"יש מי שמרוויח יותר ויש מי שמפסיד יותר מזיהום האוויר. הציבור הרחב שייך לצד המפסיד", קובע ד"ר מירן אפשטיין במחקרו "זיהום אוויר ובריאות הציבור בישראל". המחקר פורסם במסגרת סדרת פרסומי Worldwatch ישראל, פרי שיתוף פעולה בין מרכז השל, המרכז הישראלי לחשיבה ולמנהיגות סביבתית, לבין מכון ירושלים לחקר ישראל וכתב העת "ארץ וטבע".

זיהום האוויר הוא תוצאה ישירה של דפוסי ייצור וצריכה שהם פרי אינטרסים כלכליים פרטיים הזוכים לתמיכת המדינה, קובע המחקר. הגידול במספר כלי הרכב ובנסועה הוא הגורם המשמעותי ביותם בזיהום האוויר שמקורו בתחבורה, אולם המדינה מרוויחה מזיהום האוויר שגורמות המכוניות הפרטיות, משום ששוק הרכב מזרים לקופת האוצר הכנסות המסתכמות בכ- 10 מיליארד ש' לשנה.

כלל הציבור בישראל נפגע מזיהום האוויר, אולם תושבי מרכזי הערים, קשישים וילדים חשופים לפגיעתו במיוחד. אין בנמצא נתונים מדויקים על העלות הכלכלית של הפגיעה בבריאות הציבור בארץ, אולם לפי מחקרים שנעשו בארה"ב נאמדת עלות הטיפול הרפואי הכרוכה בנזקי זיהום האוויר ב- 40 – 50 מיליארד דולר בשנה. אפשטיין מעריך שהמצב בארץ אינו שונה באופן יחסי וקובע שאיסוף נתונים בנושא הכרחי ליישום העיקרון "המזהם משלם".

זיהום האוויר בישראל גובר משנה לשנה בניגוד למגמה במדינות אחרות. פליטות תחמוצות הפחמן עלו בשנים האחרונות בארץ ב- 50% לעומת ירידה ממוצעת של 4% במדינות החתומות על פרוטוקול סופיה מ- 88. פליטות גופרית דו-חמצנית בישראל צומצמו בין 1980 לבין 1995 בכ- 10%, אולם באירופה נרשמה בתקופה זו ירידה של 48% בממוצע בפליטות המזהם.

ממסקנות המחקר עולה שעיקר האחריות על מצב איכות האוויר בארץ מוטלת על המדינה, שצריכה לשנות את מדיניותה ולערוך שינוי יסודי בתרבות הרכב ובדפוסי ייצור החשמל. על הממשלה לקדם את החקיקה ולהתאים את התקינה הישראלית לתקנים המחמירים בעולם, להקפיד על הניטור ועל אמצעי האכיפה ולעודד את התחבורה הציבורית. אפשטיין קורא לפירוק שותפות האינטרסים בין המדינה לבין הגורמים העסקיים הנהנים ישירות מהגידול בענף הרכב, ולהפניית חלק ריאלי מהמיסוי על ענף הרכב, כולל מסי קניה, ישירות לפיתוח תחבורה ציבורית נקייה ולשיקום הסביבה.
("זיהום אוויר ובריאות הציבור בישראל", מאת מירן אפשטיין, מחקרי Worldwatch ישראל, דו"ח מס' 1)