שליטה עצמית

דליפת שתן אצל נשים פוגעת באיכות החיים ומשבשת את התפקוד היום-יומי. שיטות חדשניות ברפואה המודרנית, שניתן ליישמן בכל גיל, נותנות מענה לבעיה. כך תתמודדי עם התופעה.

תופעת אי-שליטה במתן שתן שכיחה למדיי אצל נשים, ובאחרונה, עם העלאת נושא כאוב זה באמצעי התקשורת, יותר נשים נוכחות לדעת, כי בעייתן "הפרטית" אינה דבר שיש להתבייש בו, ופונות לקבל ייעוץ רפואי וטיפול. תופעת הדליפה שכיחה יחסית אצל נשים בגיל 40 שנה ויותר, שילדו כמה פעמים, אך אפשר שתופיע גם בגיל צעיר יותר, ולעתים לאחר לידה בודדת.

אי-שליטה במתן שתן יכולה להופיע בעת מאמץ, כגון: שיעול, צחוק, עיטוש, הרמת משא כבד, הליכה מהירה או קפיצה, והיא מכונה "דליפת שתן במאמץ". תופעה זו נגרמת מרפיון שרירי רצפת האגן והרצועות התומכות בשלפוחית השתן ובשופכה, הנובע מחולשת הרקמות בעקבות הלידה. לפיכך, בעת מאמץ המעלה את הלחץ בתוך חלל הבטן, השלפוחית והשופכה צונחים כלפי מטה, הסוגרים אינם מתפקדים היטב ומופיעה דליפת שתן. דליפת השתן יכולה להיות טיפות מספר בלבד, ועד דליפה משמעותית המצריכה שימוש קבוע בפדים ואף בטיטולים. דליפת שתן עלולה להחמיר בשל שיעול כרוני, על רקע עישון סיגריות, התקפי אסתמה ברונכיאלית או בשל משקל עודף. אף שדליפת שתן בעת מאמץ נגרמת מפגיעה בשרירי רצפת האגן עקב הלידות, במיוחד לידות טראומתיות כמו לידת ואקום, מלקחיים או לידה חטופה, לרוב הדליפה אינה מופיעה מיד לאחריהן אלא רק כעבור שנים מספר, מכיוון שהנזק לרצפת האגן בא לידי חולשת שרירים רק בהדרגה.

הקושי להתאפק

עוד תופעה שכיחה של אי-שליטה במתן שתן היא דליפת שתן מתוך דחיפות, המאופיינת בקושי להתאפק ובדחיית מתן השתן. היא נגרמת בדרך כלל מרגישות יתר של שלפוחית השתן והופעת התכווצויות בלתי רצוניות של שריר השלפוחית. אלה מביאות לידי תחושה בצורך תכוף להטיל שתן ביום ובלילה, עד כדי אי-שליטה. שתי התופעות - דליפת שתן בעת מאמץ וזו מתוך דחיפות, יכולות להופיע כל אחת בנפרד או במשולב (דליפת שתן מעורבת). כשאישה פונה לייעוץ, ההחלטה האם וכיצד לטפל בבעיה, תלויה למעשה במידת פגיעתה באיכות החיים. חשוב לזכור כי לרוב, דליפת שתן אינה בעיה רפואית, חוץ ממקרים שעקב רטיבות מתמדת באזור פתח הנרתיק נוצרים גירוי דלקתי בעור או שכיחות גבוהה של דלקות בדרכי השתן. מלבדם, דליפת השתן היא בעיה אישית וחברתית, שעלולה לגרום אי-נוחות יום-יומית, המתבטאת בצורך להגביל את כמות השתייה, ליזום מתן שתן תכוף כדי למנוע דליפה, להחליף פדים כמה פעמים ביום, להגביל פעילויות ספורטיביות המגבירות את הדליפה וכדומה. בשל התופעה, נשים רבות מרגישות מושפלות וכדי להימנע ממצבים מביכים, גוזרות על עצמן התנזרות חברתית ואף נמנעות מיחסי מין. מגבלות אלו פוגעות אפוא באיכות החיים ואינן סיכון רפואי. לכן המועמדות לטיפול הן רק נשים שחשות שהדליפה פוגעת באיכות חייהן.

הטיפול בתרופות

הטיפולים באי-שליטה במתן שתן הם פתרונות שמרניים בלא ניתוח או ניתוח בעת הצורך. לדליפת שתן בעת מאמץ, הפתרונות בלא ניתוח הם תרופות, תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן, אימון השלפוחית ושימוש בהתקנים שונים.

הטיפול בתרופות ניתן בכדורים שיש לקחתם פעמים מספר ביממה. טיפול זה יעיל בעיקר לדליפת שתן מתוך דחיפות. התרופות (נוביטרופן, פרימוניל) פועלות על שריר השלפוחית ומפחיתות את ההתכווצויות הבלתי רצוניות, וכך מסוגלות לצמצם את דליפת השתן. החיסרון הוא בצורך להשתמש בהן בקביעות לאורך זמן. מלבד זאת, למרביתן תופעות לוואי בלתי נעימות, במיוחד יובש בפה, סחרחורות ועצירות. דטרוזיטול, תרופה חדשה יחסית בארץ, יעילה כמו נוביטרופן, אך גורמת פחות תופעות לוואי. בעתיד הקרוב יושקו תכשירים חדשים המיועדים לנטילה חד-יומית, בעלי תופעות לוואי פחותות.

חיזוק שרירי רצפת האגן הרפויים מושג בתרגילים מיוחדים בשיטת הביו-פידבק. מפיזיותרפיסטית מיומנת, המטופלת לומדת להפעיל נכון את שרירי רצפת האגן, ועליה לתרגל את השרירים באופן קבוע לפחות פעמיים ביום, 20-30 דקות בכל פעם. בשיטה זו אפשר להשיג שיפור ואף ריפוי הדליפה, על תנאי שהמטופלת תתמיד בה לאורך זמן. לשמירה על תפקוד השרירים קיימות גם משקולות בצורת קונוס המוכנסות באופן עצמי לנרתיק פעמיים ביום. החזקתן ומניעת החלקתן החוצה מסייעת לחיזוק השרירים. את חיזוק שרירי רצפת האגן משלבים באימון שלפוחית השתן לאגור שתן לפרקי זמן ארוכים יותר בלא דליפה.

אין ספק, שאף פתרון אחד מהפתרונות השמרניים שהוזכרו אינו אידיאלי, אך שימוש באחד מהם או שילוב של כמה שיטות עשוי להקטין את הדליפה ולשפר באופן ניכר את איכות החיים.

אפשר להשיג ריפוי מלא

ניתוח נועד לטפל בדליפת שתן בעת מאמץ או בדליפה מעורבת, שלא הגיבו או שאינם מתאימים לטיפול שמרני. בעיקרון, הניתוח יכול להתבצע בגישה דרך הנרתיק, דרך חתך בבטן התחתונה או בגישה משולבת דרך הנרתיק והבטן. מידת ההצלחה והריפוי לטווח הארוך משתנים לפי שיטת הניתוח, אך במרבית השיטות אפשר להשיג ריפוי מלא ב- 80-90 אחוז מהמקרים. בסקנדינביה פותחה שיטת ניתוח חדשנית לטיפול בדליפת שתן בעת מאמץ וכיום מבוצעת במרבית המרכזים הרפואיים בעולם. לפיה, מחדירים סרט סינתטי דרך הנרתיק סביב השופכה, לשיפור תפקוד הסוגרים. הניתוח אינו מצריך פתיחת בטן, יכול להתבצע בהרדמה אזורית או מקומית, וכרוך באשפוז קצר ובהחלמה מהירה. במעקב של כ-6 שנים
נמצאו אחוזי ההצלחה גבוהים. אפשר ליישם טכניקה זו גם בנשים שנותחו בלא הצלחה לתיקון דליפת שתן, וכן בנשים מבוגרות יחסית החוששות מניתוח הכרוך בתהליך החלמה. באופן עקרוני, בגיל מבוגר אין משום הוראת-נגד לניתוח, אם מצב הבריאות הכללי תקין. ואולם, אם קיימות בעיות רפואיות שבגללן הניתוח לא מומלץ, אפשר להשתמש בטכניקה חדשנית, של הזרקת קולגן או סיליקון נוזלי (מקרו-פלסטיק) סביב השופכה, לשיפור יכולת האטימה של הסוגרים. טיפול זה יכול להתבצע גם בהרדמה מקומית, ובכוחו להקטין באופן ניכר את הדליפה ב- 60-80 אחוז מהמקרים.

אצל חלק מהנשים, דליפת השתן מלווה גם בצניחה "נרתיקית" (רחם, שלפוחית השתן, רקטום). לאחר בירור מתאים, ניתן לשלב טיפול שמרני או ניתוח לשתי הבעיות גם יחד.

לסיכום, דליפת שתן היא תופעה שבכוחה לפגוע באיכות החיים. חשוב לדעת שבידי הרפואה המודרנית מענה לבעיה כאובה זו בשיטות חדשניות, לתרום לשיפור איכות חייה של אישה בכל גיל.

דליפת שתן עלולה להחמיר בשל שיעול כרוני, על רקע עישון סיגריות, התקפי אסתמה ברונכיאלית או בשל משקל עודף.

תופעת הדליפה שכיחה יחסית אצל נשים בגיל 40 שנה ויותר, שילדו כמה פעמים, אך אפשר שתופיע גם בגיל צעיר יותר, ולעתים אפילו לאחר לידה בודדת.

עוד תופעה שכיחה של אי-שליטה במתן שתן היא דליפת שתן מתוך דחיפות, המאופיינת בקושי להתאפק ובדחיית מתן השתן.

במרבית השיטות הניתוחיות המקובלות כיום אפשר להשיג ריפוי מלא ב- 80-90 אחוז מהמקרים.

ד"ר יעקב גולומב הוא מומחה לאורולוגיה ויועץ לאורוגינקולוגיה, "מכבי שירותי בריאות".