עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > היישוב בארץ ישראל טרם הקמת המדינה > היישוב בארץ ישראל בתקופה העותומנית [1516 - 1917] > עליה שניהעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה שנייהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה שנייה
הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב


תקציר
על גורמי העלייה השנייה, על אנשי העלייה, על קליטתם של בני העלייה השנייה (העימות בין האיכרים לבין הפועלים), על מורי והוגי הדור (אהרון דוד גורדון וחיים יוסף ברנר), על מפלגות הפועלים, על הנחת היסוד להתיישבות העובדת, על השמירה וההתיישבות (ארגון "השומר"), על התפתחות הישוב העירוני ועל העלייה התימנית השנייה.



העלייה השנייה ותרומתה לישוב הלאומי
מחבר: הסוכנות היהודית



מבוא


בשנים 1904-1914 הגיעו לארץ ישראל מרוסיה למעלה מ- 35,000 עולים. היו אלה אנשי "העלייה השניה". איש לא שיגר אותם לארץ ישראל ומאחוריהם לא עמד כל ארגון, אולם הם חוללו את המפנה המכריע במפעל התחייה הלאומית בארץ ישראל.



1. גורמי העלייה


פוגרום קישיינב - הפוגרום המחריד שארע באפריל 1903 בקישיינב זעזע את דעת הקהל העולמית והותיר את יהודי רוסיה המומים ומתוסכלים. יהודים רבים היגרו למערב (בעיקר לארה"ב), אך היו גם יהודים שהחליטו לעלות לארץ ישראל.

פרשת אוגנדה - בעלייתם ביטאו העולים את שלילתם המלאה להצעת אוגנדה.

מהפכת 1905 - בשנת 1905 פרצה המהפכה הראשונה ברוסיה. לאחר תקופה קצרה של תקוות, שבה הריאקציה והשתלטה. המהפכה הוטבעה בפרעות ביהודים, שנגדם השתדלו השלטונות להפנות את זעם ההמונים.

כשלון מלחמת רוסיה יפן (1904-1905) - בעקבות הכישלון הרוסי במלחמה עם יפן, החלו פוגרומים ביהודים ע"י קבוצות בשם "המאות השחורות", שתלו את אשמת המפלה הצבאית ביהודים.



2. אנשי העלייה השנייה


אנשי העלייה השנייה היו ברובם צעירים בודדים, רווקים, שנולדו ברוסיה, ב"תחום המושב" המאוכלס בצפיפות והרווי עוני מרוד. נעוריהם עברו עליהם בתקופה, בה רבים מבני דורם פרצו את הגדר ופנו עורף לדת. הם הושפעו מהספרות היפה של התקופה, שנטעה בהם את הכמיהה העזה להיחלץ מאורח החיים המדכא של העיירה. חדורי מודעות פוליטית עמוקה, הושפעו אף הם, כמו הבילויים, מן המסורת המהפכנית הרוסית. השאיפה לגאולה לאומית בארץ ישראל התמזגה אצלם בשאיפה לתיקון עולם ע"י בנית חברה חדשה, שוויונית וצודקת. עצם עלייתם ארצה הייתה ביטוי למרד: מרד בחברה הכללית ומרד באורח החיים היהודי בגולה.



3. קליטתם של בני העלייה השנייה - העימות בין האיכרים לבין הפועלים


הפריחה הכלכלית של המושבות, בעיקר הותיקות שבהן, אילצה אותן להיעזר בידיים עובדות מהחוץ. בתחילת המאה היצע כוח העבודה היה מהכפרים הערביים, ששכנו סמוך למושבות. כשהגיע בני "העלייה השנייה" אל המושבות, הם לא נתקלו בבעיות תעסוקה מיוחדות. אולם לאחר כשנה שינו איכרי המושבות את יחסם כלפיהם וסירבו להעסיק אותם במשקיהם. לסירובם של האיכרים להעסיק פועלים יהודים היו מספר סיבות:
א. רמת החיים הנמוכה של הפלאחים (איכרים) הערבים, שנזקקו למעט והסתפקו בשכר עבודה נמוך.
ב. כושרם הגופני של הפלאחים, שהיו מורגלים בעבודת השדה, ותפוקתם היומית, שהייתה גבוהה יותר.
ג. צעירי "העלייה השנייה" היו שונים באופים ובהתנהגותם מאיכרי המושבות. הרוח האידיאליסטית, ההשקפות הקוסמופוליטיות - מהפכניות והתודעה הפוליטית המפותחת, שבהם הצטיינו העולים הצעירים, היו זרים ומשונים לאיכרים.
מתיישבי "העלייה הראשונה" היו מטריאליסטים בהשקפותיהם ומהצד הרוחני מדקדקים בקיום מצוות היהדות. הנון - קונפורמיזם והאתאיזם של אנשי "העלייה השניה" עוררו באיכרים מרירות רבה. (זוהי לדעת מרבית החוקרים העילה העיקרית לסירובם של איכרי המושבות להעסיק את בני "העלייה השנייה".)



4. מורי והוגי הדור


ב"עלייה שנייה" היו רבים בעלי שאר רוח, אך השנים הבולטים מכולם היו אהרון דוד גורדון וחיים יוסף ברנר.

הגותו של אהרון דוד גורדון (1856 – 1922)
רעיון "כיבוש העבודה" בידי פועלים יהודים במושבות לא היה רק פרי הצורך בתעסוקה לעולים, אלא גם נושא אידאולוגי עקרוני ומוסרי. בני "העלייה השנייה" טענו, שהגשמת הציונות צריכה להתבצע בעבודה חקלאית עברית. האיש שניסח רעיון שה כחלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה הציונית, היה אהרון דוד גורדון. גורדון, יליד פודוליה, הגיע לארץ ישראל בשנת 1904, בהיותו בן 48. גורדון, שלא עבד לפני כן בעבודה פיסית, החליט לעסוק אך ורק בעבודה גופנית, ובעיקר בחקלאות.

תורתו של א.ד. גורדון, אשר העלתה את עבודת האדמה למעמד של ערך מקודש, שבלעדיו אין לתחייה הלאומית כל משמעות ושבלעדיו לא יבוא גם הפרט העברי על תיקונו, שבתה לבבות רבים מאנשי "העלייה השנייה", שהכתירוה בשם "דת העבודה". "עבודה עברית" ו"כיבוש העבודה" היו בעיני העולים החדשים עיקרי מהותה של ההתיישבות הציונית.

חיים ברנר - "מורה הדור" (1881-1921)
הסופר חיים ברנר עלה לא"י בשנת 1909. סיפוריו ומאמריו הפכו לאבן שואבת למחנה הפועלים. ברנר הבין את העצמה הטמונה בפועל העברי, ולכן נשא את דגל הפועל. הנוער העברי ראה בברנר את "מורה הדור" וכל ספר או מאמר שלו היו בבחינת יום חג לארץ ישראל העובדת. ברנר מרד במסורת היהודית, שלל את הגולה מכול וכול. בחלוציות ראה את דרך ההגשמה הנכונה. סיסמתו היתה "תחי העבודה העברית האנושית".



5. מפלגות הפועלים


בימי העלייה השניה קמו לראשונה בתולדות הישוב המפלגות. בראשית "העלייה השנייה", בשנת 1905, התארגנו שתי מפלגות: "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון", שביקשו לייצג את מעמד הפועלים בארץ. הסיבות להקמת המפלגות היו:
א. תודעה פוליטית מפותחת של העולים ומסורת של פעילות מפלגתית, שהביאו אתם מרוסיה.
ב. מצבם הכלכלי הקשה של העולים, אשר נבע בדרך כלל מחוסר תעסוקה קבועה במושבות.
ג. המצב החברתי הקשה של איש "העלייה השנייה" בארץ, שהתבטא בבידוד ובניכורו מחברת העולים הותיקים. מצב זה גרם, כפי הנראה, לחלק מהם לחפש מסגרת מאורגנת שתספק צרכים חברתיים, תמלא במקצת את מקום הקן המשפחתי ותסייע להתגבר על קשייהם.

להקמת מפלגות הפועלים הייתה משמעות היסטורית והשפעה נכבדה על התפתחותו של הישוב.



6. ההתיישבות החדשה - הנחת היסוד להתיישבות העובדת


בקונגרס הציוני ה- 8, בשנת 1907, אימצה התנועה הציונית כקו פעולה את "הציונות הסינתטית" - מזיגה של "הציונות המדינית" נוסח הרצל ושל "הציונות המעשית" נוסח ציוני רוסיה שדגלו בהתיישבות בארץ. היה זה מפנה חשוב ואלי מכריע בתנועה הציונית שעד עתה הלכה בתם "הציונות המדינית" ברוח הרצל.
בעקבות המפנה, החלה ההסתדרות הציונית לקדם את העבודה המעשית בא"י. בשנת 1908 נפתח ביפו סניף של ההסתדרות הציונית בארץ (המשרד הארצישראלי). המשרד הארצישראלי, בהנהלתו הדינמית של הד"ר ארתור רופין, היווה גורם מרכזי, שהטביע את חותמו על המפעל הציוני בארץ. יוזמתו ומרצו של רופין ועבודתם המאומצת של עוזריו הנאמנים סייעה להגשים חלק נכבד מהחלטות ההסתדרות הציונית, שעניינן היה העבודה המעשית בארץ. ידו הייתה בכל פעולה שקידמה את הישוב הלאומי - בחקלאות, בתעשייה, בהתיישבות החקלאית ובהתיישבות העירונית.

בני "העלייה השנייה" יצרו התיישבות מסוג מיוחד, המבוססת על קולקטיביות חברתית ושיתופיות על שבעלות על אמצעי היצור. יישובי "עלייה שנייה" היו סמל להתיישבות יהודית לאומית חדשה בא"י.

עד שנת 1914 נתקיימו בארץ 47 נקודות ישוב כפריות, מהן 25 שנוסדו לאחר שנת 1900. ההתיישבות החקלאית של בני "העלייה השניה" הייתה המשך של התיישבות בני "העלייה הראשונה", אולם במהפכנותה שימשה בסיס איתן ומוצק יותר להתפתחות החיים הלאומיים - יהודיים בארץ ישראל. חידושי ההתיישבות החקלאית של בני "העלייה השנייה?" היו:
א. החקלאי המתיישב ובני משפחתו החלו להתפרנס אך ורק מעבודתם העצמית.
ב. בין המתיישבים וחברת ההתיישבות התהוו יחסים של שוויון זכויות.
ג. המתיישבים נעשו עצמאיים בארגון העבודה ובסידור המשק.
ד. המתיישבים היו עצמאיים בקביעת אופיו החברתי של הישוב.



7. השמירה וההתיישבות



א. כיבוש השמירה העברית
בעיות בטחון שררו במרבית הישובים היהודיים בארץ. כמעט כולם היו צריכים למצוא דרכים להתגונן בפני חבורות שודדים ולהישמר מהתנכלויות של כנופיות מאורגנות. במושבות "העלייה הראשונה" השמירה עברה בהדרגה לידים ערביות. מצב זה לא התאים לאידיאולוגיה של בני "העלייה השנייה".

בספטמבר 1907 נתכנסו מספר חברים של "פועלי ציון" והחליטו על ארגון שמירה חשאי בשם "בר גיורא" (על שמו של הקנאי שמעון בר גיורא בתקופה בית שני). הקבוצה עברה לגליל, שם קבלו לידיהם את השמירה במספר מושבות. חברי "בר גיורא" תבעו העסקת פועלים עבריים ובכך הדגישו את הקשר בין כיבוש העבודה לבין כיבוש השמירה. הארגון היה חייב לגדול וכך, בפסח 1909, נוסד ארגון "השומר". אנשי "השומר" היו חברי "בר גיורא" וחברים חדשים. בהדרגה כבשו אנשי "השומר" את השמירה ברוב מושבות הארץ.

ב. ההתיישבות
חברי "השומר" לא ויתרו על רעיון העבודה וההתיישבות. "השומר" קבל על עצמו משימות של החזקת קרקע, עיבודה, הכשרתה והשמירה עליה. לשם כך הוקם "לגיון העבודה", שתפקידיו נשאו אופי חלוצי - כיבושי. אנשי "השומר" הבינו כי לשמירה בלי עבודה אין ערך רב. ארגון "השומר" התקיים עד שנת 1920.
חשיבותו בתולדות הישוב רבה:
א. הוא היה הבסיס לכוח המגן של הישוב בכך שהחדיר לראשונה את חשיבות הביטחון על הישוב, בטחון בידי שומרים עברים.
ב. "השומר" החדיר ערכים בתחום המסורת הצבאית כמו "טוהר הנשק". אין ענישה קולקטיבית, אלא הענשת האשמים בלבד.
ג. הוא היה הראשון להתוויית תוכנית הגנה כלל ארצית לישוב כולו, דהיינו ארגון שמירה, ארגון כוחות מילואים, לימוד ותרגול אנשי המושבות והקמת ארגון כלל ארצי שיפקח על הגנת הישוב.



8. התפתחות הישוב העירוני


התפתחות הישוב העירוני מהוו מפנה חשוב נוסף בתולדות הישוב בימי "העלייה השנייה". שלושה מרכזים יהודיים יהודים עירוניים תרמו לקידומו וחיזוקו של הישוב היהודי בימי "העלייה השנייה": תל אביב, ירושלים וחיפה.

א. ההתפתחות העירונית החשובה ביותר הייתה יסוד תל - אביב. הרקע לצמיחת תל אביב קשור במישרין בהתפתחותה של יפו. לאחר ירושלים, יפו הייתה העיר השניה בגודלה הודות לשגשוגה כעיר נמל בינלאומית וצומת מסחרי לכל תושבי ארץ ישראל. מצבם של היהודים ביפו לא היה נוח. היחסים עם הערבים הורעו. גם הצפיפות הקשה, שבה היו נתונים, העיקה עליהם. מכן נולד הרעיון למצוא מקום לישוב עירוני חדש ליד יפו, אשר יהווה שכונה מטופחת בסגנון אירופי. באפריל 1909 הוחל בבניית 60 הבתים הראשונים בשכונה החדשה שנקראה "אחוזת בית". במאי 1910 קבלה אחוזת בית את השם "תל אביב" (כך נקרא בתרגום לעברית ספרו האוטופי של הרצל אלטנוילנד). העיר החלה לגדול במהירות .

ב. בשנים 1900-1914 הייתה תנופת פיתוח חזקה גם במגזר היהודי בירושלים. האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה ושכונות יהודיות חדשות נבנו באזורים שונים של העיר. השירותים לאוכלוסייה היהודית הורחבו, נבנו בתי חולים חדשים והוקם מושב זקנים. בשנת 1906, הקים הפרופסור שץ את בית הספר למלאכת מחשבת ולאמנות "בצלאל", שהיה סמל להתחדשות יוצרת.

ג. גם בחיפה גדל הישוב היהודי. בעלי ההון מבין אנשי "העלייה השנייה" ייסדו והרחיבו את התשתית הכלכלית והמסחרית בעיר. בשנת 1909 הוקם בית חולים יהודי והחלו לפעול מוסדות חינוך.



9. העלייה התימנית השנייה


ביזמת מפלגת "הפועל הצעיר" והמשרד האצישראלי, נשלח בשנת 1911 איש "הפועל הצעיר", שמואל יבניאלי, לתימן כדי לעודד עלית יהודים לא"י. מטרת השליחות הייתה לזרז את בואם של פועלים יהודים, כדי לשבור את כוח העבודה הערבי במושבות. בבואם ארצה הצטרפו חלק מהעולים אל אחיהם הותיקים בירושלים וביפו וחלק אחר השתקע במושבות. הסתגלותם של בני העלייה התימנית השנייה לארץ הייתה קשה והיה עליהם להתנסות בתלאותיהם של בני העלייה התימנית הראשונה. דיור וכלכלה לא היו מצויים די הצורך, והם נתקלו ביחס שלילי מצד בני המושבות הותיקות. אולם למרות קשיים אלה, הצליחו מרבית העולים להשתלב במשך הזמן בתחומי העשייה בארץ והיו לחלק אורגני מהישוב.




כדאי לקרוא גם על:
ייחודו של הקיום היהודי בגולה : הזיקה לארץ ישראל
האמנסיפציה והלאומיות היהודית
תנועת ההשכלה היהודית, תנועת הרפורמה בדת והתודעה הלאומית היהודית
המאבק על האמנסיפציה והלאומיות היהודית
האנטישמיות במרכז אירופה ובמערבה כגורם לעליית התנועה הלאומית היהודית
התעוררות לאומית וראשיתה של תנועת הציונות
היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-19
עלייה והתיישבות : "העלייה הראשונה" (1882-1903)
בנימין זאב הרצל והתנועה הציונית
הרצל והתנועה הציונית : מבאזל לאוגנדה
העלייה השנייה ותרומתה ליישוב הלאומי
עם ארץ לשון : תחיית השפה העברית
הצהרת בלפור : נקודת מפנה בהיסטוריה של התנועה הציונית
העלייה השלישית (1919-1923) : חיזוק התשתית של הבית הלאומי
הציונות, התנועה הלאומית הערבית והמנדט הבריטי בשנים 1919-1925
העלייה "ההמונית" הראשונה : עלייה רביעית (1924-1928)
מאורעות 1929

ביבליוגרפיה:
כותר: העלייה השנייה ותרומתה לישוב הלאומי
מחבר: הסוכנות היהודית
שם  האתר: הסוכנות היהודית לארץ ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני
בעלי זכויות : הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב
הוצאה לאור: הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית