עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > גיאולוגיה > גיאולוגיה של ארץ-ישראל
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


תקציר
תיאור של קרקעות ארץ-ישראל והקשר שבין הקרקעות ומשטר המים שלהן ואופי הצומח.



קרקעות ארץ-ישראל והקשר שבינן לבין הצומח הטבעי
מחבר: פרופ' דן יואל


קרקעותיה של ארץ-ישראל הן רבגוניות, עקב ההבדלים הגדולים באקלים, בתבליט ובמסלע. רבגוניות זו משפיעה גם על משטר המים של הקרקע, על כמות מינרלי המזון והרכבם, ועקב כך – גם על כסות הצומח (זהרי, 1975, ויזל ועמיתיו, 1978). הקרקע הינה גוף תלת-ממדי, המשתנה בעומק ובמרחב. לקרקע מכלול של תכונות שונות - מורפולוגיות, פיסיקליות, כימיות וביולוגיות - המגדירות את אופייה. ההשתנות של התכונות בעומק מהווה את חתך הקרקע, ואילו השתנות הקרקע במרחב משתקפת במפת הקרקע. במפת קרקעות מפורטת (קנ"מ 1:5,000 עד 1:10,000) מוצגים הגבולות שבין קרקע בעלת חתך מסוים לבין קרקע בעלת חתך אחר. במפות קרקע כלליות יותר (קנ"מ 1:50,000 או פחות) נהוג לציין צירופי קרקעות, החוזרים על עצמם והמצויים על-פי רוב בתחומיו של אזור אקלימי אחד ועל גבי מסלע דומה. צירוף קרקעות זה מוגדר כחבורת-קרקעות. מפת הקרקעות של ארץ-ישראל מתארת אפוא בצורה כללית את התפוצה של חבורות הקרקעות בארץ.

הקרקע מורכבת ממרכיב מוצק, ממרכיב נוזלי וממרכיב גזי. חלקה המוצק של הקרקע, המוגדר כמרקם הקרקע, מורכב מפרודות בגדלים שונים. בתערובת זו נכללים אבנים (בגודל העולה על 10 מ"מ), צרורות (מעל 2 מ"מ), חול (00.5-2 מ"מ), סילט (0.002-0.05 מ"מ) וחרסית (פתות מ-0.002 מ"מ). על-פי הרכבה של תערובת זו ניתן להבדיל בין קרקעות צרוריות ואבנוניות, קרקעות חוליות, קרקעות סייניות (שבהרכבן ניכרים מרכיבים של חול, סילט וחרסית), קרקעות סילטיות, וקרקעות חרסיתיות. פרודות הקרקע הראשוניות מתלכדות בדדך כלל יחד לפרודות גדולות יותר, המוגדרות כמבנה הקרקע. מבחינים בין קרקעות בעלות מבנה אגוזי, גרגרי, עמודי, פירורי, פריסמטי וכו'. עקב התהליכים הפועלים על הקרקע נוצרות בה שכבות שונות (A ,B ו- C) כאמור, מוגדרים הבדלים אלה כחתך הקרקע. בקרקע צעירה מבחינים רק בחומר-אב בלתי בלוי, המוגדר כאופק C, עם הזמן נוצר על פני השטח אופק עליון A, שמאפיינת אותו בדרך כלל הצטברות של חומר אורגני, ולעתים - גם הפסד של חרסית. קרקעות המכילות רק את אופק A ואופק C, מצויות בשטחים סחופים, כמו במדרונות הרריים תלולים. עם הזמן נוצר בין אופק A לאופק C אופק B בעל צבע בולט (לרוב אדום, חום או צהוב) אשר בו מתרכזת החרסית הנשטפת משכבת הקרקע העליונה. אופקי-קרקע שבהם חלה הצטברות משנית של גיר מכונים בשם אופק ca. הם יכולים להופיע באופק (B (Bca, או באופק (C (Cca. סלע-האב הבלתי בלוי מוגדר כאופק R.

להלן תיאור קצר של קרקעות ארץ-ישראל, והקשר שבין הקרקעות ובין משטר המים שלהן ואופי הצומח.



 

קרקעות ההרים


קבוצת קרקעות הטרה-רוסה
קרקעות חרסיתיות חומות-אדומות, בעלות חתך ABR או AR; הן מכסות סלע גירי קשה, דולומיט ולעתים נארי. צבעו של אופק A הוא כהה יחסית ומבנהו גרגרי או אגוזי, ואילו מבנהו של אופק B הוא אגוזי, קובי או פריסמטי. המעבר בין אופק B לסלע שמתחתיו הוא חד. הטרה-רוסה רדודה בדרך כלל, וסלעים רבים בולטים בה על פני השטח. הקרקע חודרת לסדקים שבין הסלעים. הטרה-רוסה נטולת גיר בדרך כלל. מבדילים בין טרה-רוסה חומה-אדומה מונטמורילוניטית*, הנפוצה במרבית האזור ההררי של צפון הארץ ומרכזה, לבין טרה-רוסה אדומה, המכילה את המינרל קאוליניט, המוגבלת לשטחי אבן-הגיר באזוריה הלחים של הארץ.

צומח הקיימא בקרקעות אלה הוא בדרך כלל חורש ים-תיכוני, בעיקר של חברת אלון מצוי ואלה ארצישראלית. במרגלות המערביים של השומרון, הכרמל והגליל מתחלף החורש ביער פתוח של חרוב מצוי ואלת המסטיק. במקומות שהושמד הצומח העצי, התפתחו על קרקעות הטרה-רוסה בתות וגריגות. על גבי הטרה-רוסה האדומה במזרח הגליל מצויים ערבה או יער פתוח של אלה אטלנטית ושקד קטן-עלים.

קבוצת קרקעות הרנדזינה החומה
קרקעות חרסיתיות חומות-כהות, בעלות חתך ABR או AR, המכסות נארי, קירטון קשה ולעתים אף סלעי גיר אחרים. אופק A הוא גרגרי וצבעו כהה יחסית. לעתים מכילה הקרקע כמויות ניכרות של הומוס. גם אופק B הוא בעל מבנה אגוזי, אך צבעו בהיר יותר. המעבר לסלע הוא חד. הקרקע רדודה בדרך כלל, וסלעים רבים מזדקרים בה על-פני השטח. בין קרקעות הרנדזינה מצויים טיפוסים נטולי-גיר, ואחרים מכילים גיר. אדמות הרנדזינות החומות מכסות חלק ניכר מן המדרונות שבשטחים ההרריים והגבנוניים בצפון הארץ ובמרכזה. הן מצויות במרבית המדרונות שבשטחי חבורות-הקרקעות של רנדזינות חומות ורנדזינות בהירות.

הצומח העצי בקרקעות אלה דומה לזה שעל גבי הטרה-רוסה החומה-אדומה. בשפלה הנמוכה מצוי יער פתוח של חברת החרוב ואלת-המסטיק, בעוד שבאזורי ההר הגבוהים יותר מצוי חורש של אלון מצוי ואלה ארצישראלית. בגבעות רמת מנשה ובמערב הגליל התחתון מצוי יער פתוח של חברת אלון תבור ולבנה רפואי. בשוליים הדרומיים והמזרחיים של שטחי הרנדזינה, בשטח ספר המדבר, מצויות בתות ספר שונות, בעיקר בתת הסירה הקוצנית.

קבוצת קרקעות הרנדזינה הבהירה
קרקעות גיריות, שצבען חום עד אפור-בהיר, המרקם שלהן סייני עד חרסיתי-סילטי, והן בעלות חתך AC. רנדזינה בהירה נוצרת מקירטון או מחוואר. לאופק A מבנה פירורי. המעבר לסלע-האב הוא הדרגתי. הרנדזינות הבהירות מכסות חלק ניכר מן המדרונות הקירטוניים והחוואריים התלולים והסחופים שבאזורים ההרריים של צפון הארץ ומרכזה. כמו כן ניתן למצוא רנדזינה בהירה באזורים המאופיינים על-ידי פרוטוגרומוסולים חומים בזלתיים.

חורשות ויערות ים-תיכוניים כיסו בעבר את קרקעות הרנדזינה הבהירה. בולט היער של אורן ירושלים, המכסה בעיקר שטחים חוואריים בכרמל ובגליל. במקומות שהושמדו החורש והיער, מצויות גריגות ובתות ים-תיכוניות שונות.

קרקעות חומות ים-תיכוניות בזלתיות
קרקעות בעלות חתך ABC או ABCR. צבעו של אופק A הוא חום-צהוב והמרקם שלו בדרך כלל סייני-סילטי או סייני חרסיתי-סילטי. צבעו של אופק B הוא חום כהה, מרקמו סייני-חרסיתי או חרסיתי, ומבנהו פריסמטי ולעתים קובי. ציפוי חרסיתי מכסה את יחידות המבנה של אופק זה. קרקעות אלה הן בדרך כלל חמוצות במידת-מה. הן נוצרו מזרמי בזלת מתקופת הפלייסטוקן בגולן העליון.

יער של אלון התולע, שאליו נלווים עצים ים-תיכוניים אחרים, מהווה את הצומח העצי של השטחים הנדונים. חברות של שיחים ושל צמחים עשבוניים מצויות במקומות שהושמד היער.

קרקעות אדומות ים-תיכוניות בזלתיות וטופיות
קרקעות בעלות חתך ABC או ABCR. צבעו של האופק העליון חום-אדום והמרקם שלו סייני-סילטי או סייני חרסיתי-סילטי. אופק B הוא אדום, מרקמו חרסיתי ומבנהו פריסמטי או קובי. ציפוי חרסיתי מכסה את יחידות המבנה באופק זה. קרקעות אלה נוצרו מבזלת, סקוריה* או טוף וולקני. בדרך כלל הן חמוצות במידת-מה. הן מוגבלות בעיקר לשטחי הרי-הגעש הכבויים שבגולן העליון. גם כאן, כמו בקרקעות החומות הים-תיכוניות, מהווה חברת אלון-התולע את הצומח העצי המאפיין.

פרוטוגרומוסולים* בזלתיים
קרקעות חרסיתיות או חרסיתיות-אבנוניות בעלות חתך ABR או ABCR. צבען חום כהה, הן רדודות ומכסות סלעי בזלת. בדרך כלל הן נטולות גיר. על פני השטח מזדקרים על-פי רוב סלעים רבים. קרקעות אלה מכסות חלקים ניכרים של רמות הבזלת במזרח הגליל התחתון ובגולן התחתון. חברת הצומח האופיינית לקרקעות אלה הוא בעיקר יער פתוח של אלון התבור בשטחים הלחים-למחצה במורדות הגולן, ויער פתוח דמוי-סוואנה של שיזף מצוי ושיזף השיח - באזורים הצחיחים למחצה בחלקים הנמוכים ביותר שבגולן ובמזרח הגליל.

ליתוסול בזלתי
קרקע סיינית, חומה-צהובה, רדודה ובעלת חתך AR. על-פי רוב היא נטולת גיר. היא מצויה בשקעים שבין סלעי בזלת כאשרה המעבר לסלע הוא חד. קרקעות אלה מכסות את שטחי הבזלת הסלעיים הסחופים שבגולן העליון, אולם הן מצויות גם בשטחים סחופים ביותר שבגולן התחתון ובדרום-מזרח הגליל.

באזורים גשומים נראים בקרקעות אלה שרידי חורש של אלון-התולע ואלון מצוי.

ליתוסול חום
קרקע סיינית, חומה עד חומה-צהובה או חומה חיוורת, רדודה, מכילה גיר, בעלת חתך AR. הקרקע מכסה סלע גירי קשה או נארי בעומק של 10-30 ס"מ. המעבר לסלע הוא חד. בדרך כלל מזדקרים סלעים רבים על פני השטח. קרקעות אלה מכסות את המדרונות הסלעיים באזוריה הצחיחים של הארץ.

בחלק הגשום יחסית של חבורת-קרקעות זו מצוי צומח אירנו-טורני שיחי, בעיקר מסדרת החברות של לענת המדבר. באזורים הצחיחים יותר תופס זוגן השיח את מקום הלענה.

ליתוסול מדברי רנדזיני
קרקע סיינית, גירית, בהירה, רדודה ובעלת חתך AC. קרקעות אלה מכסות את המדרונות הקירטוניים והחוואריים באזורים הצחיחים של הארץ, והאופק התחתון שלהן מלוח במידת-מה. בקרקעות אלה גדלה בעיקר חברת לענת המדבר, או חברת המלחית האשונה.

ליתוסול מדברי-גירי
קרקע גירית בהירה, רדודה ומלוחה מאוד. קרקעות אלה מצויות במדרונות הסחופים באזורים הצחיחים ביותר שבדרום הארץ, על-גבי קירטון או על גבי חוואר.

הצומח בקרקעות אלה דליל ביותר, ומרוכז בדרך כלל בשקעים ובערוצים. הוא כולל בני-שיח מדבריים שונים כמו מיני אשליל, אוכם מדברי, כנוליאה ערבית ומלחית קשקשנית. משטחים של ליתסול מדברי-גירי שהסחיפה בהם מוגבלת, נוצרת לעתים סוליה גבסית.



 

הקרקעות העמוקות של העמקים והמישורים

































הקשר שבין האקלים, סלע האב, אופי הקרקע ממשטר המים לבין הצומח הטבעי באזורים ההרריים של ארץ-ישראל
  סלע מצע סלע קרבונטי קשה (אבן גיר, דולומיט, נארי) סלע קרבונטי רך (קירטון או חוואר) בזלת (שטחים סלעיים)
מירקם
--------
אקלים
  חרסיתי בצפון הארץ,
סייני בדרום הארץ
בדרך כלל סייני-חרסיתי על חוואר חרסיתי באזורים לחים למחצה עד צחיחים-למחצה,
סייני באזורים צחיחים
לח למחצה ולח
(יותר מ- 500 מ"מ גשם)
טיפוסי הקרקע העיקריים טרה רוסה, רנדזינות כהות רנדזינות בהירות פרוטוגרמוסול בזלתי חסר גיר
  הכמות היחסית של מים זמינים מועטה עד בינונית-גבוהה (תלוי בנפח כיסי הקרקע) בינונית עד בינונית גבוהה מועטה עד גבוהה (תלוי בנפח כיסי הקרקע)
  עומק חדירת מי הגשם חדירה עד למי תהום (בטרה רוסה) חדירה עמוקה יחסית (כ- 1 עד 2 מ') חדירה עמוקה
  תצורות הצומח הטבעי חורש ויער ים-תיכוני חורש ויער ים-תיכני חורש ויער ים-תיכוני
צחיח למחצה
(350-500 מ"מ גשם)
טיפוסי הקרקע העיקריים טרה רוסות, רנדזינות כהות רנדזינות בהירות פרוטוגרומוסול בזלתי חסר גיר או מכיל גיר
  הכמות היחסית של מים זמינים מועטה עד בינונית-גבוהה (תלוי בנפח כיסי הקרקע) בדרך כלל בינונית מועטה עד גבוהה (תלוי בנפח כיסי-הקרקע)
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה בינונית עד עמוקה; בטרה רוסה חדירה חלקית עד למי תהום חדירה בינונית (1/2-1 מ') חדירה עמוקה יחסית
  תצורות הצומח הטבעי חורש ים תיכוני בתה וגריגה יער פתוח של אלון-התבור
צחיח למחצה
(500-350 מ"מ גשם)
טפוסי הקרקע העיקריים רנדזינות כהות, ליתוסולים חומים (לא מלוחים) מעט טרה רוסה (במדבר שומרון) ליתוסולים מדבריים רנדזיניים ליתוסולים בזלתיים חסרי גיר או מכילי גיר; קרקע חומה ליתית בזלתית.
  הכמות היחסית של מים זמינים מועטה מאד עד בינונית (תלוי בנפח כיסי הקרקע) בינונית מועטה עד מועטה מועטה עד בינונית (תלוי בנפח כיסי הקרקע)
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה מועטה עד עמוקה (תלוי בגודל משטחי הסלעים) חדירה מוגבלת (לרוב עד לכ- 1/2 מ') חדירה מועטה
  תצורות הצומח הטבעי בתה בני-שיח מדבריים שיחים נמוכים פזורים.
צחיח מדברי-למחצה
(80-220 מ"מ גשם)
טיפוסי הקרקע העיקריים ליתוסולים חומים (לרוב מלוחים) ליתוסולים מדבריים גיריים; מעט ליתוסולים מדבריים רנדזיניים לא מצוי בארץ-ישראל
  הכמות היחסית של מים זמינים נמוכה עד נמוכה מאוד מועטה מיותר  
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה מועטה עד בינונית (תלוי ביחס שבין כיסי הקרקע ומשטחי הסלע) חדירה מועטה עד מועטה ביותר  
  תצורות הצומח הטבעי בני-שיח מדבריים בני-שיח מדבריים מפוזרים  
צחיח ביותר
(פחות מ- 80 מ"מ גשם)
טופוסי הקרקע העיקריים בעיקר משטחי סלעים חשופים, מעט ליתוסול חום ורג ליתוסולים ליתוסולים מדבריים גיריים  
  הכמות היחסית של מים זמינים מועטה מאוד; ברג אין בכלל בדרך כלל אין מים זמינים  
  עומק חדירת מי-גשם מועטה בליתוסולים;
מועטה ביותר ברגים
מועטה ביותר  
  תצורות הצומח הטבעי בני-שיח מדבריים פזורים (בליתוסול) על-פי רוב חסר-צומח  


קרקעות חמרה
קרקעות בעלות חתך ABC. צבעו של אופק A הוא חום, המרקם שלו חולי, ומבנהו גושי עד שפיך. צבעו של אופק B אדום, המרקם שלו חולי סייני עד סייני-חרסיתי-חולי, ומבנהו גושי או פריסמטי. ציפוי חרסיתי חום-אדום מכסה את התלכידים הפריסמטיים שבאופק B. חומד-האב שבעומק הוא חולי. הקרקעות נטולות גיר, והן נייטרליות בתגובתן ולעתים אף חמוצות במידת-מה. תכולת החומר האורגני שבהן נמוכה.

קרקעות אלה מכסות את רוב המדרונות המתונים בשרון ובצפון פלשת. בעבר כיסה כנראה יער של אלון-התבור את רוב שטחי החמרה. לאחר הרס היער התפתחה כאן חברת חילף ודרדר.

קרקעות חמרה חומות
קרקעות בעלות חתך .ABC צבעו של אופק A הוא חום, מרקמו חולי עד סייני, ומבנהו גושי עד אגוזי. צבעו של אופק B הוא חום-אדום כהה או חום כהה, מרקמו סייני עד חרסיתי חילי, ומבנהו פריסמטי. ציפוי חרסיתי מכסה את התלכידים שבאופק זה. חומר-האב מורכב מסחף אלובי בעל מרקם חולי-חרסיתי מעורב. הקרקעות נטולות גיר ונייטרליות בתגובתן. הן נפוצות בשקעים ובפשטי-הצפה בין גבעות החמרה בשרון ובצפון פלשת.

הצומח הטבעי של שטחים אלה הושמד עקב עיבודם. אולם ייתכן שגם כאן היה מצוי בעיקר יער של אלון התבור. כיום מצויים בשטחים אלה בעיקר צמחים סגטליים.

פארארנדזינות
קרקעות חוליות או סייניות, חומות עד חומות בהירות, רדודות, מכילות גיר או גיריות, בעלות חתך AR או ACR. קרקעות אלה מכסות את רוב וקמדרונות התלולים של גבעות הכורכר על-גבי אבן-חול גירית או נארי.

באזור חדרה ובחוף הכרמל מצויים בקרקעות אלה שרידי יער פתוח וצל חברת חרוב מצוי ואלת המסטיק. במקומות שהושמד היער, וכן בשפלת פלשת, מצויות בקרקע זו בתות וגריגות ים-תיכוניות, שהבולטת שבהן היא חברת הקורנית המקורקפת.

גרומלסולים
קרקעות חרסיתיות מונטמורילוניטיות, חומות כהות (גרומוסולים חומים), או חומות-אפורות ואפורות כהות (גרומוסולים הידרומורפיים). בעונת היובש נוצרים בקרקעות אלה סדקים אנכיים, והדבר גורם לערבוב מתמיד של השכבות השונות. השכבה העליונה היא בעלת מבנה גרגרי; היא משתנה בהדרגה לאופק אגוזי, לאחר מכן - לשכבה עמודית מהודקת. מעומק של כחצי מטר ואילך מופיעים מישורי-החלקה אלכסוניים. בדדך כלל מכילות קרקעות אלה גיר. הן נוצרו מסחף חרסיתי אלובי או איאולי או מבזלת. אפשר להבחין בהן בטיפוסים חומים שניקוזם טוב, ובטיפוסים אפורים כהים המאפיינים שקעים בלתי מנוקזים. קרקעות אלה מאפיינות את העמקים, אולם הן מצויות גם ברמות בלתי סחופות בצפון הארץ ובמרכזה. כן מצויים גרומוסולים (בעיקר גרומוסולים הידרומורפיים) בתחומי בתי-הגידול הלחים. הצומח הראשוני של הגרומוסולים הושמד. כיום מצוי בשטחים אלה צומח סגטלי של חברת ינבוט השדה וחוח עקוד.

קרקעות חומות כהות קוורציות וקומולות קוורציות
הקרקעות הן בדרך כלל בעלות חתך ABCca. צבעו של אופק A הוא חום, מרקמו חולי עד סייני ומבנהו גושי עד אגוזי. צבעו של אופק B הוא חום כהה, מרקמו סייני חולי עד חרסיתי ומבנהו פריסמטי. ציפוי חרסיתי מכסה את התלכידים שבאופק זה. הקרקע נוצרה מחול שכוסה בהדרגה במשקעים איאוליים דקי-גרגר (קרקעות חומות כהות קוורציות) או שהיא נוצרה מסחף מעורב (קרקעות חומות כהות קומוליות-קוורציות). הקרקעות מכילות גיר.

קרקעות אלה נפוצות בחלקה המערבי של פלשת, בעיקר במדרונות תלולים או לרגליהם. הצומח בקרקעות אלה מורכב בעיקר מצמחים סגטליים או מצמחים של חברת זקנן שעיר.

קרקעות חומות כהות גרומיות
קרקעות בעלות חתך ABBbca. אופק A חום, מרקמו סייני-חרסיתי-סילטי ומבנהו אגוזי. צבעו של אופק B הוא חום כהה, מרקמו חרסיתי ומבנהו פריסמטי. ציפוי חרסיתי מכסה את התלכידים שבאופק זה. הקרקע מכילה גיר, אך הצטברות של גיר באופק מוגדר מצויה בעומק העולה על 75 ס"מ.

בעומק רב מצויה, בדרך כלל, חרסית חומה. קרקעות אלה נסדקות במידת-מה בעונת היובש. הקרקעות נוצרו מסחף איאולי או אלובי חרסיתי-סילטי.

קרקעות אלה מכסות את רוב שטחי פלשת ומצויות גם ברמות בלתי סחופות ובעמקים בדרום הרי-יהודה. הצומח הטבעי שלהן מורכב בעיקר מצמחי חברת ינבוט השדה והחוח העקוד.

קרקעות חומות בהירות קורציות
קרקעות בעלות חתך ABcaC. אופק A הוא חולי עד סייני-חולי במרקמו, צבעו חום עד חום-צהוב ומבנהו גושי עד אגוזי. אופק Bca מכיל תצבירי גיר קשים וצבעו חום עד חום-אדום; מרקמו חולי-סייני עד סייני, או סייני-חרסיתי-חולי. חומר-האב שבעומק הקרקע הוא חולי, אולם בשכבות העליונות הוא מעורב באבק איאולי.

קרקעות אלה מוגבלות לשטחים סחופים קטנים בנגב המערבי. חברות הצמחים הנפוצות בשטחים אלה הן הברת זקנן שעיר, הברת שמשון סגלגל או חברת מתנן שעיר.

קרקעות חומות בהירות לסיות
קרקעות בעלות חתך ABcaBb או ABcaC. צבעו של אופק A הוא חום-צהוב, מרקמו סייני-חולי דק ומבנהו גושי או אגוזי. צבעו של אופק B הוא לרוב כהה יותר, חום-צהוב או חום. מרקמו סייני או סייני-חרסיתי ומבנהו אגוזי או פריסמטי. באופק זה מצוי ריכוז משני בולט של גיר, בצורת כתמים לבנים. לעתים ניתן להבחין בציפוי חרסיתי על התלכידים באופק זה. יש ובעומק רב מצויה חרסית חומה. הקרקעות נוצרו מלס איאולי או פלוביאלי. החתך מכיל גיר במלוא עומקו.

קרקעות אלה מצויות ברוב המדרונות המתונים והבלתי סחופים בנגב הצפוני. הצומח הטבעי בשטחים אלה כולל את חברת זקנן שעיר, כאשר זו מלווה בשבולת-שועל נפוצה ובמלעניאל מצוי. בשטחים המעובדים מופיעה החברה הסגטלית של אכילאה ערבתית.

קרקעות חומות בהירות אלוביות וסירוזמים חרסיתיים סילטים אלוביים
קרקעות בעלות חתך ABC ולעתים ABBb. צבעו של אופק A הוא חום ומרקמו סייני. אופק B כהה יותר ודק-גרגר יחסית. מבנהו של אופק זה הוא קובי או פריסמטי. ציפוי חרסיתי מכסה על-פי רוב את התלכידים של מבנה זה. הקרקעות מכילות תרכיזי גיר ורובן (הסירוזמים החרסיתיים, הסילטיים והאלוביים) מלוחות. קרקעות אלה, שנוצרו מסחף אלובי, מצויות בשטחים רבים בבקעת הירדן. הצומח הטבעי בשטחים אלה דל מאוד וכולל בעיקר צמחי מדבר חד-שנתיים.

קרקעות חומות בהירות אבנוניות
קרקעות בעלות חתך ABcaC, המכילות אבנים וצרורות רבים. צבעו של אופק A הוא חום-צהוב, מרקמו סייני-חולי ומבנהו אגוזי או גושי. צבעו של אופק B הוא חום, מרקמו סייני עד סייני-חרסיתי, ומבנהו אגוזי. באופק זה מצוי ריכוז משני של גיר, המתלכד לעתים לסוליה גירית. הומר-האב שבעומק מורכב מחלוקי-נחל, המעורבים במעט חומר דק. החתך כולו מכיל גיר.

קרקעות אלה מצויות בעיקר בשטחים סחופים בנגב הצפוני, אך גם למרגלות מדרונות בשפלה הדרומית, במדבר יהודה ובמדבר שומרון. הצומח האופייני הוא בתות אירנו-טורניות.

סירוזמים לסיים
קרקעות בעלות חתך ABcaBb או ABcaC. צבעו של אופק A הוא חום חיוור מאוד או חום-צהוב בהיר, מרקמו סייני-חולי ומבנהו אגוזי. צבעו של אופק B הוא חום, מרקמו סייני או סייני-חרסיתי ומבנהו אגוזי או פריסמטי. באופק זה מצויים תרכיזי גיר רבים. בעומק הקרקע מצויים גבישים של גבס ומלח הבישול. החתך כולו מכיל גיר. הקרקע נוצרה מלס איאולי או אלובי.

קרקעות אלה מצויות באזורים נרחבים בשפלת הנגב, ברמת הנגב, בבקעת באר-שבע ובאזור ערד. הן מאופיינות על-ידי חברת חמדת המדבר וחברת יפרוק תלת-כנפי. בשטחים מעובדים מופיעה על-פי רוב חברת אכילאה ערבתית.

סירוזמים אבנוניים
קרקעות בעלות חתך ABcaC. הקרקע מכילה אבנים וצרורות רבים ומכוסה לרוב ריצוף מדברי. צבעו של אופק A הוא חום חיוור מאוד, מרקמו חולי-סייני ומבנהו גושי או אגוזי. צבעו של אופק B הוא חום, מרקמו סייני או סייני-חרסיתי ומבנהו אגוזי. בעומק של כחצי מטר מצויה על-פי רוב סוליה גירית קשה. השכבות העמוקות מלוחות. חומר-האב מורכב מחלוקי-נחל המעורבים בכמות קטנה של חומר דק יותר. החתך כולו מכיל גיר.

קרקעות אלה מצויות במדרונות סחופים או במדרגות בהר הנגב. באזורים הגשומים יחסית מצויה חברת לענת-המדבר ונואית קוצנית, ואילו באזורים הצחיחים יותר מצויה חברת חמדת המדבר, חברת יפרוק המדבר או חברת זוגן השיח.

סירוזמים גיריים וקרקעות חומות גיריות
קרקעות עמוקות, גיריות, דקות גרגר ובעלות התך ABcaC. צבען חום-אפור. הן נוצרו מחוואר הלשון או מאלוביום גירי ישן.

בסירוזמים הגיריים שבחלקה הדרומי של בקעת הידדן מופיעים בעומק גם גבס ומלח הבישול. הסירוזמים מצויים בדרומה של בקעת הירדן, ואילו הקרקעות החומות הגיריות מצויות בצפונה. הסירוזמים הללו מאופיינים על-ידי חברות של קסרוהלופיטים.

קרקעות רג
קרקעות מדבר גיריות רדודות, המכוסות בריצוף מדברי. עוביו של אופק A הוא כ- 2-5 ס"מ, צבעו חום חיוור מאוד, והוא סייני ושלפוחי. עוביו של אופק B הוא כ- 10-20 ס"מ, הוא סייני במרקמו, בעל גוון צהוב-אדמדם, שפיך ומלוח מאוד. בדרך כלל מופיעים בשכבה זו ריכוזי גבס. בעומק הקרקע מצויים ריכוזים נוספים של גבס, לרוב בצורה של סוליה קשה.

קרקעות הרג מצויות במישורים ובמדרגות שבדרום הנגב ובמרכז סיני. הצומח הרב-שנתי בשטחים אלה הוא צומח ערוצים. שטחי הרג עצמם הם עקרים, ורק לאחר גשם חזק במיוחד מתפתחים בהם צמחים חד-שנתיים הלופיטיים כמו אהל מצוי.

רגוסולים
קרקעות בעלות חתך AC שנוצרו מחומר בלתי מלוכד, שמקורו בדרך כלל בקרקעות קבורות, בסקוריה* או באפר וולקני. הרגוסולים מצויים על-פי רוב במדרונות, בבתרונות, בהרי-געש צעירים, או בשטחים של חול צעיר. על-פי תכונות חומר-האב מבחינים בין רגוסול חרסיתי חום (שנוצר מחרסית חומה קבורה), רגוסול חמרי (שנוצר מחמרה קבורה), רגוסול חולי, רגוסול טופי וכו'. הרגוסולים נפוצים בשטחים סחופים בדרומה של שפלת החוף. בבתרונות וברגוסולים בצפון הנגב שמשטר המים בהם נוח, מתפתחות בתות .ים-תיכוניות של חברת קורנית מקורקפת או חברת סירה קוצנית. במקומות שבהם משטר המים גדוע – כמו במדרונות חרסיתיים תלולים - השטה חשוף מצומת רב-שנתי.



 

קרקעות הגיאיות, השקעים ומרגלות המדרונות


קרקעות קילוביות-אלוביות
קרקעות חרסיתיות, חרסיתיות-סייניות וסייניות. הן עמוקות ומכילות צרודות ואבנים רבים. קרקעות אלה נוצרו על-פי רוב מסחף של טרה-רוסה או רנדזינה, והן דומות בתכונותיהן לקרקעות המוצא.

קרקעות אלה מצויות בגיאיות הצרים שבתחומי ההרים שבצפון הארץ ובמרכזה. הקרקעות הקולוביות-אלוביות מעובדות רובן ככולן. נראה שבעבר התפתח בהן חורש ים-תיכוני.

קרקעות אלוביות
קרקעות שנוצרו מסחף אלובי צעיר, ששקע בעמקים ובפשטי* הצפה, בצפון הארץ ובמרכזה. קרקעות אלה חומות בדרך כלל. הן בעלות מרקם בינוני או בינוני דק, אם כי מצויות ביניהן גם קרקעות גסות-גרגר. לפי הרכבן אפשר להבדיל בין קרקעות אלוביות חומות (המכילות גיר) לבין קרקעות אלוביות של אזודי חמרה (חסרות גיר).

הצומח הטבעי של הקרקעות האלוביות מורכב בעיקר מצמחים סגטאליים שונים.

אלוביום מדברי גס
קרקע אבנונית המכילה רק מעט חומר דק. חומד זה שוקע במניפות אלוביות, באפיקי נחלים ובגיאיות, בשטחיה המדבריים של הארץ.

הצומח של האלוביום הגס תלוי באופי השטח ובכמותם של המים הזמינים. בדרך כלל רואים התפתחות של נדבכי הצומח במהלך יצירת הוואדיות, עם מעבר מצמחים חד-שנתיים קסרוהלופיטיים בראש הוואדי, ועד לצומח ואדיות אופייני במורדו.

קרקעות חוליות
קרקעות צעירות הנפוצות בעיקר במדבר ובשוליו ולאורך חוף הים. לעתים הן מכסות קרקעות חומות וחמרות שונות.

במישור החוף מצויה על קרקעות אלה חברת ידיד החולות, ואילו בנגב נפוצה בשטחים אלה חברת מלענן-המטאטאים. עם התייצבות החול מתפתחת בשטחים אלה חברת הלענה החד-זרעית.

לס ואלוביום מדברי
קרקעות חוליות-סייניות או קרקעות סייניות דקות-גרגר, שצבען חום-צהוב בהיר או חום חיוור מאוד. הן מכילות גיר וחסרות חתך ברור. קרקעות אלה נוצרו משקיעה משנית של אבק איאולי, או מסחף מים של חומר דמוי לס, והן מלוחות לעתים במידת-מה.

קרקעות הלס הצעירות מצויות בשקעים בנגב הצפוני. האלוביום המדברי מצוי בעיקר במרכזי אגנים סגורים, כמו המישר ובקעת עובדה, אך גם באפיקי נחלים רחבים. כיסוי הצומח והרכבו מותנים בכמותם של מי השטפונות הפוקדים את השטח. במקומות שמתרכזים המים, נפוצים בני-שיח מדבריים שונים, כמו יפרוק-המדבר, מלחית קשקשנית, חמדת-המדבר וחמדת-הנגב.

צמחים חד-שנתיים מופיעים במקומות אלה בעקבות השטפונות. בשטחים מעובדים מופיעה בדרך כלל חברת האכילאה הערבתית.

לס קולובי-אלובי
קרקע הדומה ללס, אולם מכילה בחתך גם צרורות ואבנים. קרקע זו מצויה למרגלות מדרונות ובגיאיות של הר הנגב. בקרקעות אלה גדלה חברת האכילאה הערבתית. הערוצים נושאים צמחי ואדיות רב-שנתיים, כמו מתנן שעיר, אכילאה ריחנית, רותם המדבר, ארכובית שבטבטית ועוד.

קרקעות סחף סייני גירי
קרקעות סייניות גיריות בצבע חום חיוור מאוד, שנוצרו מסחף מים שמקורו בשטחים גיריים במדבר. הן מוגבלות לשטחים קטנים בבקעת הירדן.

הצומח בשטחים אלה כולל בעיקר קסרוהלופיטים, ובולטת בו חברת המלחית האשונה. בשנים גשומות נושא השטח צמחים חד-שנתיים רבים.

































הקשר שבין האקלים, סלע האב, אופי הקרקע ממשטר המים לבין הצומח הטבעי בקרקעות הארץ העמוקות
חומר-אב   חול חול או אבנים (במדבר) עם מעט חומר דק סחף איאולי סייני וסייני חרסיתי (לעתים עם מעט חול) חרסית
מרקם הקרקע
----------
אקלים
  חול אופק A חולי עד סייני
אופק B סייני
אופק C חולי
אופק A סייני
אופק B סייני חרסיתי
אופק Bb חרסיתי או
אופק C חולי עד סייני
חרסית: לעתים אופק A סייני-חרסיתי
לח למחצה ולח (יותר מ- 500 מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים רגוסול חולי וחמרה חולית, שדות חול וחול נודד חמרה סיינית-חרסיתית-חולית קרקעות חומות כהות קוורציות דקות-גרגר גרומוסולים
  הכמות היחסית של מים זמינים מועטה, מועטה עד בינונית בינונית בינונית-גבוהה גבוהה
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה עד למי התהום חדירה עד למי התהום חדירה עמוקה, לעתים עד למי-תהום חדירה בינונית עד עמוקה (כ- 1-2 מ')
  תצורות הצומח הטבעי יער פתוח. צמחי חולות בחולות ובשדות החול. יעד פתוח צומח עשבוני דמוי-סוואנה. צומח עשבוני דמוי-סוואנה.
צחיח למחצה (350-500 מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים רגוסול חולי, קרקע חומה חולית,שדות חול, חול נודד קרקעות חומות כהות קוורציות-סייניות, חוסמס קרקעות חומות כהות קוורציות דקות-גרגר קרקעות חומות כהות גרומיות גרומוסולים
  הכמות היחסית של מים זמינים מועטה, מועטה עד בינונית בינונית בינונית עד בינונית גבוהה בינונית עד גבוהה
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה עד למי התהום חדירה עמוקה, לעתים עד מי התהום חדירה עמוקה יחסית, לרב עד כ- 1-2 מ' חדירה מועטה עד בינונית (לרוב עד 1.5 מ')
  תצורות הצומח טבעי צמחי חולות. שיחים ובתות, צומח עשבוני דמוי-סוואנה. בתות עשבוניות וצומח עשבוני דמוי סוואנה בתות ערבתיות וצומח עשבוני דמוי סוואנה.
צחיח גבולי (220-350) מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים רגוסול חולי, קרקע חומה בהירה אנספטית חולית, שדות חול, חול נודד קרקעות חומות בהירות סייניות שונות סיין חרסיתי חום בהיר לסי גרומוסולים נתריים. קרקעות חומות כהות גרומיות נתריות
  הכמות היחסית של מים זמינים מועטה, מועטה עד הינונית. בינונית (ברוב השנים) נמוכה (בשנות בצורת) בינונית (בשנים טובות) נמוכה (בשנות בצורת) מועטה, מועטה עד בינוננית
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה עמוקה, לעתים עד למי התהום חדירה בינונית עד עמוקה (לרוב על 2-1 מי'). חדירה בינונית (לבוב לעומק של 1.5 מ') חדירה מועטה (לרוב פחות מ- 1.5 מ')
  תצורות הצומח הטבעי צמחי חולות בתות ערבתיות. בתות ערבתיות. בתות של בני שיח ערבתיים ומדבריים
צחיח מדברי-למחצה (80-220 מ"מ גשם) טיפוס הקרקע העיקריים חולות ושדות חול, מעט רגוסול חולי סירוזמים אבנוניים סירוזמים לסים לא קיים בארץ
  הכמ' היח' של מים זמ' מועטה מועטה עד מועטה מאד מועטה עד מועטה מאד  
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה עמוקה (כ- 1 מ' בשנים רגילות) מועטה עד מועטה מאד מועטה עד מועטה מאד  
  תצורות הצומח הטבעי צמחי חולות בתה מדברית. בתות של בני-שיח מדבריים פזורים.  
צחיח ביותר (פחות מ- 80 מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים חולות, שדות חול רגים רגוסוליים לא קיים בארץ לא קיים בארץ
  הכמ' היח' של מים זמ' מועטה עד מועטה מאד בדרך כלל אין    
  עומק חדירת מי-הגשם מועטה, בינונית בשנים גשומות מועטה ביותר    
  תצורות הצומח הטבעי שיחים מדבריים פזורים חסר צומח    



 

קרקעות השקעים ההידרומורפיים


כבול
קרקעות המכילות יותר מ- 20% הומוס. הן נוצרו כתוצאה מפירוק רקב של צמחים, ובעיקר של צמחי גומא הפפירוס של בצות החולה. כמות הגיר שבהן אינה אחידה, ואפשר להבחין בין טיפוסי כבול חמוצים וחסרי גיר לבין טיפוסים ניטרליים. הכבול מוגבל לשטחים שהיו בעבר בצות. הצומח של שטחי הכבול כלל בעבר בעיקר חברות של צמחי-בצה.

גליי וקרקעות הידרומורפיות
קרקעות הסובלות מניקוז לקוי. הקרקעות הן על-פי רוב דקות-גרגר ומכילות גיר. הן נוצרו בדרך כלל מאלוביום, ששקע במקומות לחים במישור החוף ובעמקים שבצפון הארץ. בעומקן מצויה בדרך כלל שכבת גליי*.

קרקעות הידרומורפיות אפורות גיריות
קרקעות אפורות עם מרקם בינוני עד דק מצויות בשטחים בלתי מנוקזים בבקעת הירדן ובעמק בית-שאן. הצומח הטבעי של הקרקעות ההידרומורפיות מורכב מחברות צמחי בצה, וחיגורן נקבע בעיקר על-ידי עומק מפלס המים.

נזאז
קרקע הדומה בשכבה העליונה לחמרה, אולם האופק התיכון שלה (B) אפור או חום-אפור עם כתמים צהובים, אדמדמים ועם תצבירים שחורים של ברזל ומנגן. בעומק משתנה הקרקע בהדרגה לחמרה אדומה ולבסוף לחול. הקרקע היא נטולת גיר ועל-פי רוב אף חמוצה במידת-מה. קרקעות נזאז מצויות בעיקר למרגלות גבעות ובשולי בצות במרכז מישור החוף ובצפונו. צומח הנזאז משלב בתוכו יסודות מחברות צומח החמרה ויסודות מצומח הבצות.

קרקעות מלוחות (סולינצ'קים)
קרקעות המכילות בשכבותיהן העליונות כמויות גדולות של מלח הבישול. בעומק הקרקע מצויים על-פי רוב מי-תהום מלוחים. בין הסולונצ'קים ניתן להבחין בטיפוסים חוליים, סייניים וחרסיתיים. קרקעות אלה אופייניות למלחות הערבה ובקעת הירדן.

הצומח הוא צומח מלחות המסודר בחגורות בהתאם למפלס מי-התהום ולמליחותם. השטחים המלוחים ביותר הם חסרי צומח.



 

משטר המים בקרקעות ארץ-ישראל


באזורים הלחים והלחים-למחצה שבצפון הארץ ובמרכזה חודרים מי-גשם לשכבות עמוקות. בסופו של דבר הם מגיעים בדרך כלל אל מי-התהום. מים אלה שוטפים עמם את המרכיבים קלי-התמס וממיסים אף את הגיר. על כן רוב הקרקעות הללו הן נטולות גיר. כמות הגשמים באזורים אלו מספיקה כדי להרטיב לעומק רב אף קרקעות במקומות שמצויים בהם סלעים מעטים בלבד. ההבדל בין קרקעית סלעיות וקרקעות בלתי סלעיות מתבטא בעיקר בכמות המים החודרת לעומקן. כמות המים הזמינה לצמחים באזורים אלה מותנית, אפוא, בעיקר בנפח הקרקע שהורטבה, ובכוח תאחיזת המים של הקרקעות השונות. כמות המים הזמינים גדולה בקרקעות העמוקות יחסית ומעטה בקרקעית הרדודות. במקומות אלה יכול להתפתח חודש או אף יער ים-תיכוני מפותח. כמות המים הזמינים נקבעת גם על-ידי טיב המינרלים. בטרה-רוסה האדומה קטנה תכולת המים מזו שבטרה-רוסה החומה-אדומה ומזו שברנדזינה הכהה, דבר הנובע מן התכולה הגבוהה של מינרל הקאוליניט בקרקע זו. עקב זאת אין למצוא בקרקעות אלה בדרך כלל חורש, כי אם רק צומח עשבוני ובני-שיח.

בשטחים הסלעיים קטן יחסית ההבדל בכמות המים הזמינים בין האזורים הלחים למחצה ובין האזורים הצחיחים-למחצה. גם באזורים הצחיחים-למחצה נרטבים בדרך כלל כיסי-הקרקע לכל עומקם, הודות לתוספת מי-הנגר ממשטחי הסלע שבקרבתם. תנאי המים הנוחים יחסית בבתי-הגידול הסלעיים מאפשרים לחורש ים-תיכוני להתפתח בשני אזורי האקלים.

חדירת המים בקרקעות המתפתחות על גבי הקירטון והחוואר, כמו הרנדזינה הבהירה שבאזורים הלחים עד צחיחים-למחצה, והליתוסולים המדבריים שבאזורים הצחיחים - מועטה מזו שבקרקעות שעל גבי הסלעים הקשים.

הרנדזינה הבהירה המצויה באזורים הלחים של הארץ מהווה בית-גידול נוח יחסית, אך זאת רק הודות לכמות הגשמים הרבה שבאזורים הללו. עקב זאת חודרים כאן המים לעומק רב יחסית, וכמות המים הזמינים לצמחים גבוהה. לכן מתאפשר בקרקעות אלה גידול של חורש ים-תיכוני, ולעתים אף יער.

חדירת המים המוגבלת בשטחים הקירטוניים והחוואריים משפיעה גם על דרגת השטיפה. באזורים הלחים שבצפון הארץ מספיקה כמות הגשמים כדי להדיח את המלחים קלי-התמס. בליתוסול המדברי הרנדזיני, המצוי באזורים הצחיחים, מוגבלת השטיפה, ועל כן מלוחות שכבות הקרקע העמוקות. בליתוסולים המדבריים הגיריים שבאזורים הצחיחים ביותר, ניכרת מליחות גבוהה אף בשכבות הקרקע העליונות.

משטר הרטיבות ודרגת השטיפה של קרקעות העמקים ומישור החוף מושפעים מן האקלים וממרקם הקרקע. החמרה הנוצרת מחוליות באזורים הלחים-למחצה של הארץ היא גסת-גרגר יחסית. תאחיזת המים בה מעטה, ועודף המים המחלחל שוטף עמו את הגיר. המים הזמינים לצמחים הם מעטים. דבר דומה קיים גם בקרקעות החומות-כהות-קוורציות שנוצרו מחול ומכורכר בפלשת. לעומת זאת גבוהה תאחיזת המים .בגרומוסולים ובקרקעות החומות-כהות גרומיות, דקות הגרגר. כאן נשמרים רוב מי הגשמים בקרקע, ומשמשים לגידול הצמחים. לכן שימשו שטחים אלה לחקלאות בעל במשך אלפי שנים. שטיפת הקרקע באזורים הצחיחים מוגבלת, ולכן הקרקעות רובן ככולן מכילות גיר.

בקרקעות החוליות באזורים הצחיחים, נוח משטר המים יותר מאשר בקרקעות דקות-הגרגר, שכן בראשונות חודרים המים לעומק רב יותר. על כן מצוי בשטחים החוליים שבמערב הנגב ובמרכזו צומח צפוף של בני-שיח ושל צמחים עשבוניים.

בשטחי הסירוזים הלסי והסירוזים האבנוני מוגבלת חדירת המים לעומק, וחלק ניכר מהם מתאדה כבר בימים הראשונים שלאחר הגשם. כמות המים העומדת לרשות הצמחים בשנים רגילות מועטה מאוד, והצומח בשטחים אלה דל. חדירתם המוגבלת של מי הגשמים מפחיתה את שטיפת המלחים מתוכן. ואכן, קרקעות אלה מלוחות.

באזורים הצחיחים ביותר שבנגב הדרומי ובערבה מצויים ריכוזי צמחים במקומות המרכזים מי-נגר, בשטחים שמצויים בהם מי-תהום גבוהים, או בשטחי חולות. בגלל החדירה המועטה של מי הגשמים לקרקעות הרג - מלוחות קרקעות אלה מאוד, אף בשכבותיהן העליונות.

חדירת המים לעומק בעמקים ובאפיקי הנחלים גדולה בדרך כלל מזו שבקרקעות המדרונות, הודות לתוספת של מי-הנגב. גם שטיפת הקרקעות הללו טובה יותר, ולכן קרקעות אלה שבמרכז הנגב ובצפונו שטופות ממלחים. במרכז הנגב אפשר להבחין יפה בקשר שבין עומק חדירתם של מי הגשם לבין מליחות הקרקע ואופי הצומח. ניתן, למשל, לגדל תבואות חורף בקרקעות העמקים גם באזורים הצחיחים של רמת הנגב והר הנגב. דבר זה נובע ממשטר המים הנוח וממיעוט המלחים בהן.

בעמקים אחדים מצויים מי-תהום בקרבת פני השטח. דבר זה מגביל את שטיפת הקרקע, ובאזורים צחיחים אף גורם להמלחתה. עקב זאת נוצרות במדבריות מלחות. מלבד המליחות מגביל את גידול הצמחים בקרקעות אלה היעדר אוורור. עקב זאת מתפתח שם צומח מים מיוחד. הצומח במקומות אלה מסודר בחגורות, בהתאם לאופיו של הגורם המגביל.
































הקשר שבין האקלים, סלע האב, אופי הקרקע ממשטר המים לבין הצומח הטבעי בעמקים
חומר-האב ומרקם הקרקע
----------------------
אקלים
  אבנים ו/או צרורות עם חרסית בצפון הארץ
אבנים ו/או צרורות עם סדימנטים חוליים עם סייניים בדרום הארץ.
חרסית וסיין חרסיתי בצפון הארץ, סדימנטים סייניים בדרום הארץ
לח למחצה ולח (יותר מ- 500 מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים קרקעות קולובית-אלוביות שונות גרומוסולים אלוביים וקרקעות אחרות שנוצרו מאלוביום
  הכמות היחדית של מים זמינים גבוהה (תלוי בכמות האבנים) בדרך כלל גבוהה
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה עמוקה, בדרך כלל עד למי התהום חדירה עמוקה לעתים אף עד למי התהום
  תצורות הצומח הטבעי יערות ים-תיכוניים יערות ים-תיכוניים.
צחיח למחצה (350-500 מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים קרקעות קולוביות-אלוביות שונות קרקעות חומות כהות גרומיות אלוביות, גרומוסולים אלוביים
  הכמות היחסית של מים זמינים גבוהה או בינונית גבוהה (תלוי בכמות האבנים) בדרך כלל גבוהה
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה עמוקה, לעתים עד למי התהום חדירה עמוקה בדרך כלל (לרוב עד כ- 1-2 מ' ויותר)
  תצורת הצומח הטבעי חורש או יער ים-תירוני בתות ערבתיות או צומח עשבוני דמוי-סוואנה
צחיח גבולי (220-350 מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים לס קולובי-אלובי לס סייני וסייני חולי
  הכמות היחסית של מים זמינים בינונית או ביננית נמוכה בינונית או ביננית גבוהה
  עומק חדירת מי-הגשם בדרך כלל חדירה עמוקה בדרך כלל חדירה עמוקה
  תצורות הצומח הטבעי עצים ושיחים ערבתיים בתות ערבתיות
צחיח מדברי-למחצה (80-220 מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים לס קולובי-אלובי לס סייני חולי וסייני
  הכמות היחסית של מים זמינים בינונית עד מועטה (תלוי בהצטבורות של מי הנגר) בינונית עד מועטה (תלוי בהצטברות של מי-הנגר)
  עומק חדירת מי-הגשם חדירה מועטה עד עמוקה (תלוי בהצטברות של מי-הנגר) חדירה מועטה עד עמוקה (תלוי בהצטברות של מי-הנגר)
  תצורות הצומח הטבעי בתות של בני-שיח מדבריים. בתות ערבתיות או בני-שיח מדבריים
צחיח ביותר (פחות מ- 80 מ"מ גשם) טיפוסי הקרקע העיקריים אלוביום במדרי גס קרקעות אלוביות מדבריות (על-פי רוב סייניות)
  הכמות היחסית של מים זמינים מועטה עד מועטה מאד בדרך כלל מועטה או מועטה מאד (תלוי בהצטברות של מי-הנגר)
  עומק חדירת מי-הגשם בדרך כלל חדירה עמוקה בדרך כלל מועטה; עמוקה בכמה מקומות שהנם מתרכשים מי-נגר רבים
  תצורות הצומח הטבעי בתות מדבריות או עצים באפיקים בתות של בני-שיח מדבריים; מצויים גם שטים עם צומח עשבוני ואחרים החשופים מצומח.


 

סיכום


מבנה הקרקע והמרקם שלה, טיב מינרלי החרסית וסלע האב, אופי משטר הרטיבות ומליחות הקרקע קובעים מאוד את אופי הצומח. תופעה זו בולטת במיוחד באזורים צחיחים, שזמינות המים ונוכחות המלח מגבילים בהם את הצמיחה. אולם היא ניכרת גם באזורים הלחים והלא-מלוחים של צפון הארץ. הכרת התלות הזו מסייעת להבנת החוקיות שבפיזור הצמחים ולהבנת האקולוגיה שלהם. קשר זה חשוב ביותר לתכנון ניצולן הרציונלי של קרקעות הארץ.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: קרקעות ארץ-ישראל והקשר שבינן לבין הצומח הטבעי
מחבר: יואל, דן (פרופ')
שם  הספר: החי והצומח של ארץ-ישראל : אנציקלופדיה שימושית מאויירת
עורך הספר: אלון, עזריה
תאריך: 1984
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הערות: 1. בשער: החברה להגנת הטבע.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית