הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > דת - תפילה ופולחןעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרון > ראש השנה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתקרן אבי חי



תקציר
על מקור השם "תשרי", על התחלת השנה העברית, על ראש השנה שחל בא-ב בתשרי ומהווה את יום הדין לאדם ולעולם, על המשמעות של תקיעת שופר בראש השנה ועל תפילת "וּנְתַנֶה תוקף".



חודש תשרי : התחלת השנה
מחברת: מתיה קם



 

חודש תשרי: התחלת השנה


שמו של חודש תשרי – כמו שמותיהם של החודשים האחרים – הגיע אלינו מבבל, מן השפה הארמית. את שמות החודשים הביאו שבי ציון, שחזרו מגלות בבל ליהודה לפני כ- 2,500 שנה (במאה ה- 6 לפני הספירה*). המילה תשרי באה מן המילה הארמית "תשריתו" שפירושה בעברית – התחלה. ואמנם בלוח העברי הנהוג כיום מציין חודש תשרי את התחלת השנה. אבל לא כך היה בתקופת המקרא: התורה מזכירה התחלה אחרת של השנה – באביב, בחודש ניסן, שהוא "ראש חודשים ראשון… לחודשי השנה" (ספר שמות פרק יב פס' 2). בהתאם לספירה המתחילה בחודש הראשון (ניסן) – תשרי הוא החודש השביעי, וראש השנה חל "בחודש השביעי באחד לחודש" (ספר ויקרא פרק כג פס' 24).
ובכל זאת, גם במקרא יש רמזים לעוד התחלת שנה – בעונת הסתיו. לדוגמה: על חג הסוכות נאמר בתורה שהוא "חג האסיף בצאת השנה" (ספר שמות פרק כג פס' 16).
ולכן יש הסבורים, כי כבר בתקופת המקרא היו "שתי התחלות" לשנה: התחלת השנה באביב, בחודש הראשון הוא חודש ניסן, שבו יצאו בני ישראל ממצרים וחגגו את חג הפסח; והתחלה נוספת הייתה בסתיו, בחודש השביעי – הוא חודש תשרי, שציין את סוף השנה החקלאית (אסיף) ואת ההתחלה של שנה חקלאית חדשה.
במשנה נזכרות כמה התחלות – כמה ראשי שנים – לעניינים שונים, ובהם: ראש השנה למלכים (א בניסן), ראש השנה לשנים (א בתשרי), ראש השנה לאילנות (טו בשבט) ועוד.


* לספירה: לספירת הנוצרים, לספירה הכללית - שראשיתה על-פי שנת הולדתו המשוערת של ישו. המונח "לפני הספירה" מציין תאריכים מן התקופה שלפני הולדת ישו הנוצרי.



 

ראש השנה: א-ב בתשרי


ראש השנה הוא החג היחיד שחל בראש חודש (א בתשרי) ונמשך יומיים רצופים (גם בארץ וגם בחוץ לארץ). ראש השנה נחוג במשך יומיים – בשני הימים הראשונים של חודש תשרי – אך שני ימים אלה נחשבים למעשה לחג אחד ארוך, הנקרא בארמית "יומא אריכתא" (=יום ארוך).
השם "ראש השנה" נזכר לראשונה במשנה. בתורה נקרא החג "יום תרועה" (ספר במדבר פרק כט פס' 1) או "זיכרון תרועה" (ספר ויקרא פרק כג פס' 24). השם "יום תרועה" קשור למצווה המיוחדת לחג זה, והיא: השמעת קול תרועה. חז"ל* קבעו, כי התרועה ב"יום תרועה" – היא תקיעת שופר.**
כאמור, במשנה נקבעו כמה התחלות שנה. אבל ההתחלה החשובה מכולן היא בראש השנה, ולכן רק תאריך זה זכה לכינוי "ראש השנה".***
על-פי המסורת היהודית, ראש השנה נחשב ל"יום הדין הכללי" לכל העולם, שבו אלוהים דן ושופט את "כל בָּאֵי עולם", ומכאן חשיבותו ואופיו המיוחד והקדוש של היום הזה.


* חז"ל: חכמינו זכרם לברכה. כינוי לחכמים, למנהיגים, שפעלו בארץ ישראל ובבבל במשך כ- 700 שנה, מן המאה ה- 1 ועד המאה ה- 7 לספירה. כלל יצירתם נקראת בפינו "ספרות חז"ל", ובה נכללים המשנה, התלמוד וקובצי מדרשים.
** המילה "תרועה" בלשון המקרא מציינת השמעת קול גם בפה וגם באמצעות כלי נגינה, כמו שופר או חצוצרה. חז"ל - חכמינו זכרם לברכה - קבעו, שהתרועה של "יום תרועה" (ראש השנה) תהיה דווקא בשופר.
*** על-פי: יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ה – 1995, עמ' 217.





 

ראש השנה – יום הדין לאדם ולעולם


על-פי המסורת היהודית, ראש השנה, שלא כמו חגי ישראל האחרים, איננו חג של עם ישראל בלבד. ראש השנה הוא חג אוניברסלי, כלל אנושי, הנוגע לכל העולם ולכל בני האדם: ראש השנה הוא יום הדין "לכל בָּאֵי עולם", לכל האנשים בעולם. ומדוע נבחר דווקא ראש השנה כיום הדין לכל העולם? אחת התשובות היא, שהעולם נברא בחודש תשרי, ולכן ראש השנה מציין לא רק את תחילת השנה – אלא גם את תחילת האנושות.* משום כך מזכירים בתפילות ראש השנה גם את תחילת ההיסטוריה האנושית, לדוגמה – את סיפור נח והמבול.
על-פי המסורת, כל אדם נידון בראש השנה על מעשיו בשנה שחלפה. בתפילות ראש השנה מתואר יום הדין, שבו כל בני האדם עוברים לפני אלוהים, כמו צאן לפני הרועה או כמו חיילים במסדר, ואלוהים שופט כל אחד ואחד מהם על מעשיו. אך לא רק בני אדם כיחידים נידונים בראש השנה – אלא גם עמים ומדינות: "ועל המדינות בו (=בראש השנה, ביום הדין) ייאמר: איזו לחרב – ואיזו לשלום, איזו לרעב – ואיזו לשובע…"**


* תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ח' עמ' א.
** תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א דף נז טור א. קטע זה מתוך התלמוד משובץ בתפילות ראש השנה (וכן בתפילות יום הכיפורים).





 

המשמעות של תקיעת שופר בראש השנה


כאמור, ראש השנה הוא "יום תרועה", וייחודו של החג הוא בתקיעת השופר.
חז"ל הדגישו את תפקיד השופר כסמל ליום הדין: השופר הוא אמצעי המכריז על ישיבת בית הדין בשמים – על אלוהים השופט את העולם. השופר מיועד גם לזרז את בני האדם העומדים למשפט, לעורר בהם חרדה מיום הדין ולגרום להם להתחרט על מעשיהם הרעים.
ולקשר הזה שבין השופר לחרטה נמצא גם רמז לשוני במדרש: השופר קורא לנו "שפרו מעשיכם".*
הפילוסוף היהודי פילון** מציג שתי משמעויות לתקיעת שופר: משמעות אחת נוגעת לעם ישראל, והשנייה – לאנושות כולה. מבחינת עם ישראל, תקיעת השופר מזכירה את קול השופר במעמד הר סיני – "קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד" (ספר שמות פרק יט פס' 16). מבחינה כללית – השופר הוא כלי הקורא למלחמה או המזהיר מפני מלחמה מתקרבת.*** על-פי פילון, תקיעת השופר בראש השנה מזכירה לנו, לעם ישראל, את מעמד הר סיני, ולעולם כולו – את המלחמות ואת התקווה להפסקתן ולהיעלמות הרוע מן העולם, כמו שכתוב בתפילת ראש השנה: "וכל הרשעה [הרשעות שבעולם] כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" – והכוונה לבקשה מה', שיבטל את כל משטרי הרוע בעולם (ובכך יביא להפסקת המלחמות).


* פסיקתא דרב כהנא, כג, ח. הפסיקתא הוא סוג מסוים של מדרשים ודרשות על עניינים מסוימים – בעיקר כאלה הקשורים לשבתות ולחגים, והמבוססים על פסוקים מן התורה (ומן ההפטרה).
** פילון (PHILO) האלכסדרוני – פילוסוף יהודי מן העיר אלכסנדריה שבמצרים שחי במאה הראשונה לספירה – לפני כ- 2,000 שנה.
*** במקרא יש דוגמאות לשימוש בשופר ככלי הקורא למלחמה – וגם מזהיר מפניה. דוגמה לתקיעת שופר המזהירה מפני מלחמה – בספר יחזקאל (פרק לג פס' 3): "וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר להזהיר את העם". דוגמה לשופר הקורא למלחמה – בסיפור כיבוש יריחו בידי יהושע (ספר יהושע פרק ו פס' 20), בסיפור מלחמתו של גדעון במדיינים (ספר שופטים פרק ו פס' 34) ועוד.





 

קטעים מתפילת "וּנְתַנֶה תוקף" – מתוך המחזור לראש השנה וליום הכיפורים


(מחזור: ספר תפילות נפרד מן הסידור, ובו התפילות לחגים ולמועדים: לראש השנה, ליום הכיפורים, וכן לשלושת הָרְגָלִים – פסח, שבועות וסוכות.)
לפניך קטע מתוך התפילה לראש השנה (וליום הכיפורים) – תפילת "וּנְתַנֶה תוקף" – הנקראת על שם המילים הפותחות אותה.
תפילה זו מבוססת על פיוט* קדום מאוד, שנכתב כנראה בארץ ישראל לפני כ- 1,000 שנה. קטעים מן הפיוט הקדום התגלו במחזורים עתיקים וכן בגניזת קהיר.**
המסורת מייחסת את התפילה לרבי אמנון, שעל פי האגדה חי בעיר מגנצא שבגרמניה בתקופת מסעי הצלב.***
הפיוט מתאר את יום הדין בשמים – את האל היושב על כיסא מלכותו כדי לשפוט את בני האדם, את מלאכי השמים הנחפזים בפחד וברעדה, את קול השופר הגדול – ואת הדממה…




  פירושים
"וּנְתַנֶה תוקף קְדוּשַׁת היום
כי הוא נורא ואיום,
ובו תינשא מלכותך
וייכון בחסד כיסאך
ורחמים,
ותשב עליו באמת.
אמת כי אתה הוא דיין
ומוכיח, ויודע ועֵד,
וכותב וחותם וסופר וּמוֹנֶה,
ותזכור כל הנשכחות,
ותפתח את ספר הזיכרונות
ומאליו ייקרא...

ובשופר גדול ייתקע,
וקול דממה דקה יישמע,
ומלאכים יחפזון,
וחיל ורעדה יאחזון,
ויאמרו: הנה יום הדין

וכל בָּאֵי עולם יעברון לפניך כבני מָרוֹן
כְּבַקָרַת רועה עדרו
מעביר צאנו תחת שבטו
כן תעביר ותספור וְתִמְנֶה
ותפקוד נפש כל חי
ותחתוך קצבה לכל בריותיך
ותכתוב את גזר דינם…"
נספר על הקדושה של ראש השנה,
כי היום הזה מעורר חרדה ופחד.

המלכות והמשפט של אלוהים יתבססו על חסד.

ותשב עליו ביושר, בצדק.





ספר הזיכרונות ייקרא מעצמו.



המלאכים יחפזו, ימהרו,
ויתמלאו פחד ורעד (מפחד יום הדין).


כל האנשים בעולם יעברו לפניך, אחד אחרי השני, כמו בני צאן.
כמו שהרועה עורך ביקורת על העדר שלו
תחת מקל הרועים.

תזכור את כל בני האדם.
אתה תקציב שנות חיים לכל האנשים שבראת.


* פיוט: המילה פיוט באה מן השפה היוונית, ופירושה – שיר. המושג פיוט מתכוון לכל שירת הקודש בעברית, שתחילתה בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. מארץ ישראל עבר הפיוט לבבל, לספרד, ולצפון אפריקה. במקביל הגיע הפיוט גם לארצות אירופה – לאיטליה, לצרפת ולגרמניה. הפיוטים מקשטים את התפילה בבית הכנסת, בעיקר בשבתות ובחגים. הפיוט שימש גם באירועים מחוץ לבית הכנסת, כגון: חתונה, ברית מילה וסעודת שבת.
** גניזה הוא המקום בבית הכנסת – בדרך כלל ארון או מחסן מיוחד – שבו נשמרים ספרי קודש קרועים או פסולים שאי-אפשר להשתמש בהם ואסור לזרוק אותם. קטעי גניזה שנשתמרו במקומות שונים בעולם, דוגמת הגניזה בקהיר, הם מקור חשוב לחקר ההיסטוריה והתרבות היהודית.
גניזת קהיר: הגניזה שנתגלתה בשנת 1896 בבית הכנסת בן עזרא שבקהיר העתיקה. בגניזת קהיר נמצאו כ- 200,000 דפים, ובהם לא רק דפים מכתבי הקודש אלא גם ספרים, מכתבים ומסמכים שונים שנכתבו בעברית, בארמית, בערבית, בפרסית, ביידיש ובלטינית – לרוב באותיות עבריות.
*** מסעי הצלב: מסעות מלחמה של נוצרים שיצאו מארצות שונות באירופה במאות 11-13 לספירה כדי לשחרר את המקומות הקדושים להם בארץ ישראל – ובמיוחד את ירושלים – מידי המוסלמים.

ביבליוגרפיה:
כותר: חודש תשרי : התחלת השנה
שם  האתר: קופצים ללוח העברי
מחברת: קם, מתיה
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך נכתב במסגרת מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך.
הערות לפריט זה: 1. תחקיר: שלומית טור-פז
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית