הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > גיאולוגיה > גיאולוגיה של ארץ-ישראלעמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > החרמון והגולןעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > גיאולוגיה ועיצוב הנוף
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


תקציר
על הרי הגעש הרדומים שברמת הגולן, על סוגים של חלקיקי-אש באוויר ועל תופעת המגנטיות ההפוכה של הבזלת.



הגולן - הפסקת אש גאולוגית
מחבר: דורון מור


לאבנים יתרון רב על בני האדם: הן אומרות את כל האמת, רק את האמת ולעולם אינן כפויות-טובה.

אך הדברים אמורים כמובן רק לגבי המבין את "שפת האבנים" (הגיאולוגיה). לאדם כזה מזומנת חוויה בלתי רגילה בפענחו את הסיפור ההיסטורי הסוער והקדום הזועק ממש מכל אבן דוממת-כביכול. אמנם יש להשקיע עבודה רבה כדי להגיע להבנה כזו - אך מובטח לך כי תמיד תקבל מן הסלע כפל-כפליים של אמת גנוזה בתמורה על מאמציך.

הבה ננסה לתרגם את הסיפור שמספרות אבני הגולן השחורות – משפת האבן לעברית פשוטה.

אתרים געשיים מפורסמים רבים פזורים על פני כדור הארץ: בהרי הגעש של איי הוואי זורמת הלבה לעתים קרובות. הווזוב והאטנה באיטליה מרעידים את האדמה ופולטים נהרות-של-אש וגשמי-אפר-לוהט על סביבותיהם (ועל פומפיי). היפנים מעריצים את ההר הקדוש והיפהפה פוג'יאמה, הכושים במרכז אפריקה נשבעים בשמו של הקילימנג'רו והאצטקים במקסיקו העלו על נס את הפופוקטפטל. לאחרונה נזדעזעה כל ארצות-הברית מהתפוצצותו של הר הגעש סנט-הלנס, התפוצצות שהצמיתה חיים רבים על אף היותה קטנה ביחס.

גם לנו יש על-קצה-המזלג מכל אלה ברמת הגולן. אמנם הרי הגעש שלנו פסקו מלפעול מזה כמה עשרות או מאות אלפי שנים. אבל אין זו אלא "הפסקה קצרה" כדי לאגור כוח, ועוד נכונה לנו מן הסתם, פעילות געשית בעתיד.

כיצד ידוע לנו הדבר? פשוט מאוד. הבה ונסתכל בכל אחד מן הקניונים התלולים היורדים מן הגולן. נוכל להבחין בקלות כי קיר הקניון בנוי שכבות של סלע בזלת אפור וקשה, וביניהן אפקים דקים של קרקע אדמדמת. והסיפור המסופר לנו כאן הוא מובן:
היה היה פעם משטח בזלת קדום, שהלך ובלה בחלקו העליון עד שהפך לאיטו לקרקע. עברו אלפי שנים, הקרקע הלכה ונתעבתה, עד שלפתע הגיעו והתפשטו על האזור קילוחי לבה כבירים, אשר קברו תחתיהם את הקרקע. נתקבל מעין "סנדביץ'" של בזלת-קרקע-בזלת. הלבה הטרייה נתקשתה, הפכה לבזלת אף היא והתחילה לבלות וליהפך לאיטה לקרקע, עד שמקץ אלפי שנים הגיעו קילוחי לבה חדשים, וחוזר חלילה. כך אנו מקבלים בכל הגולן כולו רצף של בזלות וקרקעות קבורות (הנקראות גם "אדמות מאובנות") בזה על גבי זה.

רצף זה דק יותר בדרום (50-60 מטר באזור מבוא חמה) ועבה מאוד במרכז (300 מטר ויותר באזור קונטרה) אך בכל אחד מן הקניונים ניתן לראות מצוקים כאלה בעובי של 40-50 מטרים לפחות.

ברור לנו, כי נחוצות עשרות אלפי שנים כדי להפוך שכבת סלע צעיר וקשה לשכבת אדמה פורייה, אך בכל מצוק כזה אנו יכולים לראות בין 5-10 מחזורים כאלה של בזלת וקרקע. מחקר שנעשה בנחל עורבים שבצפון הגולן העלה כי במשך 800 אלף שנה הציפו את האזור לפחות שמונה קילוחי בזלת גדולים, דהיינו, בממוצע תקופת פעילות געשית רצינית אחת לכל מאה אלף שנה.


 

אזור געשי רדום


אולם הפעילות הגעשית האחרונה בגולן היא צעירה בהרבה מגיל זה. אנו יודעים זאת ממספר עדויות כמו למשל ממציאת כלי-צור מסוימים מתחת לבזלות צעירות ועוד. ידוע לנו גם שהבזלות של הלג'ה (הקטנה והגדולה) שממזרח לנו - הן צעירות עוד יותר, ובשעתו נתפרסמה התגלית של קילוח אספה אשר מצפון-מזרח להר הדרוזים: קילוח זה קבר תחתיו ערימות של עצמות בעלי-חיים עליהן ניכר בבירור כי ניצודו על-ידי האדם הקדמון, ובדיקת הפחמן הרדיואקטיבי של עצמות אלה הראתה כי הן בנות 4000 שנה בסך הכל!

אמור מעתה - איננו נמצאים באזור געשי כבוי לחלוטין, אלא רדום בלבד. ואם רק נחכה בסבלנות עוד כ- 10, 30 או 80 אלף שנה - נוכל לחזות בגולן במחזה געשי מרהיב, שיצדיק במלואו את ההמתנה הארוכה...

תשאלו: ומה נראה, בעצם?

הבה ונתחיל במה שלא נראה: בעומק עשרות קילומטרים מתחת לקרום כדור הארץ מתחיל חומר לוהט בטמפרטורה של כמה אלפי מעלות ודחוס במאות אטמוספירות - לטפס כלפי מעלה, כשהוא מנצל לטובתו סדקים ונקודות-תורפה. חומר זה, שאינו אלא סלע מותך, נקרא בלשוננו בשם מאגמה. המאגמה מורכבת מחומר נוזלי ומחלק גזי המומס בתוך הנוזל, אך עם עליית המאגמה פוחת והולך הלחץ המקיף אותה, וכאשר היא מתקרבת ממש אל פני האדמה - מתחיל הגז לצאת מן הנוזל וליצור בועות. למה הדבר דומה - לבקבוק צונן של משקה תוסס שאתה מחזיקו כרגע בידך. הפקק סגור (אולי אינך יודע זאת - אך הרווח הקטן שבין הפקק ופני הנוזל - מלא בגז דחוס הלוחץ בכוח על פני הנוזל, ולא נותן לגז המומס לצאת מן הנוזל), ואתה מחפש פותחן. פתחת - פוף! הגז הדחוס נשתחרר, הלחץ על פני הנוזל ירד לאטמוספירה אחת בלבד. הגז שהיה מומס עד כה, מתחיל לפרוש מן הנוזל - והנה המשקה תוסס ומלא בועות של גאז תאווה לגרון ניחר ביום חם.



 

חלקיקי-אש באוויר


שתינו ורווינו - וגם הגענו סוף-סוף עם המאגמה אל פני כדור הארץ. וכאן נפרדות הדרכים: או שעולה גאז בלבד, או שעולים יחד גאז ונוזל מעורבים, או שהנוזל המטפס באיטיות מצליח להגיח החוצה רק הרבה אחרי שמרבית הגז כבר ברחה ממנו.

אם הגז לבדו הגיע תחילה אל האוויר החיצון - הוא משתחרר בהתלהבות עצומה מן הלחצים שסבבו אותו קודם בתוך פנים כדור הארץ, מגדיל בבת-אחת את נפחו באלפי מונים - או בלשון צבאית יבשה מתפוצץ.

התפוצצות געשית כזו פוערת בור ענק בקרקע במקום בו הגיח הגז - ואנו מקבלים ג'ובה, כמוה פזורות רבות בצפון הגולן, באזור שבין קלע ומסעדה.

לעתים נדירות מטפסת עוד כמות מאגמה קטנה בלבד בעקבות הגז, מתערמת לה מעל לחור המילוט, פוקקת לחלוטין את החור - וחסל סדר התפרצות. או-אז נקבל תל-טבעת, כגון זה המצוי בין הר שיפון וקיבוץ אור- טל, או למשל מצפון-מזרח להר יוסיפון.

אולם בדרך כלל, מן הרגע שנפער החור - שוב קשה לסתמו, וכמויות גדלות והולכות של מאגמה ממהרות בעליזות לצאת ולראות את אוויר העולם. עתה מופיע כבר תומר מעורב - נוזלי וגזי גם יחד. בלוע הר הגעש ממש חל השלב האחרון של שחרור הגזים מן המאגמה, ומשום כך מתרחשות בלוע התפוצצויות חוזרות ונשנות, הקורעות ושוברות ומעיפות את החומר הגעשי לכל עבר. חלקיקי התפלוטת הגעשית הזאת נקראים בשם הכולל "פירוקלסטים" (ביוונית - חלקיקי אש), ואלו בהצטברם בונים את התלים הגעשיים הגבוהים בצורת קונוס האופייניים לגולן.

הפירוקלסטים יכולים להופיע בגדלים שונים, מסלעי ענק ועד אבק דק מן הדק. לצרכינו - מספיקה לנו חלוקה גסה ביותר בין שני סוגים בלבד: כל החלקיקים שקוטרם הוא מ- 32 מ"מ ומטה ייקראו בהירבדם בשם הכולל טוף, ואילו אלה שקוטרם מ- 32 מ"מ ומעלה - ייקראו בשם הכולל סקוריה.

הטוף נוצר בדרך כלל כאשר ההתפרצויות הן עזות במיוחד, והמאגמה נטחנת לפירורים ממש. האפר הגעשי מועף לגובה רב ולאתר מכן חוזר ונופל ונרבד - הגס יותר סמוך להר הגעש, והדק יותר הרחק יותר ויותר עם הרוח. לעתים נוחתות לפתע חתיכות סקוריה גדולות אל תוך הטוף הדק (והן נקראות אז בשם "פצצות וולקניות"). טוף כזה מצוי לרוב סביב ברכת רם, הר אביטל והר פרס.

לעתים מתמצקות חתיכות הסקוריה תוך כדי מעופן, ואז הן תופחות באוויר (עקב פרישת הגזים), מסתובבות סביב עצמן ונופלות. כתוצאה מכך מקבלת חתיכת המאגמה הבצקית צורות מגוונות ביותר: טיפות, צמות, מקלעות, חלות-של-שבת, רקיקים ועוגיות מוזרות. לעתים ממשיכה חתיכת המאגמה לתפוח גם לאחר היווצרות קרום דק מעליה, ואז ייסדק הקרום ויתרחב, ונקבל משהו דמוי קרום-לחם.

כמעט בכל תל געשי בגולן תוכל למצוא גושי סקוריה בגדלים ובצורות שונות ומוזרות - אם רק תחטט קצת במחשופים ובמבתרים שסביבך.

פעמים רבות - הנוזל איטי יותר בעלייתו, ומרבית הגז מספיקה לברוח ממנו בטרם צאתו. מאגמה כזו, ללא גאז, נקראת בשם הידוע והמפורסם יותר - לבה. הלבה מגיחה לרוב מצלע הר הגעש ומתחילה לזרום על פני השטח כדייסה סמיכה תוך יצירת לשונות-לשונות מתפשטות, הנקראות קלוחים. הקילוחים חוזרים ומכסים את כל השטח שבעמל כה רב ובאלפי שנים הצליח סוף-סוף להתכסות בקרקע, וכל נחמתנו היא שגם הקילוח החדש, זה מקרוב בא, יהא גורלו דומה לבסוף.

הקילוח - דומה בכל לאותו קילוח פודינג (או לבן, או טחינה - כרצונך), הזורם לו במורד השולחן בכיוון המדאיג את שולי מכנסיך, עד אשר פוסקת אספקת החומר - ואז נקרשת הלבה שבקילוח, מתמצקת והופכת לבזלת. אלא שלפני כן עלינו עוד להעיף מבט על גבו ובתחתיתו של אותו קילוח.

לפני שנים הרבה ישבו להם חכמים פולינזים קדמוניים והתבוננו חסרי- אונים בקילוחי לבה שוצפת המתקדמת ומכסה את שדותיהם. ואז גם הבחינו כי גג הקילוח - שתי פנים לו: לעתים מתכסה הקילוח בקרום דק וחלק, הנגרר מלמטה על-ידי הזרם הלוהט ויוצר משהו בדומה למקלעת- חבלים הקמורה לכיוון הזרימה, ולצורה זו קראו בשם פהואהוא (קשה לבטא? בסדר. האמריקאים חובבי-הנוחות קוראים לה פהוהו. נכון שיותר קל?). גם לנו בגולן שרידים יפים לקילוחים כאלה, למשל ליד חורבות הכפר אל-פורן.

אולם בדרך כלל, גם אצלנו וגם בפולינזיה, נשבר הקרום ומתפורר על-ידי הזרימה הרותחת והגועשת שמתחתיו, והקילוח נושא איתו למרחק רב שברים של בזלת המתגלגלים, מתנגשים ומתגבבים על גבו. בהמשך הזמן מגיעים שברים אלה אל חזית הקילוח, נופלים כלפי מטה, הקילוח דורס אותם ללא רחמים וממשיך הלאה בדרכו מעליהם. (דומה הדבר לזחלי המזקו"מ המוכרים לך: חוליות הזחל - הן שברי הלבה, וגלגלי המרכוב - הם הקילוח הנע קדימה. החוליות נישאות קדימה על גבי המרכוב, שם הן "נופלות" למטה, ואז ממשיכים הגלגלים לנוע - והפעם מעליהן).

מכאן - שכל קילוח בפני עצמו בנוי כמעין סנדביץ': שברי בזלת מעל, שברי בזלת מתחת, ולבה המתמצקת לאחר מכן לבזלת מאסיבית - בתווך. ואם אינכם מאמינים - פשוט הוציאו את הראש מן החלון בעוברכם ליד מבתר עמוק בגולן - ותוכלו לראות זאת.

גג קילוח כזה, המכוסה שברי בזלת מגובבים, נקרא בפולינזית צחה אא (וזוהי בעצם המלה הראשונה בכל האנציקלופדיות המדעיות הרציניות...) או אא-לבה.

מכל המסופר עד כה אנו יכולים לראות, שכל הגולן כולו אינו אלא פלטה אחת גדולה המורכבת מבזלות ואדמות מאובנות זו על גבי זו, כשמעליה מזדקרים פה ושם ערימות גדולות של פירוקלסטים בדמות הרי געש קוניים.

אך עלינו להזכיר עוד תופעה אחת ומיוחדת במינה. לפעמים מתרחשת קטסטרופה נוראה בסוף תהליך יצירתו של הר הגעש: הוא יכול להתפוצץ כולו כתוצאה מכמות גאז אדירה המתפרצת לחופשי בבת-אחת (וכבר ראינו בהיסטוריה התפוצצויות כאלה, המשחררות אנרגיה רבה באלפי מונים מזו של פצצת-אטום), והוא יכול גם לקרוס כולו תחתיו ולשקוע חזרה כלפי מטה כתוצאה מחוסר האיזון שנוצר משני עברי קרום כדור הארץ על-ידי הלחץ הוולקני: כמות רבה של חומר הועלתה ונערמה על גבי הקרום, ובאותה עת עצמה נוצר גם מחסור יחסי של חומר מתחת לקרום.

גם הפיצוץ וגם השקיעה הם הרסניים ביותר, אך התוצאה משניהם היא אחת: שקע ענקי נפער בליבו של הר-הגעש. שקע זה נקרא קלדרה ("קדרה" בפורטוגזית), וגם אצלנו יש שתיים מן המין הזה - האחת בליבו של הר אביטל, והשנייה - הלא היא ברכת רם.



 

לאבד את הצפון


לא נוכל לסיים כאן בלי להזכיר עוד תופעה אחת האופיינית לבזלת, ושהספיקה להפחיד כבר לא מעט תותחנים ונווטים למיניהם, הלא היא תופעת המגנטיות ההפוכה של הבזלות.

בלבה נוצרים, בין היתר, גם מיליוני גבישים קטנטנים של מינרל הנקרא מגנטיט. תוך כדי התקררות הלבה הם מתמגנטים על-פי השדה המגנטי של כדור הארץ, ונותרים במצב זה עם התמצקות הלבה. גבישי המגנטיט יוצרים שדה מגנטי שקול משלהם, ונמצא אם כן כי כל חתיכת בזלת היא מגנט חלש. (כדי להיווכח בזאת - כתוש חתיכת בזלת קטנה לפירורי אבק וקרב אליהם מגנט. במילימטר האחרון שלפני-הנגיעה תוכל לראות את פירורי האבן "קופצים" אל המגנט).

אולם בתולדות כדור הארץ יש תקופות בהן השדה המגנטי הוא הפוך בכיוונו מאשר היום: הצפון המגנטי נמצא בדרום הגיאוגרפי, ולהיפך. ולפיכך - גם הבזלות הנוצרות באותה תקופה תהיה להן "מגנטיות הפוכה".

מצפן, הנמצא קרוב מאוד ל"בזלת הפוכה" כזאת, יראה סטייה מן הצפון, קטנה או גדולה, בהתאם לעוצמת המגנטיות של הסלע והמרחק ממנו.

דוגמה יפה לכך נמצאת סמוך לכפר וסט: במרחק של כ- 1700מ' מצומת וסט לכיוון מרום-גולן תראה, בצמוד לכביש ומצפון לו, מעין מדרגת סלע קטנה, בגובה של כמטר אחד, ומעליה מצוי גל אבנים קטן כסימן. (בגל זה גם תחוב - אם טרם נסחב משם - זביל פח צהוב וישן). קרב את המצפן שבידך אל אבני הבזלת המעוגלות שבמחשוף - ותוכל להבחין בסטיית מחט המצפן. נסה במקומות מספר במדרגת סלע זו ואם תצליח - תמצא גם את המקומות בהם תראה המחט ממש את כיוון דרום!

אולם - אל פחד: התופעה מוגבלת מאוד בממדיה, וכאשר תתרחק מעט מסלע מוזר זה מרחק של כמטר אחד או שניים - תשוב מחט המצפן לאיתנה ותחוג בגיל אלי צפון. מכאן - כל מה שעליך לעשות כדי להימנע משגיאה הוא לעולם לא למדוד את הצפון בסמוך לאבני בזלת (בין אם באתרן או בגלי אבנים ואפילו לא בבונקר המחופה בזלת). הרצוי ביותר הוא לעמוד פשוט על קרקע ישרה ולמדוד את הכיוון בגובה העיניים. או אז תוכל להיות סמוך ובטוח כי הנך הולך בדרך הישר ולא תיכשל, אמן סלע.
סליחה - סלה...



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: הגולן - הפסקת אש גאולוגית
מחבר: מור, דורון
שם  הספר: דרך ארץ : אדם וטבע
עורכת הספר: זהרוני, עירית  (סא"ל)
תאריך: תשמ"ה, 1985
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הערות: 1. בשער: קצין חינוך ראשי - "במחנה".
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית