היש לאחז את ראשית הנבואה הישראלית בהשפעות כנעניות או פיניקיות? המצויות במקורות הללו תופעות התנבאות שיש להן זיקה לישראל?
העדות על פיניקיה גנוזה בפאפירוס מצרי מן המאה הי"א, המכיל את סיפורו הידוע של ון-אמוך57 (Wen-Amon) אשר בא לגבל בשליחותו של פרעה. המספר מעיד בין היתר, שבשעה שנסיך גבל העלה קרבנות, אחז האל אחד מנעריו והביאו לידי התהוללות, עד שאמר לנסיך גבל: "הבא את האל (כל' הבא את הפסל של אמון-בעל-הדרכים, הוא אמון הנוסע, למען תצליח שליחותו של הפקיד המצרי), הבא את השליח הנושא אותו (כל' השליח אשר בידו נמצא פסל האל, הוא ון-אמון); אמון שלחו; הוא גופו אמר לו לבוא". ון-אמון ממשיך לספר, כי הנער היה אחוז התלהבות כל אותו הלילה. הדטרמינטיבום של הפועל התהולל = התנבא = היה משוגע, מטורף = ח'אות מתאר דמות אדם, המרים ידיו בתנועה נרגשת, המרמזת על טירוף נבואי. יש כאן דוגמה קדומה של האקסטאזה הנבואית הכנענית-פניקית, שהיתה בחינת חידוש בשביל הנוסע המצרי, שלא הסכין לתופעות כאלה. מתוך טירוף נבואי שומע הנער את מצוות אלהי גבל המופנית אל שליט העיר. דברי הנער מעידים על תודעת שליחות מסוימת, אלא שבמקור המצרי
אין רמז, אם דברי האל הם מענה פולחני על שאלת הנסיך אשר העלה קרבנות, כלומר אם מדובר פה במאנטיקה פולחנית-מקצועית, או שדברי הנער הם התפרצות נבואית ספונטאנית, שאין לה קשר לפולחן. על סמך התיאור המקראי של ההתנבאות הכנענית-פיניקית (מל"א יח, במיוחד פס' 26) רשאים אנו לשער, כי גם התנבאותו של הנער כרוכה בטקסים פולחניים, אלא שהמקרא מזכיר את האקסטאזה הקיבוצית המגיעה לידי התגודדות (פס' 28), ואילו התעודה המצרית מעלה את האקסטאזה האינדיבידואלית של "נביא" פולחני.
ההתנבאות של נביאי הבעל שבמל"א יח אינה עניין לשאלה מסוימת שהפנו אל האלהות. פרשה זו מתבארת על פי הנסיבות המתוארות בה, כפי שנבאר להלן58.
עדויות אלה מפי ון-אמון המצרי, מאוגריתי59, מן המקורות ההלניסטיים ומן המקרא מצטרפות כדי ציור דמות ההתנבאות הכנענית. זוהי תופעה אקסטאטית-פולחנית, אשר מגמתה לעורר את האלהות מתרדמתה כדי שתקום ותושיע את המאמינים. המתנבאים הכנעניים מעוררים את האלהות בתפילתם האקסטאטית המלווה לעתים מחולות ומעשי סירוף. נעדרת אצלם תודעת שליחות; ניתן לומר שאין זכר למוטיבים מוסריים וחברתיים בהופעתם של הללו. אולם אפשר ואפשר, כי האקסטאזה הכנענית השפיעה בתקופה מסוימת על הופעתם החיצונית של הנביאים. כוונתי בעיקר לחבל הנביאים מימי שמואל ושאול, אלא שהאקסטאזה שלהם מתבארת על רקע המאורעות ההיסטוריים הגדולים של הימים הללו, כפי שנבאר להלן.
הערות
57. עיין ANET, עמ' 29-25; שם ביבליוגרפיה.
58. ראה להלן פרק ו', בסעיף "המלחמה בבעל".
59. J.J.M. Roberts, A New Parallel to Kings 1828-29, JBL 89, 1970, pp. 76-77
ראה להלן פרק ו', הסעיף "המלחמה בבעל".
