 |
מתרבים ומתים |
מבחינת תהליך ה
רבייה, בעל החיים סיים את חלקו מיד לאחר שמילא את תפקידו בהעמדת צאצאים. כל זמן, שהצאצאים שלו שורדים ומעמידים צאצאים משלהם - החיים נמשכים.
ואכן, בעלי חיים רבים מתים זמן קצר לאחר שמילאו את תפקידם ברבייה. כמה דוגמאות: הזכרים של הדבורים ושל הנמלים "נזרקים" מהקן על ידי הנקבות ומתים, לאחר ש
הזדווגו עם המלכה ו
הפרו אותה. נקבת הזיקית מתה זמן קצר לאחר שהטילה את
ביציה המופרות, והזכר של אחד ממיני המכרסמים פשוט נופח את נפשו לאחר ההזדווגות עם הנקבה. פרפרים רבים (למשל, טוואי המשי) חיים ימים ספורים בלבד. במהלך חייהם הקצרצרים הם מספיקים להזדווג ולהטיל
ביצים, וכך הם מצליחים להעמיד דורות של פרפרים.
אך אין כמו חייו (ומותו) של גמל שלמה כדי להדגים שמבחינת הרבייה הזכר יכול למות, כל עוד זרעו "עושה את העבודה" ומייצר דור חדש. אמנם בדרך כלל מסתיימת ההזדווגות בין הזכר והנקבה בשלום: הזכר עוזב כדי להפרות נקבות אחרות, והנקבה פונה להטיל את ביציה המופרות. אלא שלעתים קרובות הופך המפגש זירת מוות: עם תום ההזדווגות, ויש הטוענים שלפעמים אפילו במהלכה, קופצת הנקבה על הזכר ונועצת בו את לסתותיה. בן-רגע נהפך הזכר לארוחה טעימה ועתירת חלבונים. חייו של הזכר הסתיימו אמנם, אך הנקבה תטיל את הביצים המופרות, והזחלים שיבקעו מהן יגדלו, יזדווגו וימשיכו את מחזור החיים המוזר הזה.
|
והאדם? |
מה הקשר בין רבייה לתוחלת החיים של בני אדם? בעבר הייתה תוחלת החיים קצרה: גבר או אישה בני 40 נחשבו לזקנים, שקצם קרוב. הם הספיקו להוליד ילדים ולגדלם ומתו זמן קצר לאחר מכן. הרפואה המודרנית האריכה את תוחלת החיים של בני האדם, וכיום אנשים חיים זמן רב אחרי שתפקידם ברבייה הסתיים.
