכולות ממשלות לנקוט בניסיון להתמודד עם שינוי האקלים היא לאותת מפורשות שהעולם חייב לעבור לשימוש באנרגיה דלה בפחמן. איתות כזה יניב כל מיני חידושים בתחום האנרגיה החלופית.
הסיבה השלישית והדוחקת מכולן היא הבריאות. אחד מגורמי המוות המובילים במדינות העניות המפעילות תחנות כוח פחמיות מיושנות הוא זיהום האוויר. למעשה נכון הדבר גם לגבי מדינות עשירות. החלקיקים הנפלטים משרפת סוגי דלק פחמימני, ובעיקר מפחם, מזיקים לבריאות הציבור מאתונה ועד בייג'ינג.
 |
להפיל את המלך פחם מכיסאו |
חלום האנרגיה הנקייה לא יוכל להתגשם כשהמאזן מוטה לכיוון טכנולוגיות מזהמות. על הממשלות לחדול ממתן סובסידיות המעודדות צריכת דלק פחמימני. ממשלות ספרד וגרמניה, המעניקות כספים לתעשיית הפחם, פועלות בדרך מוטעית מיסודה. נתח נכבד מהחשמל בארה"ב מיוצר בתחנות כוח פחמיות בנות 30 שנה ויותר, משום שחוק האוויר הנקי בארה"ב פוטר מפעלי פחם ישנים מעמידה בתקני הפליטות. המדינות העניות, שרבות מהן מסבסדות את מחיר החשמל, אינן פטורות מאשמה.
המדינות העשירות יכולות וצריכות לסייע למדינות העניות לעבור לשימוש באנרגיה נקייה. מחקר שערכה סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריך ש- 1.6 מיליארד בני אדם בעולם משתמשים בעצים ובגללים כמקור לאנרגיה. המצב צפוי להשתנות בעשור הקרוב כשבמדינות הנחשלות יוקמו אלפי תחנות כוח, אולם ללא התערבות המדינות העשירות יונעו רבות מהן באמצעות פחם ויביאו לעלייה בפליטות. על המדינות העשירות לממן את המעבר לאנרגיה דלת פחמן במדינות העניות לא כמתן צדקה, אלא כתשלום ביטוח נגד התחממות גלובלית.
הצעד המכריע יהיה תמחור ריאלי של השימוש באנרגיה. הנזק לבריאות ולסביבה משרפת דלק פחמימני אינו משתקף במחירים, ובמיוחד לא במחירי הפחם במרבית המדינות. אין דרך מושלמת לעשות זאת, אולם אחד הרעיונות המוצלחים הוא הטלת מס על פליטות פחמן, שיעודד את הפסקת הצריכה של סוגי דלק מזהמים כפחם.
|
עידן המימן |
השימוש בפחם לא צפוי להיפסק כליל, אולם הצעדים ידרבנו פיתוח טכנולוגיות ותיקות כאנרגיה סולארית וכאנרגיית רוח, וטכנולוגיות חדשות כ"תפיסת פחמן" (sequestration), שמאפשרת שימוש בדלק פחמימני ללא פליטות פחמן. למדינות העניות קשה לוותר על השימוש בעתודות הפחם הגדולות והזולות, אולם טכנולוגיית "תפיסת הפחמן" תפתח שימוש במימן המשתחרר לאחר תפיסת הפחמן לייצור אנרגיה בתאי דלק ללא פליטות.
עידן המימן טרם הגיע אולם הסימנים מעודדים. יצרני המכוניות הגדולים מתכננים לשווק בתוך כמה שנים מכוניות שיונעו בתאי דלק, ותחנות כוח העושות שימוש בתאי דלק החלו לצוץ. חברות הנפט משקיעות בפיתוח טכנולוגיית מימן וטכנולוגיית תפיסת פחמן, ואפילו ארגונים "ירוקים", המתנגדים לפחם, אימצו את "תפיסת הפחמן" כגשר לעתיד המבוסס על אנרגית מימן.
המתנגדים לשימוש בפחם סבורים שהנשיא בוש, שסרב לחתום על אמנת קיוטו, שבוי בידי תעשיית האנרגיה, אולם "האקונומיסט" מציין שהנשיא הפתיע כשהתייחס בחיוב לתפיסת פחמן ולתאי דלק, וכותב ש"הנשיא יוכל אפילו להנהיג, אם יאבק בפחם ויאמץ את המימן".
(The Economist, 6.7.02)
