הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה
החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה


תקציר
המחבר מנתח כמה מנבואות עמוס בהן אפשר לזהות את המעבר מדפוס הנבואה הקדום - הקשור לצבא, לדפוס נבואה חדש - המתמקד במוסר החברתי.



לבעיות הנבואה בישראל, תולדותיה ואופייה : חלק ד
מחבר: יצחק אריה זליגמן


בפנותנו אל עמוס, ראשון נביאי הספר, שומעים אנו כי ה' הקים נביאים מתוך בניהם של ישראל ונזירים מבחוריהם (ב, יא). הצירוף הנדיר הזה של נביאים ונזירים העיר מאז את תשומת לבם של מפרשים וחוקרים, ונראים דברי בובר הטוען כי יש כאן רמז לתקופת השופטים, ושהנזירים הינם (כמו בהרבה מקומות) אנשי הצבא העורכים את מלחמות ה', ואילו הנביאים הם גדודי אנשי הרוח המסתובבים בארץ, ומתוך התלהבות-קודש מזרזים את בני עמם לבוא לעזרת ה' בגיבורים. ואולי מתערבבת פה בזכרונו-דמיונו של עמוס דמותם של הנביאים האכסטאטיים בזו של הרואה מנחש העתידות. נבואתו הקצרה של עמוס: 'העיר היוצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל' (ה, ג) שייכת למסורת נבואות הצבא שקדמו לה. נדמה שהטרמינולוגיה של נבואה זו עלולה היא להפיץ אור על הביטוי: "שאר ישוב", שמעיקרו אינו נבואת נחמה, אלא, להיפך, נבואת פורענות: אך שאר, מעט מזער, מהצבא הזה העומד לצאת - יזכה לשוב לביתו בשלום! אולם ישעיהו, מתוך נטייה בלתי נדירה להשתמש בדו-המשמעות הטבועה במילים הראשונות, דרש את הפתגם העתיק לשבח, ומילא אותו תוכן חדש – אופטימיסטי-מוסרי.
ברם, אין ספק שהמקום החשוב והמאלף ביותר לגבי השתלשלות העניינים שאנחנו עומדים עליה, הוא הנבואה בעמוס ב, ו-טז. כאן מנמק הנביא את הפורענות הממשמשת ובאה בטענות מוסריות מובהקות: 'על מכרם בכסף צדיק, ודרך ענוים יטו, ואיש ואביו ילכו אל הנערה. ועל בגדים חבלים יטו' וכו'; כלומר לפנינו תיאור מלא של שחיתות החברה כולה על כל שכבותיה. ואולם בבוא הנביא להכריז על חברה זו את גזר הדין הרי הוא מצייר בתמונה מפוארת (שים לב כיצד החזרות המרובות כאן מעלות על הלב את המבוכה, הבהלה והייאוש!) – את אובדן הצבא ביום קרב, שכן הצורה אותה לובש גורל האומה בנבואת פורענות זו עדין קשורה היא במסורת נבואות הצבא; וכאן אנחנו עדים ממש למעבר נבואת הצבא המאנטית הקדומה לנבואה המוסרית הקלאסית.
לא מן הנמנע הוא, כי השתלשלות נבואותיו של עמוס עדיין מאפשרת לנו שחזור כלשהו של התהוות הנבואה הקלאסית ויחסה אל מסורת הנבואה, שקדמה לה. ברור הוא, שהיסוד העתיק ביותר בנבואות עמוס הוא שורת ארבעת החזונות בפרקים ז-ח, שכן כל יתר נבואותיו מתבססות על ההכרה שעל ישראל נגזרה גזרה שאין להימלט ממנה, ואילו בשני החזונות הראשונים עדיין לא נגזרה גזרה זו, ורק בין החזון השני והשלישי נולדה ההכרה בהכרח אובדן האומה. שורת החזונות כחוויה נבואית משאירה בלבו של עמוס את הרושם המכריע, שאלוהים סולח פעם, פעמיים – ואילו בפעם השלישית והרביעית הוא אינו יכול לעבור על חטא העם. הרושם העמוק הזה הוא לפי דעתי שיצר את הניסוח: 'על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו' (הרי הנבואות כביכול על הגויים לפי צורתן ולפי תוכנן אינן נבואות עצמאיות אלא מעין תרשימים שתפקידם הוא רק לשמש הכנה פאראדוכסאלית לנבואה על ישראל. תכנן הוא לפי רוח שומעיו של עמוס, וצורתן היא סגנון נבואות הנצחון הקדומות – ודווקא גורמים אלה מבליטים את טיבם המבהיל של האיומים הפתאומיים על ישראל). אם כן, הנבואה: על שלושה פשעי ישראל, באה תיכף אחרי החזונות, והיא הראשונה בשורת הנבואות. והרי כבר בחזונות הופכת הנבואה הקדומה, שלפי מהותה היתה על פי רוב נבואת ישועה ונצחון, להיות נבואת פורענות. ברם אין הדברים יוצאים כאן מגדר הגדרת עתידות, וכמעט שאין הנמקה במסגרת זו. רק המילים האחרונות: 'לא אוסיף עוד עבור לו', מגלים כי אמנם סיבת האסון היא באשמת העם כלפי אלוהיו, אך אין רמז לטיב האשמה, ויש להניח כי הכוונה עוד לעבודת אלילים (בהנמקה הניתנת לאובדן האויבים בתרשימי נבואות העמים יש עוד גוון לאומי מובהק). באה נבואת "על שלושה פשעי ישראל" ומעמידה את אשמת העם על שחיתות מוסרית שהיא תגרום לפורענות הממשמשת ובאה.



לקריאת פריטי המאמר:
לבעיות הנבואה בישראל, תולדותיה ואופייה : חלק א
לבעיות הנבואה בישראל, תולדותיה ואופייה : חלק ב
לבעיות הנבואה בישראל, תולדותיה ואופייה : חלק ג
לבעיות הנבואה בישראל, תולדותיה ואופייה : חלק ד
לבעיות הנבואה בישראל, תולדותיה ואופייה : חלק ה

ביבליוגרפיה:
כותר: לבעיות הנבואה בישראל, תולדותיה ואופייה : חלק ד
שם  הספר: ארץ ישראל : מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. כרך ג' ספר קאסוטו
מחבר: זליגמן, יצחק אריה
תאריך: 1954
הוצאה לאור: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה
הערות: 1. מתוך סידרה: ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית