תעשיית הנפט האיראנית עומדת בפני משבר, לאחר התדרדרות ארוכה שהחלה עם פרוץ המהפכה ב- 1979 ושנמשכה בעת המלחמה עם עיראק. צריכה בזבזנית, ירידה בכושר התפוקה ודחיית השקעות זרות הביאו לירידה בתפוקת הנפט האיראנית.

משקיפים מעריכים שחריגה ממכסות התפוקה של אופ"ק, 3.19 מיליון ח/י, מאפשרת לאיראן לשמור על רמת יצוא הגבוהה מהצריכה המקומית, הנאמדת ב- 1.6 מיליון ח/י. עלי חשמי, יו"ר וועדת הנפט הפרלמנטרית, מכחיש שאיראן חורגת ממכסת אופ"ק, אולם מסכים שהצריכה הבזבזנית וחוסר היכולת למשוך השקעות זרות מציבים קשיים חמורים בפני התעשייה.

"איראן מוציאה בכל שנה כ- 15.75 מיליארד דולר על סבסוד אנרגיה ואף ממשלה לא העזה לשנות את המצב. קבלת ההחלטות היא פוליטית, ואין מי שייקח את הסיכון, מבחינה זו המצב מתדרדר", אמר חשמי. ההוצאה של איראן על יבוא בנזין צפויה להגיע השנה ל- 1 מיליארד דולר, אולם הנהג האיראני משלם כ- 6.3 סנט בלבד לליטר בנזין, בגלל הסבסוד הממשלתי.

הגידול השנתי בצריכת הנפט נאמד ב- 5%, לעומת ירידה של כ- 250 אלף ח/י בשנה בתפוקת שדות הנפט הוותיקים. חשמי צופה שעד 2020 לא יוותר נפט ליצוא. חברת הנפט האיראנית הממלכתית, NIOC, משקיעה כ- 1 מיליארד דולר בשנה כדי לשמור על כושר תפוקה של 3.5 – 4 מיליון ח/י, אולם אנליסטים מעריכים שעל איראן להשקיע ב- 10 השנים הבאות כ- 30 מיליארד דולר על מנת לשמור על הנתח שלה, 13%, בתפוקת אופ"ק.

טהרן חתמה ב- 7 השנים האחרונות על הסכמים להגדלת כושר התפוקה ב- 600 אלף ח/י, אולם ההסכמים לרכישה חוזרת (buy back) שנועדו לעקוף מגבלות חוקיות, מבריחים את המשקיעים. איראן מבקשת מהחברות הזרות להתחייב לרמות תפוקה מסוימות, אולם החברות הזרות אינן ששות להתחייב משום שהשדות יופעלו על ידי NIOC.

"אני" הסכימה אשתקד לראשונה לחישוב התקבולים בהסכם לפיתוח שדה הנפט היבשתי "דארחובין" לפי ביצועי NIOC . ההסכם המשמעותי היחידי שחתמה איראן בשנה שעברה נחשב עתה ל"תבשיל פוליטי" הקשור לחילופי שרים בממשלה ולרצונו של שר הנפט, ביז'אן זנגנה להמשיך בתפקידו. מקור מקורב לחברת הנפט האיטלקית מסר שקלושים הסיכויים ש"אני" תסכים לחתום על הסכם נוסף המעניק תשואה של 12% בתנאים אלו.

"ספסה" הספרדית החליטה לסגת מהשיחות על פיתוח שדה "חשמה-קוש". המו"מ המתנהל עם קונסורציום יפאני לפיתוח שדה "אזאדאגן" מתעכב חודשים ארוכים, כמו גם השיחות בין NIOC לבין "בי. פי.", "של", "טוטאל-פינה-אלף" ו"אני" על פיתוח שדה "באנגסטן". לדברי נציג אחת החברות בטהרן צופן העתיד אפשרויות נוספות בעיראק ובלוב, ואין להניח שהחברות הזרות ייכנעו לדרישות רק כדי להשקיע באיראן.

המאבקים הפוליטיים בין השמרנים לרפורמים הובילו להאשמות בשחיתות בעסקי הנפט, ובהרשעות של כמה בכירים. חוסר התיאום בין NIOC לבין משרד האנרגיה והבירוקרטיה הסבוכה מעצימים את תחושת השיתוק בתעשייה. שר האנרגיה וראש הבנק המרכזי של איראן נמנים עם המעטים בקרב ההנהגה המכירים בחומרת המשבר. חברות הנפט האירופיות והאסיאתיות הגדולות מעדיפות לא לנטוש את החזית ולהמתין לפתרון הבעיות באיראן, בטרם תסיר ארה"ב את הסנקציות ותתיר לחברות הנפט האמריקאיות לפעול במדינה.

(FT, 7.5.02)