עמוד הבית > מדינת ישראל > ישובים וסוגי התיישבות > קיבוצים
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
קיבוץ דפנה שוכן בצפון עמק חולה, לרגלי החרמון, קרוב מאוד לגבול לבנון. מאז הוקמה דפנה התרחשו בה שינויים רבים – חלק מהם שינויים שהתרחשו בכל היישובים הכפריים, וחלק מהם ייחודיים לקיבוצים בכלל ולקיבוץ דפנה בפרט.



דפנה : קיבוץ בצפון הארץ
מחברות: אסתר רפ; איריס שילוני-צביאלי


קיבוץ דפנה שוכן בצפון עמק חולה, לרגלי החרמון, קרוב מאוד לגבול לבנון. סמוך לקיבוץ נובעים מקורות הירדן, ואחד הפלגים של נחל דן אף זורם בתוך שטח הקיבוץ. שטחו של הקיבוץ, המגיע ל- 4,655 דונם, רובו שטחי חקלאות, ומיעוטו שטח בנוי. השטח הבנוי משתרע על פני 428 דונם, והוא כולל את בתי המגורים של חברי הקיבוץ; מבני הציבור ובהם בית הספר האזורי "הר וגיא", חדר האוכל והמועדון; מבני משק כדוגמת רפת, מוסך ומפעלי תעשייה קטנים. שטחי החקלאות משתרעים על פני 4,227 דונם, והם כוללים שדות, מטעים וברכות דגים. בקיבוץ דפנה, כמו במרבית הקיבוצים, יש הפרדה ברורה בין אזור מבני המשק לבין אזור המגורים ובתי הציבור.

מאז הוקמה דפנה התרחשו בה שינויים רבים – חלק מהם שינויים שהתרחשו בכל היישובים הכפריים, וחלק מהם ייחודיים לקיבוצים בכלל ולקיבוץ דפנה בפרט.


 

הקיבוץ מתרחק מעברו החקלאי-שיתופי


קיבוץ דפנה, שהוקם במסגרת יישובי "חומה ומגדל", עלה על הקרקע בשנת 1939. תנאי החיים של המתיישבים הראשונים היו קשים מאוד: האזור כולו היה מוקף ביצות, מחלת הקדחת איימה על חיי התושבים והעבודה הייתה קשה. מקימי הקיבוץ, שרבים מהם היו עולים חדשים, באו לארץ במטרה להגשים את חלום הציונות: להיות עובדי אדמה ו"להפריח את השממה." הם האמינו כי הם בונים חברה חדשה, אחרת, מבוססת על שוויון, אשר כל אחד מהחברים בה "נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו". החברים אכלו יחד בחדר האוכל, ילדיהם ישנו יחד בבתי הילדים, רכוש הקיבוץ היה משותף לכל החברים וההחלטות של אספת הקיבוץ חייבו את כולם.

התקופה הראשונה הקשה לא נמשכה זמן רב. העבודה המאומצת של חברי הקיבוץ בשילוב עם חשיבה מקורית ויוזמה, הביאו לשיפור החיים בקיבוץ ולהעלאת רמתם. בתי מגורים ישנים שופצו במהלך השנים וסמוך אליהם נבנו בתי מגורים חדשים. עד מהרה הוקמו גם מבני ציבור מטופחים – חדר אוכל חדש, אולם הופעות, אולם ספורט, ברכת שחייה ועוד.

גם בחיי הקיבוץ התחוללו שינויים, והם נמשכים עד ימינו אלה. אחד החשובים שבהם היה המעבר ללינה משפחתית. ולמה הכוונה? בעבר, כדי להגשים את העיקרון של שוויון בין חברי הקיבוץ, ולאפשר גם לגברים וגם לנשים לצאת לעבודה, הילדים התגוררו ולנו יחד בבתי ילדים. המעבר ללינה בחדרי ההורים, כלומר מעבר ללינה משפחתית, הוא על כן שינוי חשוב של אחד ממאפייני הקיבוץ.

גם בתחום הכלכלי נעשה שינוי קיצוני: משיתוף כלכלי מלא בין החברים, עבר הקיבוץ לתקצוב אישי: החברים מקבלים תקציב אישי לצרכים שונים, מעין משכורת, ומחזיקים ברכוש פרטי. תהליך זה מכונה "הַפְרָטָה", כלומר: בעבר מוצרים ושירותים שונים היו שייכים לקיבוץ כולו וכל חבר היה רשאי לצרוך אותם בהתאם לחוקים של הקיבוץ, ואילו היום חבר הקיבוץ משלם בעדם מתקציבו האישי. כך, לדוגמה, בשנים הראשונות אפילו הבגדים שלבשו החברים לא היו רכושם הפרטי, ואילו כיום יש חברים המחזיקים במכוניות פרטיות.


שנים ראשונות בקיבוץ
חברים מספרים:
"יום אחד הודיעו לי שעליי לעלות להתיישב בדפנה. השמחה הייתה גדולה. ארזתי בחיפזון את מעט חפציי ויצאנו לדרך, 22 חברים. כל הדרך שרנו ולא הרגשנו בגשם היורד ללא הפוגה, שהלך והתגבר עם התקרבנו לדפנה, ויחד עמו גברה שירתנו ונכנסנו למשק בשירה הגלילה... הגלילה... החברים שהיו כאן לפנינו קיבלו אותנו בשירה ובריקודים, שנמשכו כל הלילה. בשעות המעטות שנותרו לשינה הצטופפנו, 6-7 חברים, בחדר אחד. היו בסך הכל 5 צריפים עבור כולם, והצפיפות הייתה גדולה."
"...המקרר הראשון היה ארגז שקבענו במימי הדן. גם את המקלחת הראשונה בנינו על מימי הדן. הקירות היו עשויים ממחצלות והצהלה הייתה גדולה..."
"...במשך הזמן הוספנו מרפסות ושירותים לחדרי החברים, ואז היה נדמה שזהו שיא הקידמה."
(מתוך עלון הקיבוץ, "עלי דפנה".)


שלבים אחדים בתהליך ההפרטה בקיבוץ
1971: תקציב אישי – החברים מקבלים הקצבה שנתית של כסף לצרכים אישיים. לפני כן, בכל פעם שחבר נזקק לכסף, הוא פנה בבקשה למזכירות.
1974: תקציב ביגוד – על התקציב האישי נוספת הקצבה שנתית של כסף לקניית בגדים. לפני כן מחסן הבגדים קנה או תפר בגדים וחברים יכלו לקבל בגדים, עד לסכום מסוים.
1975: פתיחת כלבו – נפתחת חנות ובה החבר יכול לקנות מוצרים שונים לפי בחירתו. לפני כן החברים קיבלו חלק מהמוצרים או שרכשו אותם מחוץ לקיבוץ.
1984: מעבר ללינה משפחתית – הילדים עוברים לישון בחדרי ההורים. לפני כן הילדים לנו בבתי-ילדים, שהיו משותפים לבני אותו גיל.
1990: הפרטת החשמל – בעבר החבר היה יכול להשתמש בחשמל ללא הגבלה, ואילו כיום יש מונה הרושם את צריכת החשמל של החבר, ומחיר החשמל משולם מן התקציב האישי.
1995: הפרטת המזון ושימוש בכלי רכב – בעבר אכלו החברים בחדר האוכל בלי הגבלה ובלי דיווח. כיום יש לכל חבר כרטיס מגנטי ובאמצעותו הוא מדווח על ארוחותיו. הכרטיס המגנטי משמש גם להפעלת כלי הרכב של הקיבוץ, וכל חבר נדרש לשלם בעבור הקילומטרים שנסע.
1996: הפרטת השירותים – סיוד הדירות וצביעתן נעשים על חשבון תקציבו האישי של החבר, וכך גם התשלום בעבור העיתון היומי.



 

הקיבוץ – לא עוד יישוב המבוסס על חקלאות בלבד


עבודת האדמה הייתה אחד מן העקרונות הבסיסיים של הקיבוץ. מייסדי הקיבוץ החליטו להתפרנס מחקלאות, כי הם האמינו שהתיישבות בישראל פירושה – לעבד את אדמת הארץ. המתיישבים הראשונים, שלא היו מנוסים בעבודת החקלאות ולא הכירו את תנאי המקום, עיבדו בתחילה את שדותיהם בשיטות מסורתיות כמו שכניהם הערבים. אך עד מהרה עברו בקיבוץ לחקלאות מודרנית: הוכנסו לשימוש מכונות חקלאיות, ממטרות להשקיית השדות, זנים חדשים של פירות ושיטות עבודה חדשות.
כמו כן פותחו ענפי חקלאות שלא היו מוכרים בסביבה, כדוגמת ברכות לגידול דגי קרפיון. במהלך השנים נעשו שינויים רבים בענפי החקלאות בדפנה – חלק מהם חוסלו מכיוון שלא היו רִוְחִיִים, ואחרים תפסו את מקומם.
ואולם, על אף ההתקדמות בתחום החקלאות הבינו תושבי דפנה, כי הקיבוץ איננו יכול להמשיך ולהתקיים מחקלאות בלבד. הם חיפשו ענפים שיוכלו להבטיח לקיבוץ הכנסה גבוהה יותר, ואשר יספקו עבודה גם לחברים מזדקנים המתקשים לעבוד בעבודות חקלאות. הפתרון היה בהכנסת ענפי כלכלה בעלי אופי עירוני – תעשייה ושירותים. כך נפתחו בקיבוץ מפעל לייצור מוצרי תפירה שונים, ומפעל "נעלי דפנה" לייצור סנדלים ומגפיים. "נעלי דפנה" זכה להצלחה גדולה. קיבוץ דפנה, בדומה ליישובים כפריים רבים אחרים בגליל, פיתח גם את ענף התיירות.

קירבתו של קיבוץ דפנה לחרמון, נחל דן החוצה אותו, ברכת השחייה והמדשאות המטופחות – כל אלה מקנים לו יתרונות רבים מבחינת התיירות. על כן הוחלט לפתח את "גני דפנה" – חדרי אירוח לנופשים ושירותי אירוח שונים.

עוד שינוי שחל בתחום התעסוקה הוא יציאתם של חברים לעבודה מחוץ לקיבוץ וכניסתם של עובדים שכירים. בעבר ביצעו חברי המשק את מרבית העבודה, ואילו כיום יש במשק שכירים רבים – בעיקר במפעלים, אך גם בתחום השירותים. לדוגמה, מטפלות לילדים.

ענפים לא חקלאיים בדפנה
א. מפעל "נעלי דפנה" לייצור מוצרי הנעלה הוקם כדי לספק תעסוקה לחברים המזדקנים שלא יכלו עוד לעבוד בחקלאות. עם הזמן, הפך המפעל לענף הרווחי ביותר במשק. באמצע שנות ה- 80, לאחר ירידה ניכרת בייצוא, פנה המפעל לשיווק מקומי, וברחבי הארץ הוקמה רשת חנויות "נעלי דפנה". כיום מועסקים במפעל כ- 100 עובדים – כשליש מהם חברי המשק, והשאר שכירים.
ב. "גני דפנה" – מפעל לאירוח כפרי. חלק מבתי הילדים בקיבוץ, שהתפנו לאחר המעבר ללינה משפחתית, שופצו והפכו לחדרי אירוח שבהם מארחים נופשים בסגנון כפרי. הענף הלך והתפתח, וכיום יש בקיבוץ כ- 80 חדרי אירוח, התורמים תרומה גדולה להכנסות של הקיבוץ.



 

אוכלוסיית הקיבוץ הולכת ומשתנה


מאז עלו על הקרקע 243 החברים הראשונים של דפנה גדל מספר תושביו של הקיבוץ, וכיום מתגוררים בו כ- 650 איש. במשך שישים שנות קיומו של הקיבוץ השתנתה אוכלוסייתו. במה התבטא השינוי? מייסדי דפנה, בדומה למקימי קיבוצים אחרים בארץ, היו ברובם אנשים צעירים בשנות ה- 20-30 לחייהם. עם השנים הזדקן דור המייסדים של דפנה. כיום הם החברים המבוגרים של הקיבוץ והם מהווים כחמישית מתושביו.

בני הדור השני של הקיבוץ – ילדיהם של המייסדים – חלק מהם עזבו את דפנה, ומי שבחרו להישאר בקיבוץ, מנהלים אותו כיום. גם מבני הדור השלישי, המצויים כיום בגיל שבו סביהם יסדו את דפנה, יש הבוחרים לעזוב את הקיבוץ. השאלה, אם להמשיך לחיות בקיבוץ או לעזוב, היא שאלה מרכזית בחייהם של צעירי הקיבוץ.

בני נוער בדפנה מתלבטים – האם להישאר בקיבוץ?
* דפנה היא מקום יפה, מערכת החינוך בה מפותחת, הפעילות החברתית מגוונת וההורים – הסבים לילדים – חיים גם הם במקום. כל אלה יחד יוצרים מקום שנפלא לגדל בו ילדים.
* בדפנה מתרחשים כיום תהליכי שינוי ניכרים. צעירים שנשארים במשק יכולים להשתתף בקביעת עתיד הקיבוץ, ועל ידי כך לקחת חלק פעיל בעיצוב עתידם.
* דפנה היא כמו משפחה גדולה ותומכת, והחיים במקום מעניקים ביטחון. אינך נשאר לבדך גם בשעת צרה.
* איני מעוניינת שאיש מלבדי יחליט על מעשיי ויקבע את עתידי. אני מעוניינת להחליט בעצמי מה לעשות בכסף שאני משתכרת, בלי לתת דין וחשבון לאיש.
* בקיבוץ יש אנשים רבים שעובדים קשה, ולעומתם יש אנשים שאינם מתאמצים והם נהנים מעבודתם של אחרים. אותי זה מרגיז.
* אמנם קשה להסתדר מחוץ לקיבוץ, ודברים רבים שהתרגלנו אליהם צריך לקנות בכסף, אך אני יודע שבעיר רק אני אחראי לעתידי הכלכלי, ואם אצליח, רק אני איהנה מפירות ההצלחה.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: דפנה : קיבוץ בצפון הארץ
שם  הספר: יישובים במרחב : פרקים בגיאוגרפיה של יישובים בעולם
מחברות: רפ, אסתר ; שילוני-צביאלי, איריס
עורכת הספר: נחום-לוי, נירית
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. כתיבה ותחקירים: איריס שילוני-צביאלי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית