עמוד הבית > מדינת ישראל > ישובים וסוגי התיישבות > קיבוצים
מקסם


תקציר
על צורת החיים בקיבוץ בתחילת שנות ה-2000 ועל השינויים שהקיבוץ עובר.



הקיבוץ בתחילת שנות ה-2000
מחבר: דובי הלמן


הקיבוץ זה זמן רב אינו נכס השייך לחבריו בלבד. בהיותו הסמן המובהק של המהפכה הציונית והתהליך הציוני, מזוהה הקיבוץ ברחבי העולם כסמלה של מדינת ישראל.
הקיבוץ הוא צורת חיים מקיפה. הוא משמש בית כפשוטו לאנשים החיים בו ומהווה גם דרך חיים ערכית. המאפיין והמייחד את הקיבוץ הם כמה צירופים של זהויות. הקיבוץ הוא יישוב כפרי-אורבני ואגודה שיתופית. היישוב והאגודה הם ישות אחת בלתי מפוצלת. בקיבוץ מתקיימת אחדות בין הכלכלה לבין החברה. חברי הקיבוץ הם עצמאים, בעלי מעמד אישי שווה ביישוב ובאגודה, ובעלותם על נכסיהם היא בעלות משותפת באמצעות האגודה. השיתוף בחיי הקיבוץ הוא רחב ועמוק ומקיף כמעט את כל תחומי החיים. מקור הסמכות לכל החלטה הוא אסיפת החברים בה לכל חבר יש קול אחד ושווה. יחסי הגומלין בין חברי הקיבוץ מבוססים על ערבות הדדית רחבה ועמוקה ועל הזכות הניתנת לכל חבר לחיות ברמת חיים שווה לזולתו. המאמץ להשיג מתן הזדמנות שווה לכל חבר לחיות את חייו במלואם בא לידי ביטוי בהנחת יסוד, שתרומת כל חבר היא כמידת יכולתו וכשרונו, ואילו צרכיו ניתנים לו, כך שתהיה לו הזדמנות שווה לחיות כמו האחרים.
הקיבוץ הוא צורת חיים מורכבת למדי. בשל כך לא ניתן לקיימו אלא בהסכמה רחבה מאוד בין חבריו ובמידה רבה של אמון הדדי וערבות הדדית בלתי פורמלית. תקנון הקיבוץ נשען על תקנות וחוקים ממלכתיים ומהווה מעין חוזה בין חבריו. יחד עם זאת, לא ניתן לנהל את חיי הקיבוץ באמצעות התקנון בלבד או על-ידי שימוש מופרז בכוח המשפטי אלא רק על בסיס הסכמות ואמון הדדי.
הזהות הקיימת בקיבוץ בין היותו בית כפשוטו לחבריו לבין היותו דרך חיים ערכית - באה לידי ביטוי גם בכך שמצד אחד האנשים חיים ביישובים אוטונומיים, ומצד שני הקיבוצים מאוגדים בתנועה חברתית פוליטית שיעדיה זהים וחופפים ליעדים חברתיים אוניברסליים וליעדים של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל. השיתוף והסולידריות בחיי הקיבוץ, אחדות הכלכלה והחברה הם מתאר של תא חברתי המבוסס על הרעיון שהאנשים בעצמם ותוך שיתוף פעולה ביניהם מרצון מעצבים את חייהם. זהו ניסיון להצביע על היתכנותה של חברה בישראל, המבוססת על התאגדויות מגוונות של אזרחיה בקהילות בעלות אוטונומיה, סמכות ואחריות.
לקיבוץ יש משנה חילונית סדורה בכך שהוא מקיים את הדמוקרטיה בצורה הטהורה והרחבה ביותר המצויה בעולם, לצד טיפוח המסורת היהודית, קיום המועדים והחגים, ולימוד של מקורות ההגות והאמנות היהודית.
התנועה הקיבוצית היא תנועה התיישבותית. ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל עברה מן השלב המוקדם שבו עיקר הדגש היה על הקמת יישובים חדשים ופריסתם אל מלוא אורכה ורוחבה של ארץ-ישראל, אל השלב הנוכחי בו הדגש הוא על עיבוי היישובים והעמקת אחיזתם בקרקע. לקיבוץ יתרונות רבים בתהליך ההתיישבותי הנמשך בהיותו בעל מבנה כפרי אורבני. הכפר האורבני מחזיק ומעבד אדמה חקלאית בשילוב מגוון תעסוקות, כגון: תעשייה, תיירות, מסחר, שירותים ועוד. במובן זה מאפשרים הקיבוצים אחיזה יהודית בשטחים רחבים גם כאשר החקלאות מתייעלת ומספר המועסקים בה פוחת.
לקיבוץ מערכת חינוך ענפה, והיא כוללת מוסדות לגיל הרך, בתי-ספר יסודיים ותיכוניים, מכללות להכשרת מורים, מכללות אקדמיות אזוריות וארציות, מתנ"סים, תנועות נוער הפועלות בישראל ובעולם. את מערכת החינוך הקיבוצי הכוללת מאפיין חזון מרכזי והוא: הנחלת ערכי הקהילה, השיתוף, הדמוקרטיה והתרומה לכלל - כיסודות לחברת העתיד במדינה.
הקיבוץ חותר להמשיך דרכו כחברה רב-תרבותית הקולטת לתוכה חברים חדשים מכל העדות, התפוצות ושכבות העם.
מאז ראשיתו פושט ולובש הקיבוץ צורות ותכנים תוך שמירה על העוגנים הערכיים שלו. בימיו הראשונים התפצלו מן הקיבוץ צורות חיים שיתופיות אחרות כמו המושב והמושב השיתופי. הקיבוץ היה בראשיתו חברה משפחתית הומוגנית והפך לחברה בעלת רבדים רבים, רב תרבותי, רב גילי. הדמוקרטיה בקיבוץ הייתה בראשיתו ישירה בלבד, ועם גידולו הפכה להיות ייצוגית בחלקה. כלכלת הקיבוץ הייתה בעיקרה חקלאית. עם ההתייעלות בחקלאות והירידה במספר המתפרנסים ממנה, פתח הקיבוץ משק תעשייתי מודרני. היום מייצר הקיבוץ ומוכר מוצרים ושירותים חקלאיים, תעשייתיים ותיירותיים בהיקף העולה פי שלושה מחלקו היחסי באוכלוסיית המדינה. הקיבוץ מקיים בתוכו משטר חברתי שוויוני שלא על-פי כללי השוק, ואילו מול מתחריו הוא פועל על-פי כללי השוק. בכך מוקנית לקיבוץ יכולת הסתגלות לתנאים המשתנים בעולם ובישראל, ואף יכולת השפעה עליהם מבלי צורך לשנות את עקרונות וערכי הליבה שלו.
הקיבוץ, כחברה פתוחה הקולטת לתוכה את כל ההשפעות והזרמים הרוחשים סביבה, עובר מבחן הסתגלות חדש. אם בעבר ידע הקיבוץ לצד גידולו גם עזיבה גדולה של אלו אשר לא יכלו להסתגל לצורת החיים התובענית שלו, הרי שהיום מבקשים חברי קיבוץ רבים להתאים את הקיבוץ לרוח הזמן והסביבה. יש דרישות לחלק את הרכוש המשותף, לפחות בחלקו, להפריט חלק מן ההכנסות וההוצאות המשותפות, להקטין את ממדי הערבות ההדדית, לאפשר קבלת ירושה גם לבנים העוזבים ולהסתגל לסולם הערכים החדש בישראל, בו ערכי הנתינה והערבות ההדדית תופסים מקום נמוך.
תהליך ההסתגלות הנוכחי נחשב למצב משברי שתוצאותיו אינם ניתנים לחיזוי. בעבר יצא הקיבוץ מחוזק ממשבריו ועשיר יותר בתכניו. יש הרואים במשברים אלו תנאי לפריצת כוחות מחדשים כבכל חברה ערכית משימתית. אין לדעת, האם המשבר הנוכחי יחזק את הקיבוץ או חס וחלילה יביא לפירוקו. כשם שהקיבוץ מסמל עד היום בכל העולם את ייחודה של מדינת ישראל, כך מסמלים המשברים העוברים עליו את השינויים העוברים ומאיימים על החברה הישראלית כולה.

דובי הלמן - מזכיר התק"ם בין פברואר 1996 לפברואר 2000.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: הקיבוץ בתחילת שנות ה-2000
מחבר: הלמן, דובי
שם  הספר: ישראל 2000
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 2000
הוצאה לאור: מקסם
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית