הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > ישעיה
ההסתדרות הציונית העולמית. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה


תקציר
ניתוח ספרותי של שני הפסוקים הראשונים של משל הכרם בספר ישעיהו פרק ה. פסוקים אלה מתארים את יחסי בעל הכרם וכרמו.



אשירה נא לידידי : הפתיחה למשל הכרם של ישעיהו
מחברת: לאה פרנקל


אשירה נא לידידי (ישעיה, ה א-ז)
עצם רעיונו המרכזי של הקטע הראשון של פרק ה בספר ישעיה אינו שנוי במחלקות - הפסוקים א-ז מרימים על נס את חסדי ה' לעמו מזה, ומזה את כפיות הטובה של העם כלפי אלהיו, הלוא הוא הנושא המכתיר את נבואת ישעיה בראש ספרו: "בנים גדלתי ורוממתי הם פשעו בי" (א, ב). אבל אין הפרשנים תמימי דעים בתפיסת משמעותם של פרטי הקטע ובתפיסת ייחודה של הדמות שאותה שיווה הנביא לכלל דבריו. מהו הקו המאפיין ביותר את דמות הקטע - האם היות לו צורת שיר: "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו?", או היות לו צורת משא-ומתן משפט: "שפטו-נא"?, או שמא היות לו צורת משל המקבל את פתרונו בפסוקו האחרון: "כי כרם ה' צבאות בית ישראל" וגו'?
[…]

פסוק א1/: אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו
לא רק בעזרת מושגים מבטא הנביא את רצונו להשמיע שיר: "אשירה… שירת", אלא הוא ממחיש את כוונתו גם בעזרת אמצעים סגנוניים. האסוננס,(1) יסוד שירי-צלילי מובהק, נשמע מצמדי המלים "אשירה… שירת", "לידידי… דודי", והמיקצב השירי מפעם את המשפט כולו - מספר ההרמות וההשפלות וסדרן שווה בדלת(2) ובסוגר.(3)
לידידי… לכרמו - הלמ"ד מציינת את המושא שאליו מתייחסת פעולת השירה, כפירוש שד"ל:
על ידידי, על אודות ידידי… ושימוש למ"ד 'לידידי' כשימוש למ"ד 'לכרמו' שעניינו: על אודות כרמו.
לפי המשך הפסוק: "כרם היה לידידי" מתברר שהכינויים ידיד ודוד מכוונים לאותה הנפש. השם "דודי" בצלע-הסוגר במקום "ידידי" מתבאר בחלוקה הריתמית[הקיצבית] (עי"ל). יחד עם זאת נראה שהנביא מבקש לרמוז, כי הידיד אף קרוב לו מידיד, הוא דודו - אוהבו.
שונה נימת דברי הנביא בפעם הזאת מנימת דבריו בפעמים אחרות. דומה כי הפעם לא יטיח בפני מאזיניו דברים קשים. הפעם הוא בא כדי להשמיע להם את שירת דודו על אודות כרמו. בוודאי יטה הפעם איש יהודה את אזנו לדברי הנביא;
כדברי [הפרשן] שד"ל בהמשך:
והתחכם הנביא למשוך אליו לב השומעים שהיו מואסים מוסר על-ידי שיפתח מוסרו בשיר ידידות ואמר: "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו", והשומע סבור שהוא בא לשבח היין הטוב ושאר תענוגים.
הקהל שומע את הפתיחה והוא משתאה ומקשיב. מי הוא אותו האוהב אשר את שירו עומד הנביא להשמיע? סתם המדבר ולא פירש.

פסוק א2/: כרם היה לידידי בקרן בן שמן
המשהה הנביא את עיקר עניינו? הלוא המשפט "כרם היה לידידי בקרן בן-שמן" אינו פותח את שירת הידיד על כרמו, אלא הוא משמיע את דברי הנביא על דודו וכרמו (ועיין להלן, פסוק ג).
כרם היה לידידי - הכרם נרכש על ידו, נעשה קניינו; "היה ל - "בהוראה דינאמית, עיין להלן פסוק ה.
כרם היה לידידי בקרן בן שמן - התרגום הארמי למלה "בקרן": "בטור רם".
הפרשן רד"ק:
וקרא ארץ-ישראל "קרן" לפי שהיא גבוהה מכל הארצות, והקרן גבוהה מכל הגוף.
נראה שהמלה "קרן" בפסוקנו מכוונת לפסגתו של הר הבולט כקרן.
שד"ל:
ראש ההר. וכן יושבי ארץ שווייץ קראו לקצת מההרים שלהם בשם שעניינו בלשון אשכנז "קרן".
בן-שמן - כינוי פיוטי להבעת תכונתו האופיינית של המקום - היותו דשן ושמן.
מחציתו השנייה של הפסוק הראשון מוסיפה לעצב את כוונתו השירית של הנביא. המשפט השני מתקשר אל הראשון על-ידי שרשור הבא להטעים את העצם העומד במרכז המדובר: "שירת דודי לכרמו; כרם היה לידידי…" חיזוק נוסף מקבלת המלה "כרם", בדרך האליטרציה,(4) על ידי המלה הקרובה לה בצליל: "בקרן".
המשפט "כרם היה לידידי בקרן בן-שמן" מתאר את המקום המצויין שם נמצא הכרם. בהיותו "בקרן", בראש ההר, הוא מגולה לקרני השמש המבשילות את הפירות, ובהיותו "בן שמן" הוא שתול בקרקע פוריה המאפשרת יבול עשיר. אך לא די בנתונים טבעיים טובים כדי לזכות בתנובה שופעת. הכורם החפץ בפירות מובחרים ישקיע בכרמו עבודה מרובה. וכך עשה בעל הכרם, ידיד הנביא:

פסוק ב1/: ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו
ויעזקהו - מילה יחידאית[שלא מופיעה פעם נוספת במקרא], ובפירושה חלוקים הפרשנים. יש אומרים הקיפו בגדר, ויש אומרים עדרו, חפרו. בעלי הדעת הראשונה (כגון רש"י) מסתייעים במלה הארמית עזקא, עזקתא, שהיא תרגום המלה העברית "טבעת". ראב"ע מוסיף שהמלה "תימצא בלשון קדר וטעמה כמו גדר ומשוכה". בעלי הדעה השנייה (כגון רד"ק בפירושו הראשון) מסתמכים על שימוש הפועל "עזק" בלשון חז"ל: "…ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו" (מנחות פה ע"ב), ועל מובן השורש בערבית (כגון שד"ל). כן ניתן להביא סיוע לדעה השנייה משימוש הפועל במגילת ההודיות(5) דף 8 שורה 23: "בהניפי יד לעזוק פלגיו". מסתבר שהפירוש הראשון מבוסס פחות מן השני. לא הוכח שהמלה הארמית עזקא, עזקתא, מציינת את מהות הטבעת כצורה מקיפה, גודרת. ועוד. עזקא, עזקתא מתכוין כנראה בייחוד לאותה הטבעת המשמשת כחותם, עיין למשל דניאל ו, יח: "וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי". ונראים דברי שד"ל לדיבור המתחיל "ויעזקהו":
חפר בקרקע לעשותו ראוי לנטיעה ולצמיחה… ומזה עזקא שהנו תרגום של חותם (לא טבעת סתם), על שם פתוח הכתב עליו.
אם כך, הרי הפועל "ויעזקהו" מכוון לפעולת העידור העמוק. לפי המשך הכתוב מתברר שהכורם גם גדר את כרמו; אולם הגדר תיזכר בפירוש רק כאשר תוסר (להלן פסוק ה).
ויסקלהו - פועל משורש סק"ל, פיעל מרחיק (privitive Pie’l) שהוראתו: הסיר, הרחיק מאבן, כמו "סקלו מאבן" (ישעיה סב, י).
ראב"ע לפסוקנו:
מהבנין "ושרשך מארץ חיים" (תהלים נב, ז).
פעולת הסיקול הכרחית באדמת הטרשים ההררית, "בקרן" שבה נמצא הכרם. גם ב"ויעזקהו" וגם ב"ויסקלהו" מכשיר הכורם את הקרקע לנטיעה.
ויטעהו שורק - נטעו זמורת גפן משובחת. בהוראה זו משמשת המלה "שורק" גם בירמיה ב, כא: "ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת". השם "שורק" ניתן אולי מפני צבע הפרי האדמדם.
ויבן מגדל בתוכו - לשמירה על הכרם. מסתבר שבדרך כלל נהגה שמירה בכרמים בעת הבשלת הפרי בלבד, ולכן הוקמו עבורה רק מבנים עראיים, עיין ישעיה א, ח: "כסוכה בכרם". ואילו בעל הכרם שלנו: "ויבן מגדל בתוכו".
[הפרשן] רד"ק:
מי שיש לו כרם טוב וירצה לשמרו תמיד שמירה מעולה, בונה מגדל בתוכו.
וגם יקב חצב בו - להפקת היין במקום גידולו. "יקב" - הבור שדורכים בו את הענבים, ושקולטים בו את היין. וגם רומז לעמל המיוחד הנדרש למלאכת החציבה בקרקע סלעית. כך מעיד המשפט על "ויקו לעשות ענבים" על תקוותו הטובה של הידיד, כי הכרם יעשה ענבים. כי כיצד זה חצב את היקב מראש, עוד בטרם היות לו בציר - אם לא כי בטח באמונה שהכרם יעשה ענבים? האליטרציה בין המלים "יקב" - "יקו" מטעימה את הקשר בין מעשה הכורם לבין הרגשתו. במידה שהעמיק לחצוב את ה"יקב", כן העמיק בו "ויקו" אל הפרי הנכסף.
שלושה עשה אפוא הכורם לכרמו: הוא הקצה לו מקום נבחר; הוא שכלל בו שכלולים נבחרים במיטב עמלו; הוא נטעו בנטע נבחר.

פסוק ב\2: ועל כן נאמנה תקוותו הגדולה - "ויקו לעשות ענבים"
ויעש באושים – "באושים" - גרגרי ענבים בלתי בשלים או ענבי-בר. בא פה שרש בא"ש בהוראת יב"ש (על דרך קרבת הגזרות), והכוונה לענבים שמיצם יוצא בעודם על הגפן בהבקעם, וזגם מתייבש ומתכווץ ומשחיר. וכן הננו מוצאים ביואל א, יב "הגפן הובישה" שהכוונה היא על הענבים המתייבשים. וכן הננו מוצאים שורש זה בא בהוראת השורש בו"ש, כגון: "ורשע יבאיש ויחפיר" (משלי יג, ה) שבאה מלת 'יבאיש' על יד 'יחפיר', וכן ישעיה ל, ה "כל הבאיש" בכתיב משורש בא"ש ובקרי משורש יב"ש ובהוראה משורש בו"ש, כמו שהוא גומר המאמר: "כי לבשת וגם-לחרפה". במקום "ענבים" - פירות יקרים ועסיסיים, הצמיח הכרם פירות מבישים ויבשים: "באושים".
נתבונן במבנה הפסוק. מחציתו הראשונה מתארת את עבודות הכורם בהכשרת אדמתו לכרם. לפנינו יחידה מתפתחת בהדרגה:
ויעזקהו
ויסקלהו
ויטעהו שרק
ויבן מגדל בתוכו
וגם יקב חצב בו
המשפטים מתרחבים והולכים ממלה אחת עד ארבע מלים. וכמבנה הקטע, כן עניינו. הצלעות הגדלות והולכות מגלמות את מסירותו הגדלה והולכת של בעל הכרם למעשה ידיו. מאמץ אחר מאמץ התאמץ למען כרמו, שיפור אחר שיפור שיפרו. כל טירחה וטירחה שטרח לכרמו גדולה מהטירחה שקדמה לה.
וככל שרבתה מלאכתו כן רבתה התקווה שתלה בכרמו: "ויקו לעשות ענבים". והכרם אמנם עשה: "ויעש", אבל! - "באושים".
אכזבה עמוקה וקשה עד שברון-לב צווחת מסוף הפסוק. בתכלית הקיצור, כמו באכזריות, נמסרת העובדה ה"יבשה", כבאושים שעליהם היא מגדת: "ויעש באושים". הכאב הגדול שנגרם מתבטא בפער הפעור בין תיאור פעולת הכרם לבין תיאור פעולות הכורם. פעולות הכורם מפורטות בחמישה משפטים: פעולת הכרם כלולה במשפט אחד. פעולות הכורם מצטיירות במשפטים מתארכים והולכים, החל מן המשפט השני וכלה במשפט האחרון הכולל ארבע מלים; פעולת הכרם נאמרת בשתי מלים. הצער הצורב משתק את יכולת הדיבור. חוסר התאמה, העדר כל יחס בולט מתוך התיאור. אף כאן משקף המבנה את העניין הנדון. הדיספרופורציה[חוסר ההתאמה] שבין המשפט האחרון של הפסוק לבין הסידרה בת חמשת המשפטים הראשונים שבו, משמיעה את הדיספרופורציה המשוועת שבין פעולת הכרם לבין פעולות הכורם. לעומת תהליך היצירה הממושך, לעומת היגיעה הרבה והמאומצת מצד הכורם, עשה הכרם את שלו במהירות ובקלות. בבת אחת הכזיב: "ויעש באושים".
במשפט זה מסתיימת שירת הדוד אל כרמו…'


הערות:
(1) אסוננס: חזרה על תנועה מסוימת במספר מילים בקטע היוצרת תופעה של הדהוד צליל בקטע.
(2) דלת: החלק הפותח את היחידה השירית.
(3) סוגר: החלק החותם את היחידה השירית.
(4) אליטרציה: עיצור או הברה החוזרים בכמה מילים בקטע ומביאים לכך שיש צליל המהדהד בקריאת הקטע.
(5) מגילת ההודיות: קובץ שירים דתיים שנמצא בין כתבי כת קומראן במדבר יהודה.



קטעים נוספים על משל הכרם:
אשירה נא לידידי : הפתיחה למשל הכרם של ישעיהו
אשירה נא לידידי : פניית בעל הכרם למאזיניו במשל הכרם
אשירה נא לידידי : דין הכרם הסוררת
אשירה נא לידידי : חתימת משל הכרם
אשירה נא לידידי : מבנה משל הכרם בספר ישעיהו
אשירה נא לידידי : הערות על הוראת משל הכרם

ביבליוגרפיה:
כותר: אשירה נא לידידי : הפתיחה למשל הכרם של ישעיהו
שם  הספר: פרקים במקרא : דרכים חדשות בפרשנות
מחברת: פרנקל, לאה
תאריך: 2001
הוצאה לאור: ההסתדרות הציונית העולמית. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה
הערות לפריט זה:

1. זהו קטע מהמאמר ''אשירה נא לידידי''.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית