 |
הקשר הזוגי |
סוף סוף מצאו השניים זה את זו וזו את זה. בחברות שונות מקיימים טקסים מיוחדים כדי לחגוג את יצירתו של הקשר הזוגי. הרי הקשר הזה יוביל, כך מקווים, להמשך קיום המין האנושי! לכל חברה כללים ומנהגים משלה, כי גם האהבה, מתברר, היא עניין של גיאוגרפיה.
ישנן חברות כמו החברה המערבית, למשל, שכל אדם בוחר בהן את בן זוגו בעצמו. האהבה היא שקובעת! בחברות אחרות זוגות נקבעים בשידוך: המבוגרים הם שמחליטים מי מהצעירים יינשא למי על פי המצב הכלכלי של המשפחות ועל פי המעמד החברתי שלהן.
ישנן חברות שהיחסים בין הגבר לאישה בהן מונוגמיים: גבר אחד נשוי לאישה אחת. על פי הדת הקתולית, הקשר הזוגי מקודש ואסור להפר אותו ולהתגרש כמעט בשום תנאי. ישנן חברות כמו, למשל, בערב הסעודית, שהיחסים בהן פוליגמיים: לגבר אחד יש הרמון ובו מספר נשים.
בכל המקרים הנישואים מהווים מסגרת משפחתית המאפשרת להעמיד צאצאים ולגדלם, עד שיוכלו להינשא בעצמם ולהעמיד צאצאים משלהם.
|
שוק הכלות במרוקו |
בכל שנה מתקיים במרוקו פסטיבל חיזור ואירוסין שנקרא "אימלשיל". הפסטיבל מתקיים בחודש ספטמבר, עם גמר איסוף התבואה, אך התאריך המדויק נקבע בכל שנה על ידי המלך. הוא שולח רצים ברחבי מרוקו, והם תולים בכפרים כרזות המזמינות את הציבור לחגיגות. הדרך אינה סלולה ואין במקום מלונות או שירותי תיירות אחרים, ובכל זאת, ביום המיועד נוהרים למקום מאות רבות של צעירים. חלקם הולכים ברגל במשך שבועיים, חלקם רוכבים על פרדות ובני המזל מגיעים במשאיות. מי מגיע לפסטיבל? זוגות רבים מלווים בבני משפחותיהם באים למקום כדי להתארס ולחגוג את המאורע. צעירים וצעירות רבים מגיעים כדי לחפש בני זוג שיוכלו להינשא להם. זו הסיבה שהפסטיבל מכונה גם "שוק הכלות".
במשך שלושה לילות, עם שקיעת החמה ועד לזריחה, נערכות החגיגות שבמהלכן רוקדים, שרים ומנסים ליצור קשר עם בני המין השני. בסוף כל לילה, ממש לפני זריחת השמש, נבחרת אישה צעירה אחת, שזה עתה התארסה, והיא מועלית על פרדה ראשה מכוסה בבד צבעוני. מלפניה מעמידים טלה צעיר כסגולה לאושר, ומאחוריה מרכיבים ילד קטן כסמל לפריון. האישה סובבת בין החוגגים וזוכה לברכתם.
|
חתונה בהודו |
כמו בחברות רבות גם בחברה ההודית, שהדת השלטת בה היא הדת ההינדו, חתונה היא אירוע מיוחד.
בדרך כלל לובשת הכלה שמלה אדומה מקושטת בזהב, אך גם לבוש לבן מתקבל. ידיה ורגליה של הכלה מעוטרות בקישוטים שצוירו במכחול טבול בחינה, והיא עטויה כולה תכשיטים. החתן חובש טורבן חגיגי, לעתים בצבע זהב.
בראשית הטקס מניחים החתן והכלה את ידיהם זו על גבי זו בין כפות ידיו של האב. באמצעות מחווה זו מודיע האב, שהוא מסיר מעליו את האחריות לבתו. בהמשך עונדים החתן והכלה זה על צווארו של זו שרשרות פרחים. איש הדת מדליק את אש הקודש, קורא לאלים לברך את בני הזוג והקהל זורק לאש חמאה, פירות ואגוזים כסמל לטוהרה. איש הדת קושר חוט המחבר בין שמלתה של הכלה לבין בגדו של החתן. החוט מסמל את העובדה שמעתה החתן והכלה שייכים זה לזו. הם מסתובבים שבע פעמים מסביב לאש ומבקשים מהאלים מזל בחייהם המשותפים. כדי להדגיש את חשיבותו של כל אחד מבני הזוג בחיי הנישואים ואת השוויון ביניהם, הם מתיישבים ואחר כך מתחלפים במקומות הישיבה.
לבסוף, כמו בחתונות מערביות המוכרות לנו, תזמורת מנגנת ומשמחת את הקהל.
